הריכוזיות במשק הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא נייטרלי, נתונים היסטוריים ולא עדכניים שאינם משקפים את המציאות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ריכוזיות כלכלית במשק הישראלי היא שם כולל ונתון במחלוקת למבנה השוק הישראלי שבו, על פי הטענה, נתח ניכר מהפעילות הכלכלית נשלט על ידי מספר קטן של קבוצות עסקיות, לרוב חברות אחזקות הנשלטות בידי יחידים או משפחות. לדעת המצדדים במונח, מצב זה פוגע בתחרותיות וביעילות הכלכלית. היבט משמעותי של ריכוזיות המשק הישראלי היא פעילות כלכלית באמצעות פירמידת שליטה הנתונות בידי מספר מצומצם של אנשי עסקים (רובם המוחלט ישראלים).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני דו"ח הבנק העולמי, שפורסם בשנת 2009, עולה כי 12.0% משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה (מקום 17 מבין 45 המדינות שנבדקו) ו-23.3% משווי השוק הישראלי מוחזקים בידי חברות החזקה (מקום 20 מבין 45 המדינות שנבדקו).[1]

בשנת 2009 פרסם בנק ישראל דו"ח שקבע כי מדינת ישראל היא מבין המדינות הריכוזיות בעולם המערבי. הבנק חזר על קביעה זו בדו"ח נוסף שפורסם בשנת 2010.[2] במסגרת הדו"ח, הזהיר הבנק כי חברות האחזקה הגדולות מייצרות סיכון ליציבות המשק הישראל בעת משבר, וכי מומלץ להגביל את פעילותן, בין היתר על ידי הטלת איסור על חברות האחזקה להחזיק בחברות פיננסיות.

חקיקה לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2010, הוגשה הצעת החוק להגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות.[3] בדברי ההסבר נכתב:

המשק הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה, הבאה לידי ביטוי בכך שמשפחות בודדות שולטות על הפעילות הכלכלית במשק כולו. הדבר מביא לסכנה של ממש לגבי היציבות הפיננסית של המשק, וכן משקף את התרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים באוכלוסייה הישראלית. כעשרים קבוצות עסקיות, רובן משפחתיות, בעלות מבנה פירמידלי מובהק ממשיכות לשלוט בחלק ניכר מהחברות הציבוריות בישראל (כ -25% מהחברות) וכמחצית מנתח השוק. מבחינת פיזור השליטה ישראל נמנית עם המדינות הריכוזיות בעולם המערבי, והיא אף קרובה, מבחינה זו, למדינות המתפתחות.

מניתוח של מבנה הבעלות במשק הישראלי, שנעשה כחלק מתהליך ניסוח הצעת החוק, עלו מספר מסקנות:

  1. קיימת רשת הדוקה של קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות, כך שבעליהן וגם הקבוצות עצמן, תואמים את הגדרת קבוצת הסיכון המהותית ביותר של לקוחות הבנקים-קבוצת הלווים הגדולים.
  2. נמצאה מערכת עניפה של קשרי גומלין בין קבוצתיים, המתבטאת בבעלות משותפת או בישיבה בדירקטוריונים של חברות רבות.
  3. אופי השליטה בקבוצות העסקיות הוא משפחתי.
  4. בממוצע החברות המסונפות לקבוצות העסקיות אינן רווחיות יותר מחברות מסונפות והשוק מעריך אותן פחות.

במסגרת הצעת החוק הוצע כי תאגיד ריאלי (תאגיד שנרשם בישראל והונו העצמי גבוה מ-200 מיליון ש"ח) לא יחזיק יותר מ-4.1% מאמצעי שליטה במוסד פיננסי ישראלי (דוגמת בנק, קרן פנסיה וקופת גמל ) ולהפך.

באוקטובר 2010, הקימה ממשלת ישראל את הוועדה להגברת התחרותיות במשק (שכונתה גם ועדת הריכוזיות) כדי לבדוק את הנושא לעומק ולגבש פתרונות כיצד להתמודד עם בעיית הריכוזיות במשק. במהלך דיוני הוועדה עלו טענות כי הריכוזיות בישראל אינה חריגה, אך הן היו טענות מיעוט.[4][5] הוועדה הגישה את המלצותיה הסופיות בפברואר 2012 ובעקבות המלצתה חוקק ב 2013 חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.

בעלי השליטה המרכזיים במשק הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת אלשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשלטת על ידי אדוארדו אלשטיין

חברות אחזקות ביטוח תעשייה תקשורת נדל"ן מזון תעופה
אי די בי חברה לפיתוח

דיסקונט השקעות

כלל עסקי ביטוח כור תעשיות סלקום

נטוויז'ן

נכסים ובניין

גב-ים

שופרסל ישראייר

משפחת שטראוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת החזקות מזון תקשורת
שטראוס גרופ (64.6%)[6] שטראוס ישראל

שטראוס קפה

פפסיקו-שטראוס

שטראוס מים

רשת (16.6%)

יצחק תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יצחק תשובה
חברת אחזקות ביטוח פיננסים נדל"ן אנרגיה תקשורת
קבוצת דלק הפניקס אקסלנס נשואה דלק נדל"ן דלק אנרגיה

דלק ישראל

אבנר

קשת (20%)

קובי מיימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קובי מימון (איש עסקים)
חברת החזקות נדל"ן אנרגיה
קבוצת יואל נצבא

איירפורט סיטי

נפטא

ישראמקו

קבוצת האחים עופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבוצת האחים עופר[דרושה הבהרה]
חברת אחזקות בנקאות תעשייה תקשורת נדל"ן ספנות מלונאות

החברה לישראל (53%)

אחים עופר נכסים

בנק מזרחי טפחות (25.6%) כימיקלים לישראל

בתי הזיקוק לנפט

טאואר סמיקונדקטור

קורוס אוטו

רשת (51%)[7] מליסרון עופר ספנות

צים

חברת חוף אלמוג
  • מלון מועדון הים התיכון
  • מלון מרידיאן
  • מלון לגונה

יורשי מוזי ורטהיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזי ורטהיים[דרושה הבהרה]
בנקאות מזון תקשורת נדל"ן
בנק מזרחי טפחות (20%)

בנק אדנים למשכנתאות

החברה המרכזית לייצור משקאות קלים

טרה

פריגת

נביעות

קשת (51%)

רדיו קול הים האדום

אלוני חץ

יורשי דוד עזריאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת אחזקות בנקאות נדל"ן אנרגיה שירותים
קבוצת עזריאלי גרנית הכרמל לאומי קארד  (20%)

בנק לאומי (4.8%)

קניוני עזריאלי

סופרגז

מיני ישראל

לאונרד בלווטניק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לאונרד בלווטניק
חברת אחזקות תעשייה מסחר
כלל תעשיות נשר מפעלי מלט ישראליים יפאורה-תבורי

קבוצת גולף א.ק.

שוק ההון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2009 12.01% משווי השוק הישראלי הוחזק בידי פירמידות שליטה.[1] על-פי ניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2010, בישראל יש רמת ריכוזיות גבוהה יחסית הן בענפים בודדים והן במשק כולו. כמו כן, חלק גדול מהפעילות של קבוצות העסקים הוא באותם הענפים שבהם הריכוזיות גבוהה.

בנקאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בנקאות בישראל

בענף הבנקאות בישראל קבוצה של חמישה בנקים מובילים מרכזת כ- 93% מהפעילות ושני הבנקים הגדולים, הדואופול של לאומי ופועלים, מרכזים את פעילותם של כ-50% משוק משקי הבית. רמת התחרותיות בחלק ממגזרי הפעילות בענף היא נמוכה, אך עם זאת בדו"ח של ועדה שבדקה את התחרותיות במערכת הבנקאית בישראל בראשות המפקח על הבנקים דוד זקן, צוין כי העמלות בישראל הן דווקא נמוכות בהשוואה לכלכלות המפותחות.[8]

בשנת 2009 דרשה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, תשלום קנס בסך 290 מיליון שקל כתנאי לסגירת תיק החקירה בפרשת קרטל עמלות הבנקים, עקב חשד לתיאום ייקור העמלות בין הבנקים.[9][10] הפרשה הסתיימה לבסוף בפשרה שבה חויבו הבנקים בתשלום קנס של 70 מיליון ש"ח בלבד או בפיצוי ללקוחות באותו הסכום, והרשות תבטל את הקביעה מ–2009, שלפיה הבנקים קיימו ביניהם הסדרים כובלים כשהעבירו ביניהם מידע על עמלות.[11].

דו"ח ועדת טרכטנברג קבע בשנת 2011 כי "קיימות אינדיקציות לכך שהבנקים גובים ממשקי הבית מחיר הגבוה ממחיר התחרות"[12] והועדה העריכה כי עלות חוסר היעילות התפעולית במערכת הבנקאית היא כשני מיליארד שקל בשנה.

יבוא רכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענף יבוא הרכב בישראל פועלת קבוצה קטנה של "יבואנים רשמיים" שבעזרת תקנות שונות של משרד התחבורה (שקובעות שלכל מותג רכב בינלאומי יהיה רק יבואן רשמי אחד) מונעים את פתיחת שוק יבוא הרכב לתחרות של יבואנים נוספים. כמו כן, בישראל נאסר במשך שנים רבות יבוא אישי של כלי רכב חדשים או משומשים.[13] למרות כל האמור לעי"ל פרסמה [14] רשות ההגבלים העסקיים חוות דעת ולפיה בניגוד לקביעות בדו"ח זליכה, לא קיימת ריכוזיות בשוק יבוא הרכב בישראל.

יבואני הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה בעל שליטה מותגי רכב
דלק מערכות רכב בע"מ גיל אגמון מאזדה, פורד, ב.מ.וו.
יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (UMI) קרדן ישראל דגמי ג'נרל מוטורס
יפנאוטו חברה ישראלית לרכב בע"מ גד זאבי סובארו
יוניון מוטורס בע"מ ג'ורג' חורש טויוטה
מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ יעקב שחר וולוו, הונדה, יגואר
דוד לובינסקי בע"מ משפחת מנור פז'ו, סיטרואן
קרסו מוטורס בע"מ משפחת קרסו רנו, ניסאן דצ׳יה אינפיניטי
קבוצת כלמוביל משפחת חרלפ מרצדס, יונדאי, קיה מיצובישי

ענף המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קבוצה דומיננטית של 10 ספקים שולטים ב-57.2% משוק מוצרי הצריכה השוטפת (FMCG) ומחיר המזון מהגבוהים בעולם[דרוש מקור]. בחלק מהמקרים מחזיק יצרן אחד בלבד ב-70%-90% מקטגוריות מוצרי מזון מסוימים.[15]

ענף החלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלב בישראל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחאת המילקי

שוק החלב בישראל מאופין במחירים מהגבוהים בעולם[16][17] ומנוהל על ידי גוף ממשלתי - מועצת החלב - שקובעת מיכסות יצור ומחירים כך שלמעשה אין שוק חופשי בתחום זה בישראל. כמו כן, נאסר על יבוא של מוצרי חלב לישראל.[18][19][20]

ענף הבשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת דבאח שולטת ביותר מ-60% משוק הבשר הטרי בישראל[21], לצד תנובה שמחזיקה באמצעות החברה הבת "אדום אדום" בכ-30% משוק זה. כלכלנים סבורים כי הריכוזיות בשוק הבשר מאפשרת לשתי השחקניות העיקריות בשוק לגבות מחירים גבוהים משמעותית על תוצרת הבשר הטרי. עם זאת, יש לזכור כי הבשר הטרי מהווה כ-35% בלבד מן הבשר הנצרך בישראל[22], ואילו 65% הנותרים הם בשר קפוא המיובא ברובו מדרום אמריקה, כך שההשפעה על המחיר של בשר כשלעצמו עבור הצרכן אינה מובהקת.

ענף הדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דבש בישראל

[דרושה הבהרה]

מונופולים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מונופול טבעי

בישראל קיימים מספר ענפים עתירי השקעה בהון ראשוני להקמתם, אשר מושפעים מקוטנו היחסי של שוק הצרכנים הפוטנציאלי, ומן העובדה כי המדינה היא כעין "אי" מבודד משכנותיו לעניין אספקת מוצרים ושירותים שונים ו"תחנה ראשונה וסופית" של קווי הולכה ואספקה שלהם. לאור זאת, בענפים אלה מתקיימים התנאים המאפיינים את קיומו של מונופול טבעי ביצור ואספקה של אותם מוצרים ושירותים.

מלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלט בישראל

בישראל רק יצרן אחד של מלט, חברת נשר מפעלי מלט ישראליים. פקודת המלט מטילה רגולציה חריפה על ענף המלט, וחברת נשר מהווה למעשה מונופול בשוק זה[23].

חשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצור ואספקת החשמל בישראל נשלט על ידי מונופול אנכי של חברת החשמל, אף על פי שהמחיר שהיא גובה עבור החשמל הוא נמוך יחסית בהשוואה בינלאומית, החברה פועלת בחוסר יעילות והיא בעלת חוב גדול של כ-60 מיליארד שקל נכון לשנת 2011.[24] חוק משק החשמל שנחקק בשנת 2007 מנסה להתמודד עם המצב על ידי הכנסת גופים חדשים לתחום יצור החשמל בישראל.[25]

נמלי ים ואוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמלי הים העקריים בישראל, חיפה, אשדוד הם בבעלות ממשלתית ועובדי הנמלים משתכרים משכורות הגבוהות באופן משמעותי מהממוצע במשק.[26][27][28][29]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי סבר פלוצקר המשמש כעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות הוא אחד המתנגדים החריפים לטענה בדבר קיומה של ריכוזיות במשק הישראלי. לטענתו[30] "מדובר בנושא שלא קיים, או לחלופין בעיה שולית".
לאחר שהתקבל בכנסת חוק הריכוזיות, המשיך פלוצקר לתקוף[31] את הרעיון העומד מאחוריו, כינה אותו "אידיוטי" ו"מטופש", וטען כי אינו אלא פועל יוצא של כניעת המחוקקים להלך רוח ציבורי כנגד "פירמידות" ו"טייקונים". פלוצקר ממשיך וטוען כי הריכוזיות בישראל היא "תופעה מדומיינת שקיומה בארץ לא הוכח". פלוצקר מזהיר מפני פגיעת החוק בציבור הרחב ומשווה בין תומכי החוק לתומכי מלחמת וייטנאם. הוא מכנה אותם מובילי "מצעד האיוולת", ואת ההולכים אחריהם הוא מדמה למסוממים שדעתם השתבשה עליהם[32].

העיתונאי אלי ציפורי המשמש כפרשן הבכיר של העיתון גלובס טוען[33] כי "פסטיבל הריכוזיות הוא הולכת השולל הגדולה ביותר של העשור האחרון....הכול נועד להסיח את דעתכם מניפוח בועת הנדל"ן, מבעיית השכר במשק ומאחריות הממשלה ליוקר המחיה בישראל".

הכלכלן אהרון פוגל אשר שימש בעבר יו"ר המועצה המייעצת לבנק ישראל, מנכ"ל משרד האוצר והממונה על התקציבים במשרד האוצר, טוען בספרו "התנור והחמאה"[34] כי בישראל לא קיימת בעיית ריכוזיות של בעלות, וכי בעלות צולבת על חברות במגזרים שונים אינה פוגעת בצרכן ואינה בעלת השפעה פוליטית. לטענתו, הפגיעה בזכויות הקניין, והאיסור בעלות משותפת של עסקים ריאלים ופיננסים היא מיותרת ואינה תורמת לרווחת הצרכנים.

עו"ד דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים טוען[35] כי קיימים שני מובנים שונים למונח ריכוזיות. האחד הוא ריכוזיות ענפית, המתייחסת לתחרות מעטה בענף מסוים, והשני הוא ריכוזיות משקית, מצב שבו מעט אנשים מחזיקים בבעלות על נכסים רבים.

לטענתו, הריכוזיות הענפית היא נושא המטופל באופן מספק באמצעות חוק ההגבלים העסקיים, חוק ההסדרים, רגולטורים ספציפיים ואגף התקציבים במשרד האוצר. לעומת זאת הוא טוען כי הריכוזיות המשקית לא בהכרח קיימת ולא הוכח כי היא בעלת השפעה תחרותית אמיתית. עו"ד תדמור קובע כי "אין בעיה קריטית של ריכוזיות משקית".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Ronald W. Masulis, Peter Kien Pham, Jason Zein, Pyramids: Empirical Evidence on the Costs and Benefits of Family Business Groups around the World, World Bank, 2009, עמ' 48-49
  2. ^ מירב ארלוזורוב, דו"ח בנק ישראל: הטייקונים - סכנה ליציבות המשק; ממליץ הטלת מס על דיווידנד פנימי ולהגביל השליטה, באתר דהמרקר, 21 באפריל 2010
  3. ^ הצעת חוק הגברת התחרותיות וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות, התש"ע-2010
  4. ^ עו"ד דוד תדמור: "אין בעיה קריטית של ריכוזיות במשק" - גלובס
  5. ^ אי.די.בי: "אין בעיה אמיתית של ריכוזיות בישראל" -כלכליסט
  6. ^ קבוצת שטראוס - מבנה ארגוני
  7. ^ משפחת עופר, יחד עם איש העסקים אודי אנג'ל, מחזיקים בחברת "עופר מדיה" שהיא בעלת השליטה (51%) בזכיינית ערוץ 2 רשת.
  8. ^ המאוימים: שני הבנקים הגדולים - גלובס
  9. ^ יהודה שרוני ורונית מורגנשטרן, הממונה דורשת מהבנקים לשלם 290 מיליון שקל בפרשת "קרטל העמלות", באתר nrg‏, 14/1/2009
  10. ^ קרטל העמלות: עובדים בכירים בבנקים הגדולים מסרו מידע חשאי זה לזה , באתר הארץ, 27.06.2008
  11. ^ http://www.themarker.com/markets/1.2235482
  12. ^ דו"ח ועדת טרכטנברג - כשלי שוק והמלצות בענפי המשק השונים
  13. ^ כץ: "ענף הרכב מונופוליסטי ונשלט על ידי האנשים החזקים במשק" -Themarker -
  14. ^ did=1000879811#fromelement=hp_morearticles רשות ההגבלים על שוק יבוא הרכב: יש תחרות, אין ריכוזיות
  15. ^ יצרני המזון הקטנים: "ריכוזיות היצרנים הגדולים והרשתות חונקת" - גלובס
  16. ^ עדי דברת-מזריץ, "הישראלים נחנקים תחת יוקר המחיה, 
אך יצרניות המזון גורפות רווחים כרגיל", באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2014
  17. ^ עדי דברת-מזריץ, אגורה אחר אגורה: מי מלקק את הקצפת של המילקי?, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2014
  18. ^ שמחון ושטייניץ משמרים את קרטל החלב - דה מרקר
  19. ^ חדשות 2: "צריך לחסל את קרטל החלב"
  20. ^ כלכליסט - קרטל החלב הגולמי: הח"כים נרדמו בשמירה
  21. ^ חגי עמית, למה הבשר נשאר יקר אף על פי שמחיר העגלים ירד?, באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2014
  22. ^ http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/360/135.html
  23. ^ פקודת המלט, 1944, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
  24. ^ תני גולדשטיין, חברת החשמל: חובות עצומים - אפס התייעלות, באתר ynet, 09.08.11
  25. ^ אושרה הצעת חוק משק החשמל לקריאה שנייה - מעריב
  26. ^ הסטייקים לעובדים בוטלו - האוניות בנמל אשדוד מתעכבות - קריירה - דה מרקר
  27. ^ עובדי נמל אשדוד: מעיצומי הסטייקים לעיצומי הדניס - חינוך וחברה - הארץ
  28. ^ הפעילות בנמל אשדוד שותקה לרגל חתונתו של בכיר בוועד העובדים; הנזק - מאות אלפי שקלים
  29. ^ עובדי נמל חיפה פתחו בשביתת פתע
  30. ^ סבר פלוצקר: ריכוזיות - תרגיל סמנטי שאין בו דבר. לא צריך ועדת ריכוזיות
  31. ^ טור אישי במוסף ממון-ידיעות אחרונות 11/12/2013
  32. ^ אורן פרסיקו, בראייה היסטורית, באתר העין השביעית, 11 בדצמבר 2013
  33. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000884797#fromelement=hp_firstarticle גלובס 11/10/2013
  34. ^ אהרון פוגל, התנור והחמאה-מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל, הוצאת כתר 2013
  35. ^ הערה מס' 5