ברונו שולץ
 | |
| לידה |
12 ביולי 1892 דרוהוביץ', האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בנובמבר 1942 (בגיל 50) גטו דרוהוביץ', אוקראינה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לבוב |
| תקופת הפעילות |
1912–1942 (כ־30 שנה) |
| תחום יצירה | ציור וספרות |
| יצירות ידועות |
בית המרפא בסימן שעון החול, רחוב התנינים |
| פרסים והוקרה |
זרי דפנה אקדמיים מוזהבים |
  | |
ברונו שולץ (בפולנית: Bruno Schulz; 12 ביולי 1892 – 19 בנובמבר 1942) היה סופר וצייר יהודי-פולני, נחשב בעיני רבים לאחד מיוצרי הפרוזה הפולנים הגדולים ביותר במאה ה-20.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שולץ נולד בדרוהוביץ' שבגליציה (אז מחוז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה). בגיל מוקדם מאוד גילה עניין בציור, ובסופו של דבר למד אדריכלות בפוליטכניק לבוב ואמנות בווינה. בשנים 1924–1941 לימד ציור בבית הספר התיכון בעיר מולדתו.
ביולי 1941 נכנסו הגרמנים לדרוהוביץ'. שולץ הועסק על ידי הגסטפו בקטלוג ספרים מוחרמים ובציור. מפקד הגסטאפו בעיר, פליקס לנדאו, התפעל מכישרונו של שולץ והורה לו לעטר את חדרו של בנו בציורים מתוך אגדות עם גרמניות. למרות הבטחתו להגן עליו, הוא נרצח ב-19 בנובמבר 1942 על ידי הנאצים.
מסופר כי אויבו של פליקס לנדאו, קצין האס אס קארל גינתר, רצח את שולץ רק משום שהפסיד לפליקס במשחק קלפים ורצה להקניטו ולפגוע בו. כשנפגשו שני הקצינים אחר כך, אמר גינתר: הרגתי את היהודי שלך. ועל כך הוא נענה: יפה, עכשיו אני אהרוג את היהודי שלך. סביב הסיפור הזה בנה הסופר דויד גרוסמן את גרעין ספרו 'עיין ערך: אהבה'.
לפי גרסה אחרת[1], היה זה לנדאו שקודם ירה ביהודי שעבד אצל גינתר, ולאחר זמן הרג גינתר, בתגובה, את היהודי של לנדאו - ברונו שולץ, ברחוב בדרוהוביץ' ב-19 בנובמבר 1942.
בכנס 120 שנה ללידתו ו-70 שנה למותו של ברונו שולץ, סיפר דויד גרוסמן כי לאחר כתיבת 'עיין ערך: אהבה' פגש בתלמידו של שולץ, וזה סיפר כי באחד הימים ראה קבוצה של אנשים נורים על ידי הנאצים. כשניגש לקחת מאחת הגופות את הלחם שנפל מכיס מעילה, ראה שזהו מורהו האהוב ברונו שולץ.[דרוש מקור] עדותו של התלמיד מחלישה את אמינותו של סיפור הנקמות של לנדאו וגינתר.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שולץ החל לכתוב בשנת 1925/6. קובץ סיפוריו הראשון, "חנויות קינמון", הושלם בדרבונה של המשוררת דבורה פוגל, שהייתה חברתו לעט וארוסתו. הוא פורסם ב-1934 וקצר שבחים. הקובץ השני, "בית-מרפא בסימן שעון-החול", הופיע ב-1937, וזכה באות הצטיינות מטעם האקדמיה הפולנית לספרות.
הרומן "המשיח", שנכתב בין השנים 1937–1939, והרומן "השיבה הביתה", שנכתב בגרמנית ונשלח לתומאס מאן, אבדו. גם גורלן של יצירות אחרות לא נודע מעולם.
ברונו שולץ חתום על התרגום לפולנית של "המשפט" מאת קפקא, שהופיע ב-1936, אך למעשה תרגמה את הספר ארוסתו של שולץ, שרצתה להקנות בכך יוקרה לתרגום שלה.
באביב 2001 נחשפו ציורי הקיר של שולץ בבית בעיירה דרוהוביץ' שבאוקראינה. בעוד הרשות המקומית דנה בהקמת מוזיאון באתר, הוברחו הציורים לישראל על ידי צוות של מוסד יד ושם. העברת הציורים בוצעה בהסכמת תושבי העיירה ובעבור תשלום צנוע (כמאה דולרים), אך ללא תיאום עם ממשלת אוקראינה[2]. בשנת 2007 הודה מוסד יד ושם בנכונות הקבילה האוקראינית כי הציורים הוצאו משטחה במרמה[3]. בעקבות ביקורו של נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו בישראל בחורף 2007, חתם משרד החוץ הישראלי בראשית שנת 2008 על הסכם עם אוקראינה, שלפיו הציורים יירשמו ויוכרו כנכסי תרבות אוקראיניים, ויושאלו ליד ושם לעשרים שנה[4]. לאחר שעברו הליכי שחזור ושימור, מוצגים הציורים במוזיאון לאמנות של "יד ושם" החל מחודש פברואר 2009[5].
יצירתו של שולץ, הן סיפוריו והן ציוריו, מתאפיינת בתיאורי קשרים סאדו-מזוכיסטיים, פטיש לכפות רגליים ולנעליים[6][7].
ברונו שולץ וכתביו ממלאים תפקיד מרכזי ברומן "עיין ערך אהבה" מאת דויד גרוסמן, בספרו של אמיר גוטפרוינד "אגדת ברונו ואדלה" ובספרו "אחוזות החוף" בסיפור "טריאסט". בנוסף, ברונו שולץ מופיע בספר "תולדות האהבה" של ניקול קראוס בתור דמות משנה.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנויות קינמון; בית המרפא בסימן שעון החול, תרגום מפולנית: אורי אורלב, רחל קליימן ויורם ברונובסקי, הוצאת שוקן, 1986. בספר כלול גם סיפור שנשמר מעזבונו: "כוכב שביט".
- חנויות קינמון; בית המרפא בסימן שעון החול, תרגמה מירי פז, הספריה החדשה, 2018; אחרית דבר: דויד גרוסמן.
- ברונו שולץ, להבשיל כדי להגיע לילדות, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- ברונו שולץ, נשבר מעגל הקסמים: מכתב ליוליאן טובים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
- מבחר מכתבים, רשימות ורישומים, בעריכת יעקב גולומב, תרגום מרים בורנשטיין, הוצאת מאגנס, 2023[8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברונו שולץ, מיתולוגיזציה של המציאות (מפולנית: מרים בורנשטיין), דחק, כרך טז, 2023
- דן צלקה, 'הקוסם מדרוהוביץ': על ברונו שולץ ועל "חנויות קינמון", "בית-המרפא", "בסימן שעון החול", סימן קריאה, 11, 1980
- יעקב גולומב, 'ערירותו המטאפיזית של ברונו שולץ', מאזנים, 1–2, תשמ"ו-1986. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מרגריטה פזי, 'ברונו שולץ ופרנץ קפקא - היש ביניהם מן הדמיון?', רבקול, 1989
- דויד גרוסמן, 'כל האפשר האינסופי', מוסף הספרות נקרא לאחרונה ידיעות אחרונות, 27 בספטמבר 2009
ניצה בן-דב, "גיאוגרפיה של עננים ויבשות מפליגות", באתר הארץ, 29 במאי 2018
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי ברונו שולץ בפרויקט בן-יהודה
כנס: "ברונו שולץ, רשימת השמעה, באתר יוטיוב - במלאת 120 שנה להולדתו ו-70 שנה למותו" של המחלקה לספרות משווה וספרות עולם, שנערך ב-13 במרץ 2012 באוניברסיטת בר-אילן.- ברונו שולץ באתר קהילת יהודי דרוהוביץ', בוריסלב והסביבה
- ברונו שולץ, נשבר מעגל הקסמים: מכתב ליוליאן טובים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
- עופר דינס, "אחד מאותם דברים פלאיים ספורים, אשר מתרחשים רק פעם בחיים, ואולי אפילו רק אחת לכמה תריסרי חיים", באתר הארץ, 27 בפברואר 2008
- אנשיל פפר, נערים יהודים לומדים על ברונו שולץ ותרבות חילונית, באתר הארץ, 7 באפריל 2008
- חגי חיטרון, האוצר הגנוז של ברונו שולץ נחשף , באתר הארץ, 19 בפברואר 2009
- אורי אורלב, לתרגם את ברונו שולץ, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- רחל מנקין, שרת השעירות של האימפריה ההבסבורגית, באתר הארץ, 14 באפריל 2009
- רוחמה אלבג, ילדי הגן קרבו לגדר וקראו קריאות עליזות לארנב שהתרוצץ ברחבת בית הכנסת, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
- רחל אוירבך, “קפקא הפולני!”: זיכרונות על ברונו שולץ, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
- עופר דינס, ברונו שוּלץ, סכום כל המסעות, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2012
- אריק גלסנר, מילים כמו חול: הספרות של ברונו שולץ לא מתאימה לכולם, באתר ynet, 2 במרץ 2018
- רות נצר, ספוריו של ברונו שולץ וקרבת מוטיבים לעולמו של יונג. כתב עת פסיכואנליטי 'מארג'. מאגנס. 2015. עמ' 149-176
- מוטי פוגל, על הסיפורים של שולץ: 'חנויות קינמון' 'ובית־המרפא בסימן שעון־החול', באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, אוגוסט 2018
- רחל אליאור, "אוטומיתוגרפיה, ברונו שולץ (1892–1942)", הרצאה במכון הפולני בתל אביב; 2019 https://benyehuda.org/read/23598
- ברונו שולץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ברונו שולץ בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ברונו שולץ (1892-1942), דף שער בספרייה הלאומית- ברונו שולץ, מכתבי שולץ אל ידידיו וידידותיו, באתר הארץ, 18 ביולי 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חגי חיטרון, האוצר הגנוז של ברונו שולץ נחשף, באתר הארץ, 19 בפברואר 2009
- ^ עמירם ברקת, "יד ושם" הביא את ציורי ברונו שולץ - אבל מסרב להציגם, הארץ
- ^ יצחק לאור, ברונו שולץ אינו "שלנו", באתר הארץ, 23 במאי 2007
- ^ ציורי הקיר של ברונו שולץ יוצגו ב"יד ושם", באתר הארץ, 5 במרץ 2008
- ^ ציורי הקיר של ברונו שולץ יוצגו ב"יד ושם", באתר הארץ, 5 במרץ 2008
- ^ פרוורסיה ופטיש בעבודתו של ברונו שולץ - אורית יושינסקי, סרטון באתר יוטיוב
- ^ ברונו שולץ בירושלים - אמיר גוטפרוינד, סרטון באתר יוטיוב
- ^ עפרי אילני, המכתבים הנוירוטיים של ברונו שולץ, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2023
[