באק ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
באק ויליאמס
Buck Williams
Buck Williams - Defense.gov News Photo 060406-N-0696M-015 (cropped).jpg
לידה 8 במרץ 1960 (בן 59)
רוקי מאונט שבקרוליינה הצפונית
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.03 מטר
מספר 52
מכללה מרילנד
דראפט בחירה שלישית, 1981
ניו ג'רזי נטס
קבוצות כשחקן
1981 - 1989
1989 - 1996
1996 - 1998
ניו ג'רזי נטס
פורטלנד טרייל בלייזרס
ניו יורק ניקס
הישגים כשחקן
3 השתתפויות במשחק האולסטאר (1982, 1983, 1986)
בחירה לחמישיית העונה השנייה (1983)
2 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (1990, 1991)
2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1988, 1992)
רוקי השנה ב-NBA‏ (1982)
חמישיית הרוקיז של העונה (1982)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צ'ארלס לינווד "באק" ויליאמסאנגלית: Charles Linwood "Buck" Williams; נולד ב-8 במרץ 1960) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 17 עונות בליגת ה-NBA בעמדת הפאוור פורוורד.

לוויליאמס מספר המשחקים הרב ביותר בתולדות ניו ג'רזי/ברוקלין נטס (635), מספר הדקות ששוחקו הרב ביותר (23,100) ומספר הריבאונדים הרב ביותר (7,576).[1] ממוצעיו לאורך הקריירה עומדים על 12.8 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק, ו-13,017 הריבאונדים שאסף לאורך הקריירה מציבים אותו במקום ה-15 בתולדות ה-NBA.[2][3]. בין פברואר 1994 לספטמבר 1997 שימש ויליאמס כנשיא איגוד שחקני ה-NBA (ה-NBPA).

נעורים ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד וגדל בעיר רוקי מאונט שבקרוליינה הצפונית, ואת לימודיו האקדמיים העביר באוניברסיטת מרילנד. בעונת הפרשמן הוביל את מחוז ה-ACC עם 10.8 ריבאונדים למשחק, אליהן הוסיף 10.0 נקודות, וזכה בתואר "פרשמן השנה במחוז ה-ACC". בשתי עונותיו הבאות העמיד ממוצעים של 15.5 נקודות ו-11.0 ריבאונדים למשחק שזיכו אותו בבחירות עוקבות לחמישיית העונה של המחוז.[4] בשנת 1980 נבחר להשתתף באולימפיאדת מוסקבה כחבר נבחרת ארצות הברית, לצד שחקני המכללות מארק אגוויר ואייזיאה תומאס, אך לא זכה לייצג את ארצות הברית מכיוון שהחרימה את המשחקים (במחאה על פלישת ברית המועצות לאפגניסטן).

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו ג'רזי נטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נבחר בבחירה השלישית בדראפט ה-NBA לשנת 1981 על ידי ניו ג'רזי נטס, אחרי אגוויר ותומאס שנלקחו בשתי הבחירות הראשונות.[5] בעונת הרוקי שלו עזר ויליאמס לקבוצתו לרשום שיפור של 20 ניצחונות לעומת העונה הקודמת (44-38) כשהוריד 12.3 ריבאונדים בממוצע למשחק (שלישי בליגה) וקלע 15.5 נקודות למשחק ב-58.2% מהשדה (שלישי בליגה).[6] במהלך אותה עונה נבחר להשתתף במשחק האולסטאר, ובסיומה זכה בתואר רוקי העונה. בשנים הבאות ביסס עצמו ויליאמס כאחד השחקנים המובילים בליגה בעמדת הפאוור פורוורד, בעיקר בתור ריבאונדר מצוין וכאחד השומרים הטובים בליגה, כשנבחר 4 פעמים לאחת מחמישיות ההגנה של העונה. לצד הרכז מייקל ריי ריצ'רדסון, הקלע אוטיס בירדסונג והסנטרים מייק ג'מינסקי ודריל דוקינס, סחב ויליאמס את הנטס לשלב הפלייאוף בכל חמש עונותיו הראשונות, בהן עברה הקבוצה סיבוב אחד בסך הכול (בפלייאוף 1984). ב-8 עונותיו בניו ג'רזי העמיד ממוצעים של 16.4 נקודות ו-11.9 ריבאונדים למשחק, ובשנת 1999 העלתה הקבוצה את גופייתו עם המספר "52" על תקרת אולמה הביתי כהוקרה על תרומתו למועדון.

פורטלנד טרייל בלייזרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס (שלישי משמאל) בעת ביקור נבחרת ארצות הברית בפנטגון, 2006.

בסיום עונת 1988/1989 נשלח ויליאמס בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס בתמורה לסם בואי ובחירת דראפט עתידית (בה נבחר מוקי בליילוק). בעונתו הראשונה בפורטלנד העפילה הקבוצה עד לסדרת גמר ה-NBA, בו הפסידה לדטרויט פיסטונס בתוצאה 4-1. בעונה הבאה הודחו הטרייל בלייזרס בגמר המערבלוס אנג'לס לייקרס), ובעונת 1990/1991 חזרה לגמר ה-NBA והפסידה בשנית, הפעם לשיקגו בולס בתוצאה 4-2. ויליאמס שימש כשחקן חמישייה קבוע ב-6 מתוך 7 עונותיו בפורטלנד, לצד הכוכבים קלייד דרקסלר וטרי פורטר, ורשם בקבוצה ממוצעים צנועים יחסית של 10.2 נקודות ו-8.7 ריבאונדים למשחק.

ניו יורק ניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1996/1997 חתם כשחקן חופשי בניו יורק ניקס, ושיחק בקבוצה במשך שנתיים כמחליפו מהספסל של הפאוור פורוורד הפותח צ'ארלס אוקלי. ב-27 בינואר 1999 הודיע על פרישה ממשחק, בגיל 38.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באק ויליאמס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]