גוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר תורה המיוחס לרמח"ל כתוב על גויל
ספר תורה מתימן כתוב על גויל

גוויל הוא עור בהמה טהורה שלא נחלק המשמש לכתיבת ספר תורה. כיום רק בחלק מיהדות תימן נהוג לכתוב על גוויל.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם גויל הוא ביטוי מושאל מ'אבני גויל' המובא בתלמוד[1] לאבנים גסות שאינן מסותתות[2]. הסבר נוסף: גוויל מלשון "ג'בל" (جبل) שפירושו בערבית הר, כלומר אבן גסה שנלקחה מההר ללא סיתות, כך גם עור הבהמה שלא חֻלַּק נקרא גוויל[3].

צורת העיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי מפורטים שלושה סוגים של עורות שניתן להפיק מעור הבהמה וראויים לכתיבת סת"ם:

  • גויל: עור שלם (שלא נחלק) שהוסר שיערו והושרה בחומרי עיבוד.
  • קלף, ודוכסוסטוס: לאחר העיבוד חולקים את העור לשניים. חלקו החיצוני נקרא קלף, וחלקו הפנימי נקרא דוכסוסטוס.

לדעת התלמוד בבלי, חומרי העיבוד הם מלח, קמח ועפצים[4], ועיבוד הגוויל נעשה על ידי השרייתו במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי אוג הבורסקאים[5]. כיום מוסיפים לפני העיבוד סיד וצואת יונים[דרוש מקור].

ישנה מחלוקת האם שיוף הגוויל מצד הבשר פוסל את הגוויל לכתיבה.[6]

הקלפים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלף

לפי דעת בעלי התוספות, סיד נחשב כחומר טוב יותר לעיבוד עורות[7], וכיום רוב הקלפים לסת"ם נעשים בעיבוד זה, הכולל מליחה ומשרת סיד בלבד. בנוסף, בעיבוד העור כיום לא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד[8], ועליו כותבים לכתחילה את כל כתבי הקודש[9].

דעת הפוסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך יש לכתוב לכתחילה ספרי תורה על הגוויל, וכך כתב הרמב"ם:

הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר...... אַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ הִיא הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי אִם כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַקְּלָף כָּשֵׁר.[10]

משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א', הלכה ח'

מדבריו משתמע שכתיבת ספר תורה על הקלף הינה בדיעבד[11], וכך פסקו גם השולחן ערוך[12], והגר"א[13].

מאידך שיטת הרמ"א בעקבות דעת התוספות, שעדיף לכתוב על קלף, ואין לכתוב על גוויל. משום שהקלף נאה יותר, ומשקלו של הספר תורה פוחת[14].
בקרב יהודי המזרח (עיראק, סוריה, טורקיה, יוון, מרוקו, תוניס ותימן) נהגו כדעת השולחן ערוך וכתבו ספרי תורה על גוילים, וכך גם ספרי התורה של הר"ן והרב יצחק אבוהב[15].

לפי השולחן ערוך, מותר לכתוב מגילת אסתר על הגויל[16], ולפי הרמב"ם, מותר לכתוב על גביו גם מזוזה[17].

להלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום רוב ספרי התורה נכתבים על קלפים, אולם בחלק מיהדות תימן עדיין כותבים ספרי תורה על גויל על פי מסורת עיבוד שיש בידיהם.
בקרב הפוסקים מבני אשכנז ישנם חילוקי דעות: לדעת הרב שלמה גאנצפריד, לא נוהגים לכתוב ספרי תורה על הגויל. אולם אם נכתב, ספר התורה כשר.[18]ישנה שמועה לפיה החזון איש סירב להתיר לכתוב ספרי תורה על גויל[19]. מאידך לדעת הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קניבסקי, כיום שישנה אפשרות לעבד את הגויל שיהיה נאה וקל, ישנה עדיפות לכתוב ספר תורה על גויל.[20]
לעומתם הפוסקים מקרב יהדות המזרח סבורים שעדיף לכתוב גם כיום ספרי תורה על גויל [21].

הבדלים בין גוויל לקלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש באוג הבורסקאים, הגורם לגוויל להיצבע בגווני החום[22], ואילו צבעו של הקלף הוא בין לבן לבז'.
  • הגוויל כבד יותר מאשר הקלף, ודבר זה מתבטא בהולכה ובהגבהה של הספר תורה.
  • קשה מאוד לתקן ספר תורה שנכתב בגוויל, ולאחר התיקונים נשאר רושם לא יפה.
  • ישנם סוגי דיו שלא נמחקים מהגוויל גם אם רוחצים את הגוויל במים, מה שאין כן בקלף, גם הדיו יתפשט וגם הקלף יתקלקל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה צארום, מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142[23]
  • הרב אריה גמליאל, החיוב לכתוב ספר תורה גם בזמנינו על הגויל ולא לכתוב על הקלף. זכור לאברהם (תש"ס-תשס"א) עמודים תרע"ו-תש"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג', עמוד א'
  2. ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד א'; שו"ת הרמבם סימן קנ"ג (מהדורת בלאו)
  3. ^ ראה רבנו גרשום בבא בתרא דף ג עמוד א'
  4. ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ט, עמוד א'.
  5. ^ על השימוש בו ראה זהר עמר, אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.
  6. ^ ראה, יעקב כהן, קובץ ויען שמואל חלק ז, הוצאת כסא רחמים בני ברק תשס"ד עמודים קסב-קעד. ולעומתו משה צארום, כשרות הגוויל בימינו. מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142
  7. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"א, עמוד א'
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף ז'
  9. ^ שלחן גבוה, יורה דעה, סימן רע"א, ס"ק י"ט. ועוד.
  10. ^ אם שינה הסופר, וכתב תפילין על גוויל, או ספר תורה על דוכסוסטוס, או שכתב על הקלף בצידו החיצוני - פסול
  11. ^ כך כתב הרמב"ם "אַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ הִיא הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, אִם כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַקְּלָף כָּשֵׁר "משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א', הלכה ט'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"א, סעיף ג'.
  12. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רפ"ח, סעיף ו'
  13. ^ ביאורי הגר"א, יורה דעה, סימן רע"א, ס"ק ט'
  14. ^ ספר שפתי כהן סימן רע"א סק"ט
  15. ^ אור תורה טבת תשנ"ו דף ש"ג
  16. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"א, סעיף א'
  17. ^ שו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, כרך א', סימן קל"ז.
  18. ^ כך גם דעת הרב דוד לאו
  19. ^ אשר חנניה, שו"ת שערי יושר, כרך ב' יורה דעה סימן יז. בשאלה שנשאל על ידי אשר יאקב בעל מפעל לעיבוד עורות לסת"ם. ישנם שערערו על שמועה זו- אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז
  20. ^ ראה אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז. המאמר מובא גם באתר זה
  21. ^ הרב בן ציון מוצפי כאן, הרב יצחק רצאבי ראה כאן. ועוד
  22. ^ ישנם שצבעו לאחר מכן את הגוילים בצבע אדום או צהוב. לחילופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגויל התקבל כלבן
  23. ^ המאמר מובא גם באתר זה