גורדון קופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גורדון קופר
גורדון קופר הבן
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 6 במרץ 1927
שוני, אוקלהומה, ארצות הברית
פטירה 4 באוקטובר 2004[1] (בגיל 77)
ונטורה, קליפורניה
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוקים נוספים טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1959
פרישה 31 ביולי 1970
דרגה קולונל בחיל האוויר של ארצות הברית
שהייה בחלל 9 ימים, 9 שעות ו-14 דקות
ביוגרפיה בנאס"א גורדון קופר באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
מרקורי-אטלס 9 (פיית' 7), ג'מיני 5
מרקורי-אטלס 9ג'מיני 5
עיטורים

מדליית השירות המצטיין של נאס"א מדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל

סיכת אסטרונאוט אות לגיון ההצטיינות צלב התעופה המצוינת מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה (ארצות הברית)

לירוי גורדון "גורדו" קופר הבן (באנגלית: Leroy Gordon "Gordo" Cooper Jr, נולד ב-6 במרץ 1927 – נפטר 4 באוקטובר 2004), היה מהנדס חלל, טייס ניסוי של חל האוויר האמריקני ואחד משבעת האסטרונאוטים הראשונים שנבחרו במסגרת תוכנית מרקורי, תוכנית החלל המאוישת הראשונה של ארצות הברית. טס על טיסת מרקורי-אטלס 9  ומפקד משימת ג'מיני 5.

במסגרת טיסת מרקורי-אטלס 9 בשנת 1963, היה לאמריקני הראשון שישן בחלל והאחרון שטס בטיסת סולו מסלולית, ושבר שיא מצטבר של שהות בחלל לאותה תקופה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו ובשירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר נולד ב-6 במרץ 1927, בשוני, אוקלהומה, ללירוי גורדון קופר האב (קולונל בחיל האוויר האמריקני) והאטי לי. בצעירותו היה פעיל בתנועת הצופים האמריקנית שם הגיע לדרגה השנייה בגובהה - Life.[2]

למד בבית הספר היסודי על שם ג'פרסון ובתיכון שוני. ב-1945, חודשיים לפני סיום לימודיו עבר בית ספר למורי קנטקי כאשר אביו, וטרן מלחמת העולם הראשונה, נקרא חזרה לשירות צבאי. 

בשנת 1945, אחרי שלמד שהצבא וחיל הים לא מגייסים מועמדים נוספים באותה שנה הוא החליט להתגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית. עם סיום לימודיו הגיע לבסיס טירונות של חיל הנחתים, אולם מלחמת העולם השנייה נגמרה לפני שהוא הוצב בחזית. 

קופר עזב לבסיס הגיוס בפורט רויאל, צפון קרולניה ברגע שהוא סיים את לימודיו. עם זאת, מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני שהוא יכול להיכנס לקרב. הוא הוצב למכינה אקדמאית של האקדמיה הימית של ארצות הברית, ולאחר מכן הוצב עם חיל הנחתים במשמר הכבוד של הנשיאות בוושינגטון הבירה. הוא שרת שם עד לסיום שירות החובה ושוחרר לשירות מילואים.

לאחר השחרור מהצבא, עבר להוואי לחיות עם הוריו. אביו שירת בבסיס חיל האוויר היקהאם פילד באותה תקופה.

קופר למד  באוניברסיטה של הוואי, שם הוא פגש את אשתו הראשונה, טרודי אולסון מסיאטל, וושינגטון. הם התחתנו ב-29 באוגוסט 1947 בהונולולו כאשר גורדון היה 20. הם נשארו בהונולולו עוד שנתיים בזמן שקופר המשיך את לימודיו באוניברסיטה.[3]

בחיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר  עבר לחיל האוויר של ארצות הברית בשנת 1949, החוזר לשירות פעיל והחל לקבל אימוני תעופה בבסיס חיל האוויר בפרין טקסס, ובבסיס חיל האוויר ויליאמס באריזונה.

עם סיום הכשרתו, הוא הוצב בשנת 1950 בבסיס רמשטיין שבמערב גרמניה. שם הוא הטיס מטוסי  F-84 ת'אנדרג'ט ומטוסי F-86 סייבר. בזמן שהותו בגרמניה למד בשלוחה האירופאית של לימודי הערב של אוניברסיטת מרילנד. מאוחר יותר הפך למפקד טייסת מטוסי ההתקפה 525.[1]

עם חזרתו לארצות הבית ב-1954 הוא למד במשך שנתיים במכון הטכנולוגי של חיל האוויר באוהיו וסיים תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה ב-1956.

לאחר מכן הוא הוצב בבית הספר היוקרתי לטייסי ניסוי של חיל האוויר בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה, ושירת במרכז ניסויי הטיסה בבסיס עם סיום ההכשרה. הוא שימש כטייס ניסוי ומנהל פרויקט של קונבאיר F-102 דלתא דאגר (F-102A) ו-קונבאיר F-106 דלתא דארט (F-106B). הוא מצא ותיקן מספר ליקויים בF-106, ובכך חסך לחיל האוויר האמריקני כסף רב.[3]

קופר צבר למעלה מ-7,000 שעות טיסה, בינם 4,000 שעות במטוס סילון. הוא טס מגוון סוגים של מטוסים מסחריים, מסוקים ומטוסי אזרחיים בענף התעופה הכללית.[1]

בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מרקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר בחליפת החלל הכסופה של האסטרונאוטים בתוכנית מרקורי 
קופר בחליפה במהלך הכנות לקראת שיגור טיסת מרקורי-אטלס 9

בזמן שירותו בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קופר הסתקרן לגבי הכרזה כי נחתם חוזר בין נאס"א וחברת מקדונל איירקראפט קורפוריישן מסנט לואיס, מיזורי, לבניית תא חללית.[3]. קופר נקרא להשתתף בתדרוך של נאס"א  על תוכנית מרקורי, הוא עבר את תהליך הסינון ובחירת האסטרונאוטים יחד עם עוד 109 טייסים והתקבל כצעיר מבין שבעה האסטרונאוטים האמריקאים הראשונים.

כל אחד משבעת האסטרונאוטים הוקצה לחלק מהפרויקט שאותו הוא ליווה בנוסף על מטלות נוספות. קופר היה מעורב בהכרת משגר מרקורי-רדסטון.[3]

קופר היה גם ראש הוועדה לדרכי מילוט, היה ממונה לפתוח תהליכי חירום והמלטות בזמן שיגור. בנוסף הוא גם פיתח סכין הישרדות אישית, מודל 17 "אסטרו" המבוסס על סכיני רנדל, שנועד עבור האסטרונאוטים במהלך המשימה.

קופר שימש כ CAPCOM (איש התקשורת מול תא החללית) עבור טיסה התת-מסלולית הראשונה שבה היה אלן שפרד על גבי החללית במשימת במרקורי-רדסטון 3 (ליברטי 7) הוא היה גם הCAPCOM של סקוט קרפנטר במרקורי-אטלס 7 (אורורה 7), וטייס גיבוי לוואלי שירה במשימת מרקורי-אטלס 8 (סיגמא 7).

טיסת פיית' 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר בשידור SSTV במהלך משימת פיית' 7

קופר שוגר לחלל ב-15 במאי 1963, על סיפונה של מרקורי-אטלס 9 (אמונה 7) החללית האחרונה בתוכנית מרקורי. קופר החליט לקרוא לחללית שלו פיית' 7 (faith 7): כאשר הספרה 7 נועדה לציין את שבעת האסטרונאוטים של תוכנית מרקורי (כמו שאר טיסות תוכנית מרקורי שקדמו לה), ופיית' (אמונה) לציון האמון שיש לו במשגר האטלס ותא החללית מרקורי לביצוע המשימה.

כמו כל טיסות מרקורי, MA-9 פיית' 7 תוכננה להיות בעלת בקרה אוטונומית. החלטה זו הייתה שנוייה במחלוקת שגרמה לתחושה כי תפקיד האסטרונאטים הוא להיות נוסע בלבד.

במהלך ההכנות לשיגור, שנמשכו זמן רב, קופר נרדם.[4]

במהלך המשימה הוא הקיף את כדור הארץ  22 פעמים, וצבר זמן במצטבר שהוא יותר מכל חמש טיסות מרקורי המאוישות שקדמו לו - 34 שעות, 19 דקות ו-49 שניות. במהלך המשימה פיית' 7 הגיעה למסלול באפוגיאה מקסימלית של 267 ק"מ, ובאינקלינציה של 32.55 מעלות.

במהלך המשימה קופר היה אמור לעשות 11 ניסויים. הניסוי הראשון היה שיגור של מטרה כדורית בקוטר 152 מ"מ, עם אורות קסנון מחרטום החללית, ניסוי שנועד לבדוק את יכולתו לאתר ולעקוב אחר אור מהבהב בחלל. קופר הצליח לראות את המטרה באורות השקיעה ובלילה, ואיתר אותה מחדש בהקפה הרביעית, חמישית ושישית.

בהקפה השישית קופר הציב את המצלמות, וניסה לשחרר בלון מדידה הקשור לחללית שנועד לבחון את שינויי הגרר בין גובה הפריגיאה של 100 ק"מ ואפוגיאה של 260 ק"מ. למרות מספר ניסיונות קופר לא הצליח לשחרר את הבלון. חלק מניסויי החללית כללו צילום ותצפיות. קופר טען כי מגובהו הוא עדיין יכול לזהות בתים, כבישים ומסילות רכבת.[4] בין ההקפות 10-13 קופר ישן בחלק מהזמן וצילם בחלק מהזמן, כמו גם התאים את טמפרטורת החליפה שלו שכל פעם השתנתה מקור לחום. קופר שבר שיא נוסף בכך שהיה האדם הראשון שישן בחלל.[4]

בתחילת הקפה 17 קופר שידר צילומי טלוויזיה בשחור-לבן לחדר הבקרה. זו הפעם הראשונה שאסטרונאוט שידר בטלוויזיה מהחלל.[5] בהמשך, הוא המשיך במדידות וצילומי מזג אוויר, ומדידות קרינה.

לקראת  סוף המשימה התחילו תקלות טכניות. בהקפה ה-19 התרחשה הפסקת חשמל בתא החללית. בהקפה 20 קופר איבד את כל קריאות מדידי בקרת ההכוון. רמת הפחמן דו-חמצני החלה לעלות, וטמפרטורת התא עלתה מעל 38° מעלות צלזיוס. קופר לקח שליטה ידנית על תא החללית והעריך מחדש את המסלול הנדרש בשביל חדירה לאטמוספירה מחדש. החישוב היה צריך להתבצע בדייקנות כדי לא להיות תלול מדי (ואז תא החללית ירגיש תאוצות כבידה חזקות ועלול להרס בכניסה לאטמוספירה) ולא להיות בזווית נמוכה מידי המונעת נחיתה. קופר צייר קווים על חלון תא החללית כדי לבחון את חישובי ירי מנועי הכניסה לאטמוספירה, והסתכל דרך החלון בשביל חישוב הכוון הלווין. יכולותו לפתור את הבעיה וקור הרוח בזמן התקלה הביאה להערכה מחדש של תפקיד האסטרונאוט בחללית.

פיית' 7 נחתה במרחק 6 ק"מ מספינת האיסוף, ה-USS Kearsarge. זו הייתה הנחיתה המדויקת ביותר עד כה, למרות התמרונים שחושבו באופן ידני.

טיסה זו הייתה האחרונה בתוכנית מרקורי.

פרויקט ג'מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיט קונרד וגורדון קופר על הסיפון נושאת המטוסים USS Lake Champlain אחרי משימת ג'מיני 5

קופר נבחר להיות מפקד משימת ג'מיני 5. המשימה, ששוגרה ב-21 באוגוסט 1965, הקיפה את כדור הארץ במשך 120 הקפות ונמשכה 190 שעות ו-56 דקות, שיא חדש לאותה תקופה. צוות החללית היה קופר ופיט קונראד.

המשימה נועדה להראות כי האסטרונאוטים יכולים לשרוד בחלל לשהות הנדרשת כדי לטוס לירח ובחזרה. קופר היה האסטרונאוט הראשון ששב לחלל בטיסה מסלולית. קופר וקונארד התאמנו לבצע מפגש (rendezvous) עם פוד שנפרס מהחללית אולם עקב בעיות הספק חשמל הם אולצו להחליף ל"מפגש דמה", שכלל תמרון של החללית למיקום שנקבע מראש בחלל. בנוסף, קופר וקונראד צילמו צילומים ברזולוציה גבוהה בשביל משרד ההגנה האמריקאי. בעיות בתאי הדלק המספקים את האנרגיה והבעיות במערכת המפגש מנעו ביצוע חלק מהניסויים. על כן לאסטרונאוטים היה זמן פנוי.

לכבוד טיסת ג'מיני 5 ביקש קופר לעצב טלאי משימה ייעודי למשימה. לאחר ג'מיני 3 נאס"א ביטלה את הנוהג בו אסטרונאוטים נתנו שם עד לטיסה זו לא היהו טלאי משימה. קופר היה הראשון שעיצב את הטלאי יחד ען פיט קונארד.[6] הטלאי היה בד לבן עליו נרקמו שמו שלו ושמו של קונראד, עגלה מכוסה, והכיתוב "Days or Bust ‏8" (8 ימים או כלום) שהתייחס למשך המשימה. מנהל נאס"א דאז, ג'יימס ווב, אישר את העיצוב של קופר אך דרש להסיר את הכיתוב מהגרסה הרשמית של הטלאי. טלאי המשימה, שנקרא טלאי קופר, נתפר למדי האסטרונאוטים על החזה מצד ימין, מתחת ללוחית עם שמם ומול סמל נאס"א (שנתפר לשמאל החזה).[7]

לאחר המשימה קופר שימש כגיבוי למפקד עבור טיסת ג'מיני 12.

תוכנית אפולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1969, במהלך תוכנית אפולו קופר נבחר להיות גיבוי למפקד משימת אפולו 10. הוא קיווה שמינוי זה יציב אותו בעמדה להתמנות למפקד אפולו 13 לפי נוהל הרוטציה שהיה נהוג ונקבע על ידי דיק סלייטון, שהיה אז אחראי על משרד האסטרונאוטים. אולם ברגע שאלן שפרד הוחזר למצב טיסה, שפרד מונה למפקד משימת אפולו 13, וקופר יועד לאפולו 14. לאחר מכן הוחלט ששפרד צריך אימונים נוספים, והוא הועבר לפקד על אפולו 14. תלונות של חבריו לצוות אודות התנהגות קופר וזלזולו ביחס לאימונים העבירה אותו לטיסות מאוחרות יותר, ובכך לאפשרות שלא יטוס שוב.

פרישה מחיל האסטרונאוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר היה מאוכזב מכך שהקריירה שלו נתקעה ושהוא אינו טס, ועל כן פרש מנאס"א ומחיל האוויר ב-31 ביולי 1970 בדרגת קולונל. עד אז טס במצטבר 222 שעות בחלל.

באוטוביוגרפיה שלו, "קפיצת האמונה" ,[8] קופר טען ששפרד וסליטון ניצלו את מעמדם בניהול רוטציות האסטרונאטים ונתנו לו את התפקיד הגיבוי השלישי במשימות, כדי לקדם את הסיכוי שלהם עצמם לטוס. עם זאת, נשמעו טענות כח הוא פיתח גישה אגבית כלפי האימונים וכי אסטרונאוטים אחרים היו צריכים לשכנע אותו להתאמן בסימולטור. ב-1969 הוא רצה להשתתף במרוץ 24 השעות של דייטונה בזמן האימונים לאפולו 10, וסלייטון הרגיש כי הוא מעמיד את עצמו יותר מידי בסכנה ומסכן את גיבוי המשימה וביטל את רישומו למירוץ.[9]

סלייטון מאוחר יותר טען כי הוא מעולם לא התכוון לתת לקופר לטוס שוב וקופר הוצב כגיבוי לאפולו 10 רק בגלל בעיות של חוסר באסטרונאוטים מיומנים, כך שהסיכוי שהיה מקבל פיקוד לאפולו 13 היה קלוש.[10]

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום תפקידו בנאס"א הוא עבר לתעשייה. הוא שימש כיועץ טכני וחבר בחבר המנהלים של חברות רבות בתחומים הקשורים למכוניות וסירות מרוץ, אנרגיה, בניית מטוסים ומערכות טלמטריה.

בין השנים 1962-1967 הוא היה הנשיא של חברת Performance Unlimited חברה לפיתוח והפצה של מנועים לספינות מרוץ, שיט וספינות מפיברגלס. בין השנים 1963-1967 היה הנשיא של GCR שתכננו, בדקו והשתתפו במירוצי מכוניות באינדיאנפוליס, ביצוע בדיקות לגלגלי רכבים ומכוניות מרוץ ופיתחו התקנת מנועי טורבו על מכוניות. כמו כן הוא היה שותף בprofile Race Team אשר תכננו ובנו ספינות מרוץ ובעלות מעטפת ביצועים גבוהה. בין השנים 1968-1974 הוא ייעץ לחברות המפתחות מכשירים לחפירות ארכאולוגיות וחיפוש אוצרות, וחבר מועצת המנהלים במגוון חברות טכנולוגיות.

כמו כן הוא הקים חברת ייעוץ שלו - Gordon Cooper & Associates שעסקה בייעוץ טכני בנושאים מגוונים מתעופה אווירית ועד פיתוח מלונות.

מ-1973 עד 1975, הוא עבד עבור חברת וולט דיסני בתור סגן הנשיא למחקר ופיתוח על אפקוט.[1]

בשנת 1989 הוא הפך למנכ"ל של חברת Galaxy Group Inc, אשר מתכנתת ומסבה מטוסים קטנים.[11]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר פרסם אוטוביוגרפיה, קפיצה של אמונה[12] אשר נכתבה במשותף יחד עם ברוס הנדרסון, וכללה חוויות מחיל האוויר, נאס"א ומאמציו לחשוף את נוכחותם של עבמ"ים. קופר תרם גם לספר בצילו של הירח,[13] שפורסם לאחר מותו. הספר כלל ראיונות עם קופר ומחשבות שלו על חייו והקריירה שלו.

תצפיות עב"מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר טען כי ראה עב"מ לראשונה בזמן שביצע טיסה מעל מערב גרמניה בשנת 1951, למרות שהוא דחה טענות שהוא ראה עב"מים במהלך טיסת מרקורי פיית' 7.[14] בשנת 1957 בהיותו טייס ניסוי בבסיס חיל האוויר אנדוורס, הוא בחן מערכת נחיתה מדויקת שצילמה תמונות בקצב של תמונה כל שנייה בזמן הנחיתה. לטענתו, הצוות שהקים את המערכת הקרקעית, ג'יימס ביטיק וג'ק גטיס, טענו שראו אובייקט דמוי צלחת מעופפת שלא ביצע רעש בזמן הנחיתה או ההמראה. לטענת קופר, שני האנשים הללו, שהיו מנוסים בבדיקות מטוסי ניסוי ומכשירים מתקדמים, ראו צלחת שריחפה בסביבתם, נחתה 50 מטר מהם ואחר כך המריאה. הם לקחו תמונות במהלך כל האירוע. לפי הנוהל, היה מספר טלפון מיוחד של הפנטגון כדי להתקשר במקרים אלו, והדיווח עלה בדרגים עד שהם קיבלו תשובה לפתח את הנגטיב אולם לא להדפיס תמונות. כיוון שלא נתנו הוראה "לא להסתכל" לפני השליחה, הוא בחן את הפילם המפותח וראה שאיכות התמונות הייתה מעולה, ומה שהם תיארו אכן היה בתמונה. קופר חשב שהנושא יחקר עוד (כיוון שעצם בלתי מזוהה היה מעורב בניסוי מסווג) אולם הוא לא קיבל שום שאלה או חקירה בנושא מאז.

עד יום מותו קופר האמין שממשלת ארצות הברית מחזיקה מידע על עב"מים ומסתירה אותו מהקהל הרחב. הוא טען בזכרונותיו ובראיונות נוספים שהוא וחבריו הטייסים, רבים מרקע צבאי ראו תצפיות, חלקם בתגובה לבדיקת תועפות מכ"מים בלתי מוסברות או תצפיות מהקרקע.[15] ב-1978 קופר אף העיד בפני האומות המאוחדות, מתוך תקווה שגוף זה יאגד את כל הדיווחים על עב"מים.[16]

בספרו "קפיצת האמונה" הוא טען כי ג'מיני 5 צילמה את אזור 51, אזור הידוע בתצפיות עב"מים, וכי התמונות הוחרמו. אולם חוקרים שמצאו את התמונות החסרות טענו שהן היו באיכות לא טובה וכי מסלול ג'מיני 5 לא עבר מעל אזור 51.[4]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר התחתן עם אשתו הראשונה טרודי ב' אולסון (1927-1994) ב-1947. היה לה רישיון טייס - היחידה מנשות האסטרואנוטים של תוכנית מרקורי שידעה לטוס. נולדו להם שתי בנות. הזוג התגרש בשנת 1971.

בשנת 1972, קופר התחתן בשנית עם סוזאן טיילור. לזוג נולדו שתי בנות. בני הזוג נותרו נשואים עד למותו בשנת 2004.[4]

קופר היה חבר במספר רב של ארגונים כולל חברות טייסי הניסוי, הבונים החופשיים, מועדון הרוטרי, ותנועת הצופים.

בשנותיו האחרונות קופר סבל ממחלת פרקינסון ונפטר בגיל 77 מאי-ספיקת לב בביתו בונטורה, קליפורניה, ב-4 באוקטובר 2004. מותו אירע ביום השנה ה-47 לשיגור ספוטניק 1.

טיסות זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באפריל 2007, חלק מהאפר של קופר (יחד עם האפר של שחקן מסע בין כוכבים ג'יימס דוהאן ועוד אפשר של 206 אחרים) שוגר מניו מקסיקו בטיסה תת-מסלולית. המשגר, בבעלות חברת השיגורים SpaceLoft XL, המייצרת טיסות זיכרון לשיגור אפר של אנשים לחלל. למרות שהקפסולה נושאת האפר חזרה לכיוון כדור הארץ כפי שתוכנן, היא הלכה לאיבוד ומזג אוויר גרוע מנע חיפוש באתר הנחיתה. אחרי כמה שבועות הקפסולה נמצא והאפר הוחזר למשפחות.[17][18] האפר של קופר שוגר שוב בטיסה מסלולית בתאריך 3 אוגוסט, 2008, על משגר הפאלקון 1. הטיל נכשל והתפוצץ לאחר שתי דקות טיסה.

ב-22 במאי 2012, חלק אחר של האפר של קופר, יחד עם אפר של 308 אנשים אחרים שוגר במשגר של חברת SpaceX על טיסת הדגמה Dragon C2+ של חללית דרגון לתחנת החלל הבינלאומית. האפר היה על שלב 2, שנשארו במסלול המקורי ונשרפו באטמוספירה לאחר חודש.[19][20]

פרסים אותות הצטיינות והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקופר הוענקו מספר רב של פרסים ואותות הוקרה, בינם:[1]

קופר קיבל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקלהומה סטייט ב-1967.[1] קופר קיבל הרבה פרסים נוספים, כולל גביע קולייר, גביע הרמון, גביע ג'ון פיצג'רלד קנדי[1] היה חבר בארגון הבונים החופשיים וקיבל את אות מסדר דה-מוליי, ודרגת רב-בונה (Master Mason)

על שמו נקרא מרכז גורדון קופר לטכנולוגיה בשוני, אוקלהומה.

קופר הוכנס להיכל התהילה הבינלאומי לחלל ב-1981,[11] ולהיכל התהילה של האסטרונאוטים בארצות הברית ב-11 במאי 1990.[21]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההישגים של קופר ואישיותו הכובשת מתוארים בסרט "הצוות המובחר" (The Right Stuff) משנת 1983, שם דמותו גולמה על ידי השחקן דניס קווייד. קופר עבד בצמוד עם צוות ההפקה והשורות של קווייד משקפות את זכרונותיו של קופר. קופר גם מתואר במיני הסדרה "מכדור הארץ לירח" (From the Earth to the Moon) של חברת HBO המספרת אודות תוכנית אפולו וההגעה לירח. דמותו מגולמת על ידי רוברט טרוויילר. קופר עצמו הופיע בפרק של סדרת הטלוויזיה, CHiPs והיה אורח קבוע בשנות ה-80 בתוכנית לייט נייט עם דייוויד לטרמן. בשנת 2015 ABC הפיקה סידרה שנקראת "מועדון נשות האסטרונאוטים", שם דמותו גולמה על ידי ברט האריסון.

בזמן שהותו בחלל קופר הבחין בנקודות כהות בחולפו מעל אזור האיים הקריביים. הוא האמין שאזורים אלו הם אתרים של ספינות טרופות. בשנת 2017 ערוץ דיסקברי שידר סדרה שנקראת "האוצר של קופר" במהלכה חברו דרל מיקולס עובר על הקבצים והתמונות שצילם ומצליב עם מידע נוסף כדי לאתר את אותם אתרים בהם יש ספינות טרופות.[22]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גורדון קופר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 ביוגרפיה של קופר באתר נאס"א
  2. ^ "Scouting and Space Exploration". scouting.org. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 40th anniversary of the Mercury 7 - Gordon Cooper טארה גריי, באתר history.nasa.gov, מתאריך 28 בינואר 2010
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Col Gordon Cooper הספד לאחר מותו של קופר, פיטר בונד, עיתון האינדיפנדנט, 18 בנובמבר 2004
  5. ^ ביוגרפיה של קופר באתר spaceacts
  6. ^ More Than Just a Merit Badge
  7. ^ "'8 Days or Bust' +50 years: Gemini 5 made history with first crew mission patch". collectspace. 24 באוגוסט 2015. 
  8. ^ ("קפיצת האמונה", עמ'176-183)
  9. ^ Chaikin, Andrew (2007). A Man on the Moon: The Voyages of the Apollo Astronauts. New York: Penguin Books. עמ' 247. ISBN 978-0-14-311235-8. 
  10. ^ Slayton, Donald K. "Deke"; Cassutt, Michael (1994). Deke U.S. Manned Space: From Mercury to the Shuttle (מהדורה ראשונה). New York: Forge. עמ' 236. ISBN 0-312-85503-6. 
  11. ^ 11.0 11.1 "International Space Hall of Fame -New Mexico Museum of Space History -Inductee Profile". nmspacemuseum.org. 
  12. ^ Gordon Cooper; Bruce Henderson (2000). Leap of Faith: An Astronaut's Journey Into the Unknown. HarperCollins. ISBN 0060194162. 
  13. ^ Francis French; Colin Burgess (2007). In The Shadow of the Moon: A Challenging Journey to Tranquility. ISBN 0803209843. 
  14. ^ Astronaut Gordon Cooper Says Aliens Are Here! אתר ufoevidance, ראיון עם קופר, מיכאל לינדמן
  15. ^ Martin, Robert Scott, Gordon Cooper: No Mercury UFO, space.com, 10 September 1999, retrieved 20 January 2008
  16. ^ "SPACE.com - Gordon Cooper Touts New Book Leap of Faith". אורכב מ-המקור ב-July 27, 2010. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2004. 
  17. ^ uk.reuters.com, Ashes of "Star Trek's" Scotty found after space ride, 18 May 2007, retrieved 20 January 2008
  18. ^ Sherriff, Lucy, Scotty: ashes located and heading home, 22 May 2007, retrieved 20 January 2008
  19. ^ Pioneering astronaut's ashes ride into orbit with trailblazing private spacecraft אתר collectspace, מתאריך 22 במאי 2012
  20. ^ "FALCON 9 R/B - Satellite Information". heavens-above. 
  21. ^ "L. Gordon Cooper Jr. - Astronaut Scholarship Foundation". astronautscholarship.org. 
  22. ^ "About Cooper’s Treasure". discovery.com. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2017.