ג'אנין יאנסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'אנין יאנסן
Janine Jansen
לידה 7 בינואר 1978 (בת 46)
סוסט, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Utrechts Conservatorium, בית ספר לאמנויות של אוטרכט עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Daniel Blendulf עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס יאן ורמיר (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.janinejansen.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'אנין יאנסןהולנדית: Janine Jansen; נולדה ב-7 בינואר 1978) היא כנרת וויולנית הולנדית.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנסן נולדה למשפחה מוזיקלית. אביה יאן יאנסן מנגן על עוגב, צ'מבלו ופסנתר; משנת 1987 עד אמצע 2011 הוא היה נגן האורגן של קתדרלת אוטרכט, והוכתר כאביר מסדר אורנגו-נסאו. אמה הייתה זמרת קלאסית; אחיה דייוויד הוא נגן צ'מבלו ועוגבן; אחיה מרטן הוא צ'לן; דודה הוא זמר הבס פיטר קוי. היא החלה ללמוד כינור בגיל 6,[1] ולמדה אצל קוז'ה וויזנביק, פיליפ הירשהורן ובוריס בלקין.

היא נשואה למנצח השוודי דניאל בלנדולף ומתגוררת באוטרכט שבהולנד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא הופיעה כסולנית עם תזמורת הנוער הלאומית של סקוטלנד בשנת 2001, שם ביצעה את הקונצ'רטו לכינור של ברהמס. היא פתחה את ה-BBC Proms בשנת 2005.[2]

היא התנערה מהמסורת על ידי הקלטה עם חמישיית מיתרים בלבד ולא תזמורת, כולל אחיה כצ'לן ואביה המנגן בקונטינואו. בקונצרטים חיים, היא קיבלה תשואות בעמידה מהקהל הנלהב, למשל בקונצרט התזמורת הפילהרמונית של ברלין ב־2006 ב- Waldbühne בברלין עם נוכחות מלאה של 25,000 איש, ובלוס אנג'לס באולם הקונצרטים על שם וולט דיסני עם התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס בשנת 2008 באולם מלא.[3]

יאנסן הופיעה בכינור סטרדיווארי "בארר" מ -1727, שהיה בהשאלה מטעם אגודת סטרדיווארי משיקגו,[4] וגם בסטראדיווארי "הברון דורברוקץ" משנת 1727, שנמצא בבעלות אגודת הכינורות הבינלאומית של ביאר. החל מספטמבר 2016, יאנסן מחזיקה למשך 10 שנים בסטראדיווארי "ריבז, הברון גוטמן" מ־1707, שנמצא בבעלות חברת הבת של הבנק הלאומי בנורווגיה: דקסטרה מוזיקה.[5] היא החלה פסטיבל מוזיקה קאמרית משלה באוטרכט. היא חברה בקונצרטים של ספקטרום ברלין מאז שנת 1998.

היא קיבלה את פרס המוזיקה ההולנדית בשנת 2003, ואת פרס הנגן היוקרתי של האגודה הפילהרמונית המלכותית בבריטניה בשנת 2009.

יאנסן הייתה אמנית רדיו 3 לדור החדש בין השנים 2002–2004.[6]

היא וחברה לשעבר, הכנר יוליאן רחלין, שיתפו פעולה במופעי מוזיקה קאמרית.[7]

בינואר 2018 ביצעה יאנסן את הקונצ'רטו לכינור של מקס ברוך מספר 1 ואת הסימפוניה הראשונה של גוסטב מאהלר תחת שרביטו של דניאלה גאטי.[8]

בפברואר אותה שנה הופיעה יאנסן עם מישה מייסקי, מרתה ארחריץ' והקונסרבטוריון של מרכז האמנויות ברביקן.[9]

בדצמבר 2018 הופיעה יאנסן עם ואלרי גרגייב ותזמורת הקונצרטחבאו.[10]

על הופעתה עם תזמורת הקונצרטחבאו בין 1997 ל-2018, יאנסן הפכה למקבלת פרס יוהנס ורמיר, שהוענק לה על ידי שר החינוך, התרבות והמדע ההולנדי, אינגריד ואן אנגלסובן.[11]

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מינואר 2006, היא הקליטה שני דיסקי מיינסטרים (אחד גם SACD היברידי). הראשון הוא אוסף של קטעי הדרן, בניצוחו של בארי וורדסוורת', בשני ביצוע אנסמבל קאמרי של ארבע העונות (ויוואלדי). בפרט, הקלטת ויוואלדי שלה זכתה להצלחה רבה מבחינת מכירות בהורדה.[12]

באוקטובר 2006 היא הוציאה את אלבומה השלישי. בתקליטור זה מופיעים קונצ'רטים לכינור מאת מנדלסון וברוך, יחד עם הרומנטיקה של ברוך לוויולה, עם המנצח ריקרדו שאיי ותזמורת הגוונדהאוס.

בשנת 2007 הוציאה את אלבומה הרביעי, "Bach: Inventions & Partita".

בשנת 2008 היא הקליטה בצוע חי לחנות המוזיקה של אייטונס המורכב מ"סונטת הטריו בסול מז'ור" של באך ו-"סונטה לכינור וצ'מבלו מספר 6 בסול מז'ור".

בשנת 2009 הוציאה יאנסן את הקלטותיה לקונצרטים לכנור של בטהובן ובריטן. בטהובן הוקלט עם Die Deutsche Kammerphilharmonie Bremen, ובריטן עם התזמורת הסימפונית של לונדון, שתי התזמורות בניצוח פאבו ירווי. יאנסן אמרה כי הקלטת הקונצ'רטים הללו יחד הייתה רצון ותיק שלה, מכיוון שהיא רואה בשתי העבודות הללו בין הקונצ'רטים הגדולים ברפרטואר הנוכחי.[13]

ב־29 בדצמבר 2010, יאנסן ניגנה עם מישה מייסקי והנס מינאר בשלישיית הפסנתר של אנטונין דבוז'ק במי מינור, אופוס 90 "Dumky", ב-Internationaal Kamermuziekfestival Utrecht, ורדנבורג.[14]

יאנסן חברה בסדרת המוזיקה הקאמרית "ספקטרום הקונצרטים בברלין" מאז שנת 1998. תקליטים שונים עם הספקטרום שוחררו על גבי תווית NAXOS: ארנסט פון דוהנאני - סרנדה לשלישיית המיתרים והשישייה (מס' 8.557153), רוברט הלפס - רביעיית פסנתר, פוסטלוד ונוקטורן (מס' 8.559199), וג'ון הרביסון - ארבעה שירי בדידות, וריאציות ומוזיקת דמדומים (מס' 8.559173).

בשנת 2010 היא הקליטה את הרסיטל הראשון לכינור ופסנתר עם איתמר גולן, שהונפק על ידי דקה בשנה הבאה. היא בחרה ברפרטואר צרפתי וחשפה את הצליל המתוחכם והנפלא שלה. בנוסף לסונטות לכינור ופסנתר של דביסי וראוול ופיסות אחרות מהרפרטואר הצרפתי של המאה ה-20, היא הקליטה כמה יצירות מאת ריצ'רד דובוגון, אשר הלחין אותן עבור יאנסן.

בשנת 2012 הקליטה יאנסן אלבום שהוקדש לסרגיי פרוקופייב, המשלב מוזיקה קאמרית ומוזיקת קונצרטים. עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון בניצוחו של ולדימיר יורובסקי, היא ניגנה בקונצ'רטו של פרוקופייב לכינור ותזמורת מס' 2; יחד עם עמיתה בוריס ברובצ'ין, היא ניגנה את הסונטה לשני כינורות בדו מז'ור; לבסוף, עם איתמר גולן בפסנתר, הקליטה יאנסן את סונטת הכינור בפה מינור.

יאנסן גם הקליטה אלבום של מוזיקה קאמרית עם הכנר בוריס ברובצ'ין, נגני הויולה עמיחי גרוס ומקסים ריזנוב, הצ'לנים טורלייף טדין וינס פיטר מיינץ. האלבום מכיל את ורקלרטה נאכט של ארנולד שנברג בגרסתו המקורית, לשישיית מיתרים, וחמישיית המיתרים בדו מז'ור מאת שוברט. האלבום הונפק על ידי דקה ב־1 באפריל 2013.

ביוני 2013 הקליטה יאנסן את אלבומה השני שהוקדש לחלוטין לבאך. היא הקליטה את הקונצ'רטו של באך לכינור בלה מינור ובמי מז'ור עם הרכב קטן עם נגנים שנבחרו על ידיה (מיתרים: בוריס ברובצ'ין, סינדי אלברכט, פרדריק פולסון, ג'וליה-מריה קרץ, טיימן האינגינג, מוניקה אורבונייט, נמרוד גז, פאולין סאקס, מרטן יאנסן, ריק סטוטין; צ'מבלו: ג'אן יאנסן) והקונצ'רטו לכינור ואבוב עם הסולן רמון אורטגה קוורו. היא הוסיפה שתי סונטות לכינור וצ'מבלו, שהוקלטו עם אביה ג'אן יאנסן, השלישי במי מז'ור והרביעי בדו מינור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אנין יאנסן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jeff Lunden (4 במרץ 2011). "Janine Jansen: Portrait Of A Rising Violinist". NPR. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Janine Jansen". Last FM. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Mark Swed (22 במרץ 2008). "Believe the hype -- Janine Jansen soars". Los Angeles Times. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Stradivari Society — Home". www.stradivarisociety.com. אורכב מ-המקור ב-2017-12-30. נבדק ב-2016-08-08.
  5. ^ "Janine Jansen receives 1707 Stradivarius violin on ten-year loan". The Strad. 22 בספטמבר 2016. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "New Generation Artists A to Z". BBC Radio 3. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ David Patrick Stearns (11 בפברואר 2007). "Two fine violinists set aside competition for couplehood". נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Gatti meets Janine Jansen". Concertgebouw. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  9. ^ "Martha Argerich, Janine Jansen & Mischa Maisky, Barbican, London — searching for synthesis". Financial Times. 8 בפברואר 2018. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Royal Concertgebouw Orchestra: Gergiev meets Janine Jansen". נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Violinist Janine Jansen wins Johannes Vermeer Award 2018" (Press release). נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite press release}}: (עזרה)
  12. ^ Michael Church (4 באפריל 2006). "Janine Jansen: Queen of the download". The Independent. נבדק ב-12 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ [1]
  14. ^ ג'אנין יאנסן, בביצוע Antonin Dvorak's Piano Trio in e minor, op.90 'Dumky', סרטון באתר יוטיוב