בנימין זאב (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת תקליט המופע "שעות נוספות" (ישראדיסק, 1975) ובה נראית המבצעת, רבקה מיכאלי, על רקע דמותו הדומעת של הרצל מהשטר של מאה לירות ישראליות
דיוקנו של הרצל על שטר של מאה ל"י (מ-1969)
מחבר השיר, יענקלה רוטבליט

בנימין זאבמילותיו הראשונות: "תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב") הוא שיר עברי שחיבר יענקלה רוטבליט, הלחין יאיר רוזנבלום ושרה רבקה מיכאלי. זהו אחד מקומץ שירים בעברית העוסקים בדמותו של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל.[1] השיר התפרסם במקור בראשית שנות ה-70 במדורו הסאטירי של רוטבליט בעיתון "הארץ", "שחק אותה", וכעבור שנתיים הולחן על ידי רוזנבלום עבור תוכנית היחיד של מיכאלי "שעות נוספות", בניהולו המוזיקלי של אלכס וייס,[2] שעלתה בקיץ 1974. מיכאלי, קומיקאית ובדרנית, הגישה את השיר בשירה דיבורית בסגנון קברטי.

השיר נכתב קרוב ל-70 שנה אחרי מותו של הרצל וכרבע מאה לאחר קום מדינת ישראל (והמופע של מיכאלי הועלה זמן לא רב לאחר מלחמת יום הכיפורים, שהייתה אירוע טראומטי בתולדות המדינה). שנים אחדות קודם לכן, בראשית 1969, הוכנס למחזור שטר בעֲרִיךְ הגדול ביותר עד אותה עת – 100 ל"י – אשר נשא את דיוקנו של הרצל.[3] הדובר בשיר מביט ביראת כבוד בדיוקנו של הרצל הנשקף אליו מן השטר: "אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה / אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה". הוא מתאר אותו בחיבה "יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה", בהתייחס לזקנו האיקוני, ותוהה: מאיפה יש לו כוח להיות חוזה?". הוא פונה להרצל ישירות בגובה העיניים – בשמו הפרטי,[4] ובמשלב דיבורי[5] – ומבקש: "תשטוף את העפר מן העיניים,[6] בנימין זאב / תשטוף את העפר מן העיניים, שים יד על הלב / ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?", וזאת בהתייחס למצבה של המדינה שחזה עוד בספריו "מדינת היהודים" (1896) ו"אלטנוילנד" (1902).

בבית השני מבקש הדובר מהרצל להישיר אליו מבט "כמו אבא אוהב" (התואר המקובל "חוזה המדינה" מקנה להרצל מעין הילה של "אבי האומה") ולשתף אותו בתלאותיו המפורסמות בבקשת פתרון לשאלה היהודית ("ותגיד לי כמה רצית, כמה בכית, כמה שתית"). בבית השלישי הוא פונה אליו כחבר ומציע: "תשתה אתי כוסית אחת לחיים, תפתח את הלב / ותסביר לי איך לא נפלת, לא התבלבלת, איך לא כשלת". נוסף על כך, הוא מספר לו – "רק דרך אגב כדי שתדע – ואם תרצה, אין זו אגדה", בהתייחס למוטו המפורסם של ספרו "אלטנוילנד": "אם תרצו – אין זו אגדה" – כי במדינה שחזה כבר ישנם גנבים ישראלים ("לגנב העברי הראשון כבר ניכו את השליש") וזונות ישראליות ("ובלילה מלכה עבריה משוטטת בכביש") ואף משטרה ישראלית, ובה גם, כדרכו של עולם, שוטרים מושחתים ("ושוטר עברי ראשון מבריח לכלא חשיש"). בכך מתכתב השיר עם אמירות ידועות של דמויות בולטות בתנועה הציונית בתקופה שלפני קום המדינה (ובפרט ח"נ ביאליק), שביקשו לראות מדינת יהודים ובה חברה נורמלית, הכוללת גם גנב עברי וזונה עברייה – ובה בעת מותח ביקורת על דמותה של המדינה בפועל.

העיתונאי משה בן-שאול, שביקר בחזרה למופע של מיכאלי, כתב בהקשר לשיר:

גם אצל רוטבליט הציני – מכרסם משהו בלב והוא מדבר על איזשהו ערך. מוסרי, מוראלי, ארצי. וערך זה מוגש על-ידי רבקל'ה בפשטות – אך במבט עיניים נוקב. כשהיא שרה [...] "אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה", היא מביטה אליך. היושב באולם. ישר בעיניים, ותאמינו לה ולי, שקשה להביט בעיניים עם שירים פשוטים וציוניים – מבלי אותה תדמית של מצחיקת-נצח.[7]

השיר הוגדר כ"שיר שנע על המתח שבין ציניות לכנות, אמפתיה וסאטירה".[8] מבקר המוזיקה והתרבות בן שלו הסכים כי השיר מבטא "אמפתיה עמוקה כלפי הרצל האדם" לצד "נימה סאטירית ברורה". לדבריו, זהו "שיר נהדר, גם טקסטואלית וגם מוסיקלית. מדוע הוא לא נהפך לשלאגר על-זמני? אולי בגלל האופי הסאטירי שלו, אולי בגלל הלחן הקברטי, אולי בגלל ההגשה המחוספסת של מיכאלי שאינה זמרת מובהקת. כל אלה מונעים מהשיר להיות חביבם של עורכי תוכניות הנוסטלגיה ברדיו".[9]

במופע שרה מיכאלי שיר נוסף פרי עטו של רוטבליט בשם "אינפלציה" (לחן: אריאל זילבר), שבו מופיעה התייחסות כפולה להרצל כמטונימיה של שטר של 100 לירות וכדמותו ההיסטורית של חוזה המדינה ("הרצל, אתה בירידה / תרצה או לא תרצה – זאת לא אגדה [...] הם מדפיסים ממך הרבה יותר מדי / תשמור על עצמך וגם עלי [...] הערך שלך בשוק יורד באופן קבוע [...] לא, אי אפשר לגמור איתך שבוע [...] הרצל – אתה הלא חוזה / אז איך תוציא את עצמך מזה?"),[10] וכמוהו גם למשורר הלאומי ח"נ ביאליק (שדמותו הופיעה באותן שנים על שטר של עשר לירות).

על העטיפה של תקליט המופע (ישראדיסק, 1975) מתנוסס הדיוקן שהופיע על השטר של 100 לירות בלוויית דמעה גדולה הזולגת מעינו של הרצל.[11]

השיר זכה לגרסת כיסוי שלושים שנה מאוחר יותר, ב-2005, כאשר ביצע אותו משה בקר במופע שלו "סולו".[12]

מילות השיר משמשות לעיתים בפיהם של ישראלים המבקשים לבקר את התנהלותה של מדינת ישראל, בפרט בהשוואה למה שחזו הרצל ומנהיגי הציונות.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין השירים האחרים העוסקים בהרצל או מתייחסים לדמותו בצורה מהותית: "הרצל" ("הרצל וכל האדונים הנכבדים"), שכתב יורם טהרלב, הלחין יאיר רוזנבלום וביצעה להקת גייסות השריון (1972); "ציונות בלי מירכאות", שכתב דן אלמגור, הלחין שלמה ארצי וביצעו ארצי וחנן יובל (1973); "למה לא אוגנדה", שיר-מערכון של שלישיית מה קשור (2002); "גבי ודבי" ("היפ הופ ציוני") של להקת הדג נחש (2003); וכן אלבומו של רוטבליט "מדינת היהודים".
  2. ^ בן שלומכונת הלהיטים שאיש (כמעט) אינו זוכר, באתר הארץ, 14 באוק׳ 2011.
  3. ^ שטר זה פתח את הסדרה השלישית של הלירה הישראלית (סדרה האישים). ראו קטלוג שטרות ומעות מהעבר: סדרה ג' של הל"י - סדרת האישים, התשכ"ט - 1969, באתר בנק ישראל.
  4. ^ בנימין זאב הוא צירוף שמות יהודי מקובל (על פי ברכת יעקב לבנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית, מ"ט, כ"ז)). הרצל, בן למשפחה מעורה בחברה הכללית באוסטרו-הונגריה, גדל ופעל בשפה הגרמנית, והשם הפרטי שהשתמש בו היה תאודור, אולם בדברי ימי הציונות מקובל לקרוא לו גם בשמו העברי.
  5. ^ בצורת הציווי החדש – "תשטוף" ולא "שטוף", "תביט" ולא "הבט".
  6. ^ זוהי פרפרזה על הביטוי "מי יגול עפר מעיניך".
  7. ^ משה בן-שאול, בידור הוא עסק רציני, מעריב, 15 באוגוסט 1974.
  8. ^ גיל פז, ‏"תשטוף את העפר מן העיניים" - שלושה שירים לציון כ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 ביולי 2018.
  9. ^ בן שלוורק על הרצל לא ידענו לשיר שירים, באתר הארץ, 17 במאי 2010.
  10. ^ מילות השיר "אינפלציה", באתר שירונט .
  11. ^ ראו שעות נוספות באתר סטריאו ומונו.
  12. ^ אלבום המופע ראה אור ב-2007. ראו מיכאל הנדלזלץבקר ישיר לנו סולו, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2005; תימורה לסינגר, אחרי עשרים שנה, באתר ynet, 11 בפברואר 2007.
  13. ^ כך לדוגמה בדבריה של יושבת ראש האופוזיציה בכנסת התשע עשרה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בישיבה מיוחדת לציון יום הרצל ב-2013. יחימוביץ השוותה בין תפיסת העולם הקפיטליסטית מדי של הממשלה, לדעתה, לבין זו שהתבטאה בכתביו של הרצל, ובין היתר ציטטה מן השיר ("אי-אפשר להתאפק מלצטט את יענקל'ה רוטבליט: 'תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב / תשטוף את העפר מן העיניים, שים יד על הלב / ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?'"). ראו ישיבה מיוחדת לציון יום הרצל (מתוך "דברי הכנסת"), הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה, יום רביעי, י"ד באייר התשע"ג (24 באפריל 2013), באתר הכנסת. דוגמאות נוספות: ינון מילס, אנחנו על הספה: כך העלו אירועי הטרור את סף החרדה שלנו, באתר של "רשת 13", 20 בדצמבר 2015 (במקור, מאתר "nana10"); אמנון אברמוביץ', ‏שוק בצלאל, באתר "ידיעות אחרונות", 24 באפריל 2019. יותר מארבעה עשורים לאחר שביצעה לראשונה את השיר, ובמלאת לה 80, אמרה מיכאלי עצמה בריאיון: "אני לא סתם שרה בשיר 'בנימין זאב': 'תשטוף את העפר מן העיניים, שים יד על הלב ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?'. אם הוא היה עונה, אני בטוחה שהוא היה אומר 'לא ככה רציתי ולא ככה חזיתי'. לא מתקיים מה שהבטיחו לנו כשהקימו את המדינה הזאת, כפי שכתוב במגילת העצמאות, שזאת החוקה היחידה שלנו" (מיקי לוין, ‏"מקווה שהמדינה תאריך ימים מעבר ל־120, בשביל זה נדרשת הנהגה חכמה יותר", באתר מעריב השבוע, 21 באפריל 2018).