גאורג הרץ-שקמוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גאורג הרץ-שקמוני

גאורג הרץ-שִקמוני (Georg Herz-Shikmoni;‏ 4 בפברואר 18851976) היה סוחר, פילוסוף, פעיל ציוני ופעיל בחיפה, יליד גרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורג הרץ נולד בעיר קתן (Köthen) באנהלט שבגרמניה למשפחת סוחרים.

בגיל 18 נשלח ללמוד סחר בזרעים באנטוורפן, בלגיה, שם, ב-1905, הצטרף לתנועה הציונית וייסד את אגודת הספורט "מכבי|. לאחר מכן עבר לרומניה וב-1911 נבחר לקונגרס הציוני העשירי בבזל כנציג הנוער הציוני מבוקרשט.

הוא נשא לאישה את אלזה (בת וולדמר) בנשר ב-1912, עבר לעיירה בשם אשרסלייבן, שם עסק בגידול וסחר בזרעים וצמחים. בזמנו החופשי עסק בענייני הקהילה היהודית.

ביולי 1924 עלה עם אשתו, בנו ובתו לארץ ישראל והשתקע בחיפה. הוא פתח, גם בה, בית מסחר לזרעים, כלים חקלאיים וחומרי דישון, בתוך מסגד איסתיקלל[1]. כבעל עסק לזרעים השתתף בייעור השכונות היהודיות החדשות על הכרמל. אהבתו לעיר גרמה לו לעברת את שמו לשקמוני, על שם תל שקמונה (אחד מהיישובים הקדומים ששכנו באזור העיר חיפה).

ב-1927 הזמין וקיבל מחוות גידול כלבים בבלגיה עשרים ושישה כלבי שמירה, שאותם אימן וחילק ליישובים היהודיים באזור הצפון, שסבלו אז מהתקפות חוזרות ונשנות של ערבים, כדי להגן על חייהם. הוא היה, ככל הנראה, בין הראשונים בארץ שהבין את הפוטנציאל הגלום בכלבים אלו. הוא עבר מכפר לכפר עם כל כלב שמירה, והדריך את התושבים כיצד להסתייע בכלבים להגנת ביתם ורכושם.

שקמוני השתתף ביסוד התאחדות עולי גרמניה בחיפה ב-1933, ושימש בה מזכיר-כבוד במשך שנים רבות. ב-1934 חבר ליוסף לוי, גם הוא ממקימי ההתאחדות בחיפה ויזם, לרכישת אדמות יערות הכרמל[2]. החברה החדשה רכשה את האדמות, שמרה עליהן (באמצעות אגודת השומרים) וניסתה לשווקן. כשאגודת השומרים הודיעה שאינה יכולה להגן על הקרקע, רכש שקמוני סוסה ושלח את בנו לשמור על היערות. מאוחר יותר שמרה על המקום קבוצת שומרים אחרת וב-14 באוגוסט 1936 נורו ארבעה יהודים בדרכם מהנקודה ממארב ערבי.

בתחילת שנות ה-40, הקים את "איגוד המתיישבים ביערות הכרמל", אך לבסוף נואש מבנייה באדמות אלו. במסגרת עבודתו רכש ומכר מגרשים גם בכרמל מרכזי.

חוברת פרסום לעידוד רכישת קרקעות ביערות הכרמל

בין השנים 1934 ל-1937 הוציא לאור מספר מפות של העיר חיפה בעברית ובאנגלית[3].

ביחד עם יוחנן רטנר וד"ר מ. פליקסברודט הקים שקמוני מועדון תעופה לבניית והפעלת טיסנים ודאונים. פעילות תמימה זו שימשה מאוחר יותר, תחת מסווה, את ארגון ההגנה, כאשר נזקקו ליבוא חלקי דאונים ומטוסים.

ב-1956 שימש גזבר קרן המגן במחוז חיפה, גוף שעסק בגיוס תרומות לרכישת ציוד לחימה לצה"ל.

אהדתו את שפינוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה ששלח שקמוני ליד קבר שפינוזה

בשנות ה-40 החל שקמוני ללמוד את הפילוסופיה של ברוך שפינוזה. במהרה הוקסם מתורת שפינוזה ונעשה שפינוזיסט מושבע למשך כל חייו, וניסה בכל דרך להסיר את החרם מעליו ולהביא להכרה בגדולתו כיהודי.

ב-2 ביולי 1950 ייסד שקמוני את "בית שפינוזה" (ה-"Spinozaeum") בחיפה. בין חברי המכון היה גם דוד בן-גוריון.

שקמוני פרסם מספר מסות בנושאים שונים הקשורים לתורת שפינוזה. למסתו "יהדות - אבנים ומלט" כתב אלברט איינשטיין הקדמה.

לאורך השנים, התמיד שקמוני להתכתב עם אנשים רבים בנושאים הנוגעים לשפינוזה, ביניהם ליאו בק ואלברט איינשטיין. חלק גדול מהתכתבויותיו נעשה כחלק מניסיונו להשיג "ריהביליטציה" ליהודי המוחרם, מהממסד היהודי.

בקיץ 1956, במלאת שלוש מאות שנה לחרם שהטילה קהילת אמסטרדם על שפינוזה, שלח הרץ-שקמוני מצבה העשוייה בזלת ארצישראלית, עליה חרותה המלה "עַמך" בעברית, לחצר הכנסייה החדשה בהאג, שבה נקבר שפינוזה בראשונה. באמצעות פעולה זאת, ניסה להראות שהעם היהודי החזיר לחיקו את בנו הדגול.

ב-1965 החליט שקמוני לתרום את כל ספריית בית-שפינוזה העשירה (כ-400 ספרים), למכון האוניברסיטאי של חיפה (לימים, אוניברסיטת חיפה). הוא ביקש והאמין שהאוניברסיטה תייסד בכך את מכון שפינוזה בתוכה. בסופו של דבר, חברי המכון הקימו בהמשך את החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. האוסף מספריית מכון שפינוזה כלל גם את "עותק קניגסברג של מאמר תאולוגי-מדיני", שהוא דפוס ראשון הכולל הערות בכתב-ידו של שפינוזה עצמו[4], ושקמוני ראה בהצלת הספר את אחד המאורעות המכוננים בחייו. באמצע העשור השני של המאה ה-21, עוברים מסמכים מארכיון "בית שפינוזה" תהליך דיגיטציה במרכז למדיה דיגיטלית שבספריית יונס וסוראיה נזריאן[5].

תרם את גופתו למדע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק ריש, חלוציות ביערות הכרמל תרצ"ו - תרצ"ח, חיפה, 1987

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, עמ' 283
  2. ^ יוסי בן ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, עמ' 260
  3. ^ ראו מפה כזאת באוסף לאור של הספרייה הלאומית
  4. ^ עמיהוד גלעד, סיפור עותק קניגסברג, במקור, מתוך "הגלריה הדיגיטלית" באתר ספריית אוניברסיטת חיפה; כיום, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
  5. ^ עדינה צור-ג'יג'י, חומר ארכיוני של "בית שפינוזה" בארכיון "אבא חושי", ב"מידע במידה" - בלוג ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה, 1 אוגוסט 2010