בוסרה

בוסרה
بصرى
התיאטרון הרומי בבוסרה
התיאטרון הרומי בבוסרה
התיאטרון הרומי בבוסרה
מדינה סוריהסוריה סוריה
גובה 850 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 19,683 (נכון ל־2004)
קואורדינטות 32°31′00″N 36°29′00″E / 32.516666666667°N 36.483333333333°E / 32.516666666667; 36.483333333333 
אזור זמן UTC+2
אתר מורשת עולמית
העיר העתיקה של בוסרה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 1, 2, 4
הערות בסיכון מאז 2013
שרידי בוסרה, 1865; איור בספרו של ג'וזאיה לזלי פורטר על ערי הבשן

בּוֹסְרָהערבית: بصرى - בוצרא, או בוצרא א-שאם, בכתבי חז"ל: בוצרה) היא עיר עתיקה בדרום סוריה, השוכנת בחבל החורן, כ-35 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר דרעא, כ-15 ק"מ צפונית לגבול עם ירדן ובסמוך למקורות נהר הירמוך.

במהלך התקופה הרומית העיר שימשה כבירתה של הפרובינקיה הרומית ערביה, והתגוררה בה אוכלסייה מעורבת של הלניסטים ויהודים. במהלך תקופת התלמוד התקיימה בעיר קהילה יהודית גדולה, שחכמיה נזכרים רבות בכתבי חז"ל כחלק מאמוראי ארץ ישראל.

בתקופה המוסלמית היוותה העיר מרכז דתי חשוב ותחנה בדרכם של עולי הרגל למכה. שרידי העיר העתיקה של בוסרה, שסביבה הוקמה בוסרה המודרנית, הוכרזו בשנת 1980 כאתר מורשת עולמית, בעיקר בשל התיאטרון הרומי של העיר, מראשית המאה ה-2 לספירה, שהוקף במצודה ערבית. עוד השתמרו בעיר שרידיהם של מבנים מהתקופה הביזנטית ומספר מסגדים. בשנת 2013 הכריז ארגון אונסק"ו על בוסרה ועל כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסרה נזכרה לראשונה בשם "בוסראנה" במסמכים מצריים מתקופתם של תחותמס השלישי (המאה ה-15 לפנה"ס) ושל אחנתון (המאה ה-14 לפנה"ס). התפתחותה הממשית של העיר החלה במאה ה-2 לפנה"ס עת נכבשה בידי הנבטים והייתה לבירה אזורית. בשנת 106 נכבשה העיר בידי כוחותיו של טראיאנוס, שמה שונה לנובה טראיאנה בוסטרה (Nova Trajana Bostra), והיא הייתה לבירת הפרובינקיה הרומית של ערביה. חיל מצב של כ-5,000 חיילים הוצב בה והיא הייתה עד מהרה לבסיסו העיקרי של הלגיון השלישי קירנאיקה. העיר נבנתה לפי עקרונות התכנון הרומיים והוקם בה תיאטרון שיכול היה להכיל 17,000 צופים. התיאטרון שנחשב לאחד הגדולים במזרח התיכון נותר כמעט שלם עד ימינו. החל בתחילת המאה ה-3 החלה הנצרות להתפשט בעיר ונבנו בה מספר כנסיות וקתדרלה משנת 513 שהוקדשה לסרגיוס, בכחוס ולאוניסיוס.

בשנת 634 כבש המצביא הערבי ח'אלד בן אל-וליד את העיר לאחר קרב בוסרה, והמקום היה לזירת קרבות מתמשכים בין הערבים לביזנטים. לפי המסורת המוסלמית ביקר הנביא מחמד בעיר פעמיים, ובביקורו הראשון למד על הנצרות ועל עתידו כנביא מפי הנזיר הנסטוריאני בחירה. 36 מסגדים הוקמו בעיר, ביניהם מסגד עומר ששופץ ב-1950.

החל בסוף מאה ה-11 שלטו הסלג'וקים בבוסרה, והשושלת האיובית בהנהגת נור א-דין כבשה אותה במאה ה-12. במהלך המאה ה-13 ביצרו הערבים את העיר והפכו את התיאטרון למצודה שנועדה להגן על היישוב מפני הצלבנים, אך הדבר לא סייע לה בעת התקפת המונגולים. ב-1261 כבש הסולטאן הממלוכי ביברס את העיר ושיחזר את מבניה. העיר נותרה במשך מאות שנים כנקודת מעבר חשובה בדרך למכה, אך הלכה ואיבדה את חשיבותה עד שהייתה במאה ה-19 לכפר קטן.

באמצע המאה ה-20 שוחזרו מבני העיר העתיקים, ואחת הבעיות שניצבו בפני העוסקים במלאכה הייתה שהתיאטרון הרומי נחבא בין קירות המצודה הערבית במשך כ-700 שנה. למבני המצודה נודעה חשיבות אדריכלית בזכות עצמם, ובסופו של דבר פונה פנים התיאטרון מהתוספות הערביות, אך מבני המצודה שמחוצה לו נשמרו.

בחודש מרץ 2015 התנהלו בעיר קרבות כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה, וכוחות המזוהים עם המורדים הסורים המתונים כבשו את העיירה[1]. ביולי 2018 כבשו צבא אסד מחדש את העיר בסיוע רוסי[2].

במקורות היהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצרה נזכרת רבות בכתבי חז"ל מתקופת התלמוד כעיר שהתקיימה בה קהילה יהודית גדולה. בין חכמי העיר נמנו האמוראים רבי יונה בוצרייא, רבי חנן בריה דרבי ברכיה בוצריה[3] ורבי תנחום בוצרייא[4]. ריש לקיש נהג לבקר בה[5] וכן רבי אבהו[6].

בהתאם לברייתא דתחומין, תחום ארץ ישראל לעניין מצוות התלויות בארץ הגיע במזרחו עד העיר בוצרה וחבל טרכון[7]. במספר מקומות בתלמוד הירושלמי מובא מעשה ברבי אסי, שאמו עלתה מבבל לארץ ישראל והגיעה לבוצרה, ורבי יוחנן לא אישר לו בתחילה לצאת ולפגוש אותה, הואיל והעיר שכנה בחוץ לארץ[8] בעוד שרבי אסי היה כהן[9].

בתלמוד הבבלי מוזכר בית כנסת של קהילת בצרה[10]. בתלמוד הירושלמי מוזכרות התאנים שגודלו בעיר, "דבלה בוצרית"[11].

בהיותה עיר רומית עם אוכלוסייה נכרית גדולה, נדרשו חז"ל לשאלות הנוגעות להלכות עבודה זרה אגב מעשים שאירעו בעיר. כך, מובא בתלמוד הירושלמי המעשה הבא בנוגע לביקורו של ריש לקיש בעיר: ”רבי שמעון בן לקיש הוה בבוצרה, חמתון מזלפין להדא אפרודיטי (ראה שהיו מזלפים שם לפסל של אפרודיטה), אמר לון לית אסיר (שאל את היהודים שם האם לא אסור שיהיו במקום)? אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אין דבר של רבים אסור” (תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ח', הלכה ח').

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוסרה בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]