ג'ייקוב תומפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ייקוב תומפסון
Jacob Thompson
ג'ייקוב תומפסון
ג'ייקוב תומפסון
לידה 15 במאי 1810
ליסבורג, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 1885 (בגיל 74)
ממפיס, טנסי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אלמווד, ממפיס, טנסי, ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר הפנים של ארצות הברית ה־5
10 במרץ 18578 בינואר 1861
(3 שנים ו־43 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'יימס ביוקנן
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מיסיסיפי
4 במרץ 18393 במרץ 1851
(12 שנים)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ייקוב תומפסוןאנגלית: Jacob Thompson;‏ ‏15 במאי 181024 במרץ 1885) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית עד להתפטרותו עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והיה למבקר הכללי של צבא הקונפדרציה.

ב-1864 ביקש נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס מתומפסון להוביל משלחת לקנדה, שם הוא הזדהה כראש השירות החשאי של הקונפדרציה בקנדה. מכאן והלאה הוא נודע כמי שארגן פעולות נגד האיחוד ונחשד שארגן פעולות נוספות רבות, כולל פגישה ככל הנראה עם רוצחו של הנשיא לינקולן ג'ון וילקס בות'.

כוחות צבא האיחוד העלו באש את מעונו של תומפסון באוקספורד, מיסיסיפי, עיר מגוריו של הסופר ויליאם פוקנר, שביסס כמה מהדמויות בספריו על דמותו של תומפסון.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייקוב תומפסון נולד בעיירה ליסבורג שבקרוליינה הצפונית לניקולס וללוקרישיה (לבית ואן הוק) תומפסון.[1] הוא התחנך באקדמיית בינגהאם שבמחוז אורנג', וב-1831 סיים את לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם הוא היה חבר באגודות הפילנתרופיות של האוניברסיטה. לאחר סיום לימודיו הוא לימד באוניברסיטה לתקופה קצרה וב-1832 עזב כדי ללמוד משפטים. ב-1834 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בפונטוטוק שבמיסיסיפי.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבינט של הנשיא ג'יימס ביוקנן (עומד במרכז). תומפסון יושב ראשון משמאל.

תומפסון החל להיות מעורב בפוליטיקה וב-1838 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, שם הוא כיהן בשנים 18391851. ב-1845 הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית, אך מינויו לא מומש ומושבו אויש על ידי ג'וזף צ'אלמרס. בשנים 1845–1847 הוא היה יושב ראש הוועדה לענייניי האינדיאנים. בבחירות של 1850 לא עלה בידו להיבחר מחדש, והוא שב לעסוק בעריכת דין עד 1857 כאשר הנשיא שהושבע אז, ג'יימס ביוקנן, מינה אותו כמזכיר הפנים של ארצות הברית.

בשנים האחרונות לנשיאותו של ביוקנן, התנצחו חברי הקבינט אלו עם אלו בסוגיות העבדות והפרישה. בנאום שנשא ב-1859, קידם תומפסון גישה מתונה בעד האיחוד. הוא גינה את הרפובליקנים במדינות צפון, שדיברו על סוגיית העבדות כ"סכסוך בלתי הפיך", ואת הקיצוניים במדינות דרום ששאפו לפתוח מחדש את סחר העבדים האטלנטי.[2]

הצטרפותו לקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד כאשר כיהן כמזכיר הפנים, מונה תומפסון על ידי מדינת מיסיסיפי כ"נציב הפרישה" לקרוליינה צפונית, כשהמשימה שהוטלה עליו הייתה לנסות לשכנע את קרוליינה הצפונית לפרוש מן האיחוד על רקע הבחירות לנשיאות של 1860. ב-17 בדצמבר הוא עבר בבולטימור בדרכו לקרוליינה הצפונית. העיתון ניו יורק טיימס דיווח ב-20 בדצמבר, "המזכיר תומפסון נכנס בגלוי לפעולה למען הפרישה, בעודו מתיימר עדיין לשרת בממשל הפדרלי".[2] ביום המחרת נפגש תומפסון עם מושל קרוליינה הצפונית, ג'ון ויליס אליס בראלי. הוא כתב מכתב פתוח לאליס, שפורסם בעיתון Raileigh State Journal ב-20 בדצמבר. תומפסון כתב שהדרום יתמודד עם "השפלה וחורבן כלליים" אם הוא יישאר באיחוד. הוא הזהיר ש"הרוב שחונך מינקות לשנוא את אנשינו ואת מוסדותיהם" של הצפון ימוטט את העבדות. התוצאה תהיה "השעבוד של אנשינו".[2]

בינואר 1861 התפטר תומפסון מתפקידו כמזכיר הפנים. כאשר הוא התפטר, גינה אותו העיתון "ניו יורק טריביון" של הוראס גרילי כ"בוגד", והעיר, "לקחת על עצמך את המשימה להפיל את הממשלה שאליה הושבעת כמזכיר תואמת את הרעיונות של אבירי גידול הכותנה, אך לאדם הפשוט היא לא יכולה להתקבל על הדעת".

תומפסון מונה כמבקר הכללי של צבא הקונפדרציה. אף על פי שלא היה איש צבא, התגייס תומפסון בהמשך לצבא כקצין ושירת כשלישו של גנרל פ.ג.ט. בורגארד בקרב שילה. הוא הגיע לדרגת לוטננט קולונל והשתתף בכמה קרבות נוספים בזירה המערבית, כולל קרב קורינת', המצור על ויקסבורג וקרב טופלו.

שליחותו בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1864 ביקש נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, מתומפסון להוביל משלחת סודית שתצא לקנדה. הוא קיבל על עצמו את המשימה ובמאי אותה שנה הגיע למונטריאול. נראה שהוא הזדהה כראש המבצעים של השירות החשאי של הקונפדרציה בקנדה.

מכאן והלאה ניהל תומפסון מזימה שכשלה לשחרר שבויים של הקונפדרציה באי ג'ונסון, שליד סנדוסקי, אוהיו בספטמבר. הוא גם ארגן את רכישתה של אוניית קיטור, מתוך כוונה לחמש אותה כדי להטריד את תנועת הספנות בימות הגדולות. על רקע היחס אליו בצפון כמחבל וקושר, נקשרו מזימות ערמומיות רבות בשמו, אם כי חלק רב ממידע זה נבע מהיסטריה ציבורית.

ב-13 ביוני אותה שנה נפגש תומפסון עם מושל ניו יורק לשעבר וושינגטון האנט במפלי ניאגרה. על פי עדותו של חבר המפלגה הדמוקרטית שוחר השלום, חבר בית הנבחרים קלמנט ולנדיגהאם, האנט נפגש עם תומפסון, שוחח עמו על הקמת קונפדרציה צפון-מערבית, והשיג עבורו כספים לרכישת כלי נשק. תומפסון העביר את הכספים לבן וודס, בעליו של העיתון ניו יורק דיילי ניוז, כדי שירכוש את כלי הנשק.

אחת המזימות הייתה להעלות באש את העיר ניו יורק ב-25 בנובמבר 1864 כנקמה על טקטיקת האדמה החרוכה של הגנרלים פיליפ שרידן וויליאם שרמן בדרום.

יש המשערים שג'ון וילקס בות', רוצחו של הנשיא לינקולן, נפגש עם תומפסון, אך השערות אלו לא הוכחו. תומפסון עמל קשות כדי לטהר את שמו מהחשד למעורבות ברצח במשך השנים שלאחר המלחמה. אחוזתו בעיר אוקספורד שבמיסיסיפי הועלתה באש על ידי כוחות צבא האיחוד ב-1864.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה נמלט תומפסון לאנגליה ובהמשך חזר לקנדה, שם הוא המתין שהרוחות בארצות הברית ירגעו. בסופו של דבר הוא שב לארצות הברית והתיישב בממפיס, טנסי, שם הוא ניהל את עסקיו. בהמשך מונה תומפסון כחבר המועצה המנהלת של אוניברסיטת הדרום שבסוויני, טנסי, והיה נדבן בולט של מוסד זה.

ג'ייקוב תומפסון נפטר בממפיס ב-24 במרץ 1885 ונטמן בבית הקברות אלמווד שבעיר. רפובליקנים וותיקי צבא האיחוד גינו את ממשל הנשיא גרובר קליבלנד על החלטתו להוריד את הדגלים לחצי התורן בוושינגטון הבירה ואת החלטתו של מזכיר הפנים לוציוס למאר לסגור את משרדי מחלקת הפנים לכבודו של תומפסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ייקוב תומפסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]