טום היינסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טום היינסון
Tommy 2008 Celtics.jpg

היינסון במצעד האליפות של בוסטון סלטיקס ב-2008

תאריך לידה 26 באוגוסט 1934
מקום לידה ג'רזי סיטי שבניו ג'רזי
עמדה פורוורד/סנטר
גובה 2.01 מטר
מספר 15
מכללה אוניברסיטת הולי קרוס
דראפט בחירה טריטוריאלית, 1956
בוסטון סלטיקס
קבוצות
1956 - 1965 בוסטון סלטיקס
הישגים החמישייה השנייה של העונה (1961 - 1964)
בחירה למשחק האולסטאר (1957, 1961 - 1965)
רוקי השנה (1957)
מאמן השנה (1973)
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1986

תומאס ויליאם "טום" היינסוןאנגלית: Thomas William "Tom" Heinsohn; נולד ב-26 באוגוסט 1934) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר. היה מהשחקנים הבולטים של בוסטון סלטיקס בשנות ה-50 וה-60, והיה שותף לזכיית הקבוצה בשמונה אליפויות NBA. לאחר פרישתו תפקד במשך שמונה שנים כמאמן, וכיום משמש כשדרן ברשת טלוויזיה של בוסטון סלטיקס. היינסון הוא האדם היחיד שהיה מעורב בתפקידים שונים בכל 17 האליפויות בתולדותיה של בוסטון.

קריירה ככדורסלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינסון נולד בג'רזי סיטי שבניו ג'רזי, והתבלט ככדורסלן כשרוני במסגרת משחקיו ב"בית ספר תיכון סנט מייקל" שליד יוניון סיטי. מאוחר יותר הוא קיבל מלגת כדורסל מאוניברסיטת הולי קרוס. הוא שיחק בנבחרת האוניברסיטה עד שנת 1956 והפך לקולע המצטיין שלה בכל הזמנים עם 1,789 נקודות בסך הכול, ממוצע של 22.1 נקודות למשחק. במהלך שנתו האחרונה בהולי קרוס קבע היינסון שיא של האוניברסיטה כאשר קלע 51 נקודות במשחק מול נבחרתה של מכללת בוסטון.

בשנת 1956 נבחר היינסון על ידי קבוצת בוסטון סלטיקס בדראפט ה-NBA, בתור בחירה טריטוריאלית. כבר בעונתו הראשונה ב-NBA, עונת 1956/1957, נבחר היינסון להשתתף במשחק האולסטאר של הליגה, ובנוסף זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA. באותה עונה הוא סייע לבוסטון לזכות באליפות הליגה לאחר ניצחון על סנט לואיס הוקס בסדרת הגמר.

במהלך הקריירה שלו בבוסטון היה היינסון שותף מרכזי לזכיית הקבוצה בשמונה אליפויות בתוך תשע עונות, כולל שבע רצופות בין עונות 1958/1959 ו-1964/1965. הוא השתתף בשישה משחקי אולסטאר בסך הכול ונבחר ארבע פעמים לחמישיית העונה השנייה, בין השנים 1961 ו-1964. הוא שיתף פעולה מוצלחת בבוסטון יחד עם שחקנים כמו ביל ראסל, סם ג'ונס, בוב קוזי ואחרים, כאשר ראסל וג'ונס הם היחידים שזכו במספר גבוה יותר של אליפויות מהיינסון במהלך קריירת המשחק שלהם. הוא סיים את הקריירה שלו עם ממוצעים של 18.6 נקודות ו-8.8 ריבאונדים למשחק, לאחר שקלע למעלה מ-12,000 נקודות בסך הכול. מספר חולצתו (15) נתלה באולמה של בוסטון ב-1965, אותה שנה בה פרש ממשחק.

מחוץ למגרש היה היינסון מעורב באופן מרכזי בפעולות ארגון השחקנים של ה-NBA. הוא היה סגן הנשיא של הארגון, תחת בוב קוזי, ולקח חלק מרכזי בקידום ההחלטה על אפשרות למעמד של שחקן חופשי, זאת לאחר שהמשתתפים במשחק האולסטאר של 1964, בהובלתו של היינסון, איימו לשבות אם לא תתקבל ההחלטה.

קריירה כמאמן וכשדרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 החל היינסון בקריירה הטלוויזיונית שלו כאשר שידר דיווחים חיים (play-by-play) ממשחקיה של בוסטון ברשת הטלוויזיה WLVI. הוא שימש בתפקיד במשך שלוש שנים לפני שהפך למאמן.

ב-1969 מונה היינסון לתפקיד המאמן של בוסטון סלטיקס. בעונת 1973/1974 הוא הוביל את הקבוצה למאזן של 68 ניצחונות ו-14 הפסדים בעונה הסדירה, המאזן הטוב ביותר בליגה, וזכה בתואר מאמן השנה ב-NBA. למרות זאת, הקבוצה הודחה בסיבוב הפלייאוף השני על ידי ניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן הוליך היינסון את הקבוצה לאליפותו הראשונה כמאמן, וזכה עמה באליפות נוספת ב-1976. ב-1978 הוא עזב את תפקיד מאמן הקבוצה, וסיים את קריירת האימון שלו עם מאזן של 427 ניצחונות ו-263 הפסדים.

ב-1981 הצטרף היינסון למייק גורמן כאחד מהשדרנים במשחקים ברשת הטלוויזיה של בוסטון. השניים מכהנים בתפקיד עד היום, ומהווים את אחד מהצמדים ששיתפו פעולה תקופה ארוכה ביותר בתולדות שידורי הספורט. עד 1999 הם שידרו יחד רק במשחקי הבית של בוסטון, אך לאחר מכן עברו לשדר גם במשחקי החוץ. בנוסף, בין השנים 1990 ו-1999 היינסון היה שדר play-by-play במשחקי חוץ של בוסטון במספר רשתות טלוויזיה שונות. במהלך שנות ה-80 שימש היינסון כשדר של רשת CBS בסדרת הגמר של ה-NBA - הוא שידר ארבע סדרות גמר בין השנים 1984 ו-1987, אשר שלוש מהן הפגישו את בוסטון סלטיקס ואת לוס אנג'לס לייקרס במה שפתח יריבות ארוכת-שנים בין הקבוצות.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן
כמאמן
כללי
  • "פרס ג'ק מקלהון" מטעם התאחדות מאמני ה-NBA‏ (1995)
  • פרס מפעל חיים על שם צ'אק דיילי מטעם התאחדות מאמני ה-NBA‏ (2009)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד

זוכי פרס מאמן השנה ב-NBA

1962/63: גלאטין • 1963/64: הנום • 1964/65: אאורבך • 1965/66: שייס • 1966/67: קר • 1967/68: גוהרין • 1968/69: שאו • 1969/70: הולצמן • 1970/71: מוטה • 1971/72: שרמן • 1972/73: היינסון • 1973/74: סקוט • 1974/75: ג'ונסון • 1975/76: פיטץ' • 1976/77: ניסאלק • 1977/78: בראון • 1978/79: פיטסימונס • 1979/80: פיטץ' • 1980/81: מקיניי • 1981/82: שאו • 1982/83: נלסון • 1983/84: ליידן • 1984/85: נלסון • 1985/86: פרטלו • 1986/87: שולר • 1987/88: מו • 1988/89: פיטסימונס • 1989/90: ריילי • 1990/91: צ'ייני • 1991/92: נלסון • 1992/93: ריילי • 1993/94: וילקינס • 1994/95: האריס • 1995/96: ג'קסון • 1996/97: ריילי • 1997/98: בירד • 1998/99: דונלייבי • 1999/00: ריברס • 2000/01: בראון • 2001/02: קרלייל • 2002/03: פופוביץ' • 2003/04: בראון • 2004/05: ד'אנטוני • 2005/06: ג'ונסון • 2006/07: מיטשל • 2007/08: סקוט • 2008/09: בראון • 2009/10: ברוקס • 2010/11: ת'יבודו • 2011/12: פופוביץ' • 2012/13: קארל • 2013/14: פופוביץ'