מגש הכסף (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגש הכסף
Magash hakesef.jpeg
צילום מסך מתוך פתיח הסדרה
סוגה תעודה
יוצרים דורון צברי
אמיר בן דוד
בימוי דורון צברי
משתתפים גיא רולניק
ירון זליכה
דני גוטווין
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
שפות עברית
מספר עונות 1
מספר פרקים 3
הפקה
מפיק דנה כהן
חברת הפקה דנה כהן הפקות
עורכים אמיר בן-דוד
מוזיקה חיים פרנק אילפמן
אורך פרק 55 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 8
רשת שידור בישראל HOT
תקופת שידור מקורית אוקטובר 2015
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

מגש הכסף היא סדרת טלוויזיה דוקומנטרית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה על המצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל שנוצרה על ידי דורון צברי ואמיר בן-דוד בשנת 2015. הסדרה מורכבת משלושה פרקים: הפרק הראשון מועבר על ידי גיא רולניק, הפרק השני על ידי ירון זליכה והפרק השלישי על ידי דני גוטווין. הסדרה שודרה בערוץ 8.

על פי רולניק, תוך שבועיים מעלייתה לשידור, נחשפו יותר ממיליון איש לסדרה ולסרטונים קצרים מתוכה שהופצו ויראלית באינטרנט.[1]

פרק ראשון - השליחות של גיא רולניק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ישראל נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון.
  2. החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור.
  3. אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, מעריב, ידיעות אחרונות ועוד.
  4. האחראים מטעם המדינה לאינטרס הציבורי עוברים לעבוד בעסקים של קבוצת בעלי ההון. הם מתקשים לרסן את מעסיקיהם-לעתיד.
  5. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה.
  6. במדינת ישראל שוחד וקימבונים עדיפים על כישרון ונכונות לעבוד. שחיתות היא נורמה מקובלת.
  7. השירות הציבורי בישראל מסורבל, מיושן, עסוק בהישרדות.
  8. תקציב הביטחון מנופח ואינו שקוף לביקורת ציבורית.

מרואיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק שני - ירון זליכה שומר הקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. שיעורי העוני בישראל הם הגבוהים ביותר בעולם המערבי, אף כי ישראל אינה מדינה ענייה.
  2. ישראל היא מדינה מאוד בלתי-שוויונית. קיים פער גדול מאוד בין עניים לעשירים.
  3. הממשלה בישראל מעדיפה באופן עקבי את בעלי ההון על פני האזרח הפשוט.
  4. בישראל יש לחברות הגדולות פטור כמעט מלא מתשלום מיסים.
  5. התחרותיות בשוק הישראלי מאוד נמוכה ולכן המחירים גבוהים מאוד. קיימים בישראל הרבה מונופולים.
  6. משאבי הטבע של המדינה לא נמכרו במכרז כראוי, אלא חולקו חינם למקורבים.
  7. השחיתות הגבוהה בישראל היא גורם משמעותי לפערים הגדולים ברמת החיים.
  8. הממשלה גרמה במדיניותה לכך שמחירי הדיור בישראל יזנקו כלפי מעלה.

לסיכום: השיח הציבורי מוסט בכוונת מכוון מנושאי דיור, מיסוי, גז, יוקר מחיה, חינוך וחברה לפוליטיקה ולהפחדה.

מרואיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק שלישי - דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרצה משווה בין פינלנד, שהיא מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית לבין ישראל, שלהגדרתו שולטת בה מדיניות ניאו ליברלית. בשנת 1977, עם עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון, התחיל פירוק שלטון הכלכלה הריכוזית במדינה וריסוק ההסתדרות על כל נכסיה.

שלב ההרס (1984-1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינפלציה הייתה אחד המכשירים לפירוק הכלכלה הישנה, בכך שהרסה את יכולת האזרחים לתכנן את חייהם. ביטול הסובסידיות על מוצרי היסוד גרם לעליית מחירים בעשרות אחוזים. המע"מ עלה מ-8% ל-12% והריבית עלתה מ-26% ל-57%. הצעדים האלה הרסו את התשתית הכלכלית של חברת העובדים וההסתדרות.

מפעלים רבים נסגרו ועשרות אלפי אנשים פוטרו מעבודתם. אנשים רבים פנו בשלב זה לבורסה, כדי לנסות לשמור על ערך כספם. המניות הבנקאיות ווסתו עד שב-1983 קרסו גם הן.

תוכנית הייצוב - הפרטה ושלטון הכסף (1985-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמה ממשלת אחדות והיא עצרה במחי-יד את האינפלציה הדוהרת. התחיל קיצוץ נרחב בתקציבי משרדי הממשלה, שבעקבותיו ירדה רמת השירותים הציבוריים וכך הוכשרה הדרך להשתלטות בעלי ההון על המשק ועל נכסיו. מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס שיתפה פעולה עם המדיניות הנאו-ליברלית. לאחר מכן, בתקופת כהונתו השנייה של רבין כראש ממשלה 1995-1992 חלה הגדלה בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה והועברו כספים רבים למגזר הערבי, שעד אז הופלה לרעה. באותו זמן התחוללה ההפרטה הגדולה ביותר: אל על, בזק, צים, בנק הפועלים, בנק לאומי, כימיקלים לישראל, IDB, כור, שקם, מספנות ישראל ועוד. בסה"כ 17 חברות הופרטו.

חיסול העבודה המאורגנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת חיים רמון כיו"ר ההסתדרות נותקה ההסתדרות מקופת החולים ובכך חוסלה העבודה המאורגנת בישראל. ב-1977 80% מהעובדים במדינה היו מאורגנים. ב-2015 רק 25% מהעובדים מאורגנים.

בריאת הטייקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון המפריט נזקק לבעלי הון כדי למכור להם את נכסיו. כיוון שלא נמצאו לו כאלה, הוא נאלץ ליצור אותם בעצמו וכך עלו לגדולה האחים עופר, משפחת דנקנר, יצחק תשובה ודומיהם. אנשים אלה עשו שימוש בכספי הציבור והכניסו את הרווחים לכיסיהם הפרטיים.

עליית תרבות המגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום רעיון כור ההיתוך שביטא בשנים הראשונות למדינה שאִיפָה לאחד בין השונים, המדינה המופרטת הדגישה את ההבדלים בין המגזרים והמעמדות. דוגמה לכך היא עליית ש"ס, שפעלה ועשתה חייל באופן פלגני.

חיזוק ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון על חשבון היישובים בגבולות הקו הירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטחים הוקמה מדינת רווחה עם תקציבים גדולים ובנייה מואצת. אזרחים שלא היה להם סיכוי להצליח בתחומי גבולות 67 קיבלו תנאי חיים משופרים בהתנחלויות. דוגמאות (לפי נתוני שנת 2012):

בקו הירוק ביהודה ושומרון
השקעה בילד בשנה בדימונה - 3,700 ש"ח בהר חברון: 24,500 ש"ח
מספר ממוצע של ילדים בכיתה בארץ - 31.4 בהתנחלויות - 21.7
השקעה בתושב בשנה בעיירת פיתוח - 1,892 ש"ח בהתנחלויות - 2,695 ש"ח
מענקי איזון בחינוך לתושב בעיירות פיתוח - 671 ש"ח בהתנחלויות 1,108 ש"ח

הכספים מועברים מהממשלה באמצעות החטיבה להתיישבות. התנחלות בית אל קיבלה 51,500,000 ש"ח, סכום גבוה ממה שקיבלו יחד כל יישובי הנגב והגליל.

כל אלה גרמו לכך שעלה מספר המתנחלים ובשנת 2015 הוא 400,000.

תקופת נתניהו בכלכלת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות כהונתו בנימין נתניהו מעדיף לחזק את אנשי ההון על חשבון האזרח הפשוט. לכן הוא "מפחית, מייעל ומצמצם"[2] את הסקטור הציבורי.

ישראל בהשוואה למדינות העולם:

בישראל בעולם
השקעה ממוצעת לנפש בבריאות $31 ב-OECD‏ $82
מיטות בבתי החולים לכל 1,000 איש 1.9 באירופה 3.4
מכשירי MRI למיליון איש 3 ב-OECD‏ 12.6
תחבורה ציבורית ההשקעה בישראל 15% מהממוצע בעולם כולו
מספר ילדים לגננת 27 ב-OECD‏ 14

מדיניות נחוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לטפח את המעמדות הנמוכים ולחזק את הפריפריה. כך ישראל תוכל להגיע לממוצע נתוני ה-OECD תוך שלוש שנים ולשליש הגבוה של הנתונים תוך 6 שנים.

מרואיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר העין השביעית פורסם כי ערן טיפנברון, העורך הראשי של אתר "ynet" מקבוצת ידיעות אחרונות, שבמסגרתו משודרים התכנים של HOT באינטרנט, נתן הוראה ישירה לא להעלות את פרקי הסדרה לאתר, דבר המחזק את טענותיו של רולניק בסדרה בנושא האינטרסים הזרים של התקשורת בישראל.[3]

ביקורת על הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתה של הסדרה לוותה גם בביקורות. לדברי המבקרים הסדרה עשויה באופן מוטה. על פי רוגל אלפר הצגת הדברים בסדרה נעשית בשפת סרטי תעמולה, כך שלצופים קשה לערער על הנאמר בסדרה.[4] טיעון נוסף הוא שהסדרה מציגה אג'נדה כלכלית המזוהה עם תנועות השמאל, ולא ניתן איזון לדעות המזוהות עם הימין הכלכלי.[5]

ביקורות נוספות התייחסו לכך שהדוברים בסדרה מייצגים סדר חברתי מסוים – של גברים יהודים חילונים. בסדרה כמעט שלא מרואיינות נשים, אף על פי שחלק ניכר ממובילי המחאה החברתית בשנת 2011 היו נשים. בנוסף, הסדרה מתעלמת מנושאי דת ולאום ועל פי מאיר עמור, לא עוסקת מספיק בשסע העדתי ובהבדלים בין בני הזהויות החברתיות השונות.[דרושה הבהרה][6][7][8]

כנגד פרופסור דני גוטווין נטען שמכיוון שאינו כלכלן אלא היסטוריון, טענותיו לוקות בחוסר הבנה של התחום.[9][5]

היו כאלה שטענו שהרבה מהנתונים שהוצגו בסדרה חלקיים, או שגויים. כמו כן נטען שחלק מהנתונים שהוצגו נכונים, אך הפתרון ההגיוני לבעיות שהנתונים הציגו הפוכים מאלו שהעלו המגישים בסדרה.[10]

על רקע דבריהם של דורון צברי ואמיר בן-דוד, כי יצרו את הסדרה על מנת לעורר מחאה,[11][12] נטען שאופן עריכת הסדרה (הרצאות המועברות בכיתות לימוד), שידורה בערוץ 8, הניסיון להגדיל את החשיפה לה באמצעות הרשתות החברתיות ועיתון "הארץ" והיעדרותם של סקרי דעת קהל משדרים תחושה של אליטיזם.[13]

על פי עמית קלינג, נקודת המוצא של הסדרה היא שאם הציבור הישראלי ייחשף למידע, הוא יצא למחאה. אך הנחה זו מוטעית, שכן, גם בטרם שידור הסדרה המידע הזה היה זמין וקודם באופן עקבי על ידי יחידים וקבוצות דוגמת העיתונאי שאול אמסטרדמסקי וקבוצת "באים לבנקאים", אך בכל זאת המחאה לא פורצת.[14] הסדרה מציפה בעיות, אך לא מציעה פתרונות ממשיים ומסתפקת במתן סיסמאות כמו "הצבעה נכונה בבחירות".[6] על אף הביקורות הללו, חלק ניכר מהמבקרים מצביעים על חשיבותה של הסדרה ועל הנחיצות שבשידורה.[6][7][13]

ביקורת על פרק 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק הראשון של הסדרה טוען גיא רולניק כי בישראל לא קיים חופש עיתונאי אמיתי, המאפשר לעסוק בבעיית הריכוזיות במשק הישראלי באופן ביקורתי. כנגד טענה זאת כתב רוגל אלפר כי ערוץ 2 סיקר בהרחבה ובאהדה את אירועי המחאה החברתית בשנת 2011, סיקר בהרחבה את מחאת הקוטג', אף על פי שעפרה שטראוס היא מבעלי הערוץ, וביקר את חברת קוקה-קולה על המחירים שהיא גובה, אף על פי שמוזי ורטהיים המחזיק בזכיינית קוקה קולה בארץ, גם הוא מבעלי הערוץ. הערוץ ביקר גם את מתווה הגז, ושלי יחימוביץ' מקבלת בו במה נרחבת לשטוח את משנתה.[15]

ביקורת על פרק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חלק מהמבקרים, הפרק השלישי בסדרה שמעביר דני גוטווין, מקטלג אותה פוליטית, זאת בניגוד להצהרות יוצרי הסדרה כי "זה לא פרויקט של הימין או השמאל". התייחסותו של גוטווין בסוף הפרק להתנחלויות מבטאת זאת.[13][5]

בנוסף, נטען שדבריו של גוטווין סותרים את תמונת המציאות שהציגו גיא רולניק וירון זליכה בשני הפרקים הראשונים. גוטווין עצמו תקף בעבר מספר פעמים את רולניק, ואף ראה בו כמי ש"פועל, למעשה, לקדם את משטר ההפרטה בנוסח נתניהו".[4][13][16]

על ההשוואה שגוטווין עורך בין פינלנד לישראל וטענתו שפינלנד היא מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הועלתה הטענה הנגדית שלמעשה על פי מספר מדדים, פינלנד היא מדינה יותר קפיטליסטית מישראל.[17]

משה פוקסמן, המשנה למנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין פנה במכתב תלונה למועצת שידורי הכבלים והלווין ביחס לפרק השלישי בסדרה, שבו לטענתו מוצג "נרטיב שקרי שאינו מעוגן במציאות" בהקשר לכהונתו של מנחם בגין בראשות הממשלה והמדיניות הכלכלית-חברתית שהוביל.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיא רולניקיותר ממיליון איש נחשפו לסדרה "מגש הכסף": גיא רולניק חושף מה קרה מאחורי הקלעים, באתר TheMarker‏, 4 בנובמבר 2015
  2. ^ דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה, דקה 51
  3. ^ איתמר ב"ז, מה לא כתוב בעיתון, באתר העין השביעית, 4 בנובמבר 2015
  4. ^ 4.0 4.1 רוגל אלפרהסתירה הפנימית של "מגש הכסף", באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אריאל שנבל, הפספוס השמאלני של מגש הכסף, באתר nrg‏, 4 בנובמבר 2015
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 חגי מטר, מה מפריע לי בסדרה מגש הכסף, באתר "שיחה מקומית", 30 באוקטובר 2015
  7. ^ 7.0 7.1 רונה אוז-כהן, מגש הכסף: של גברים, בידי גברים, על גברים, באתר "העוקץ", 2 בנובמבר 2015
  8. ^ מאיר עמור, ״מגש הכסף״ שוכחת שלהון בישראל יש היסטוריה, באתר "העוקץ", 5 בנובמבר 2015
  9. ^ עומר מואבחוסר ההבנה הבסיסי של אחד מכוכבי "מגש הכסף", באתר TheMarker‏, 4 בנובמבר 2015
  10. ^ אלון גולדברג, מגש הכסף: מדריך החירות
  11. ^ גילי איזיקוביץמירי רגב "בורה", נתניהו "לא דמוקרט": דורון צברי רוצה לזעזע את המציאות הישראלית, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2015
  12. ^ שוקי טאוסיג, כמו שהמערכת מושחתת - ככה היא גם יכולה להיות לא מושחתת, באתר העין השביעית, 2 בנובמבר 2015
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 אמרי סדן, מגש הכסף: האם הפעם הציבור ילמד את הלקח?, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2015
  14. ^ עמית קלינג, "מגש הכסף" כנראה לא תוציא אתכם לרחובות, באתר Time Out תל אביב, 28 באוקטובר 2015
  15. ^ רוגל אלפרמגש הכסף: החורים בתיאוריית הקונספירציה של גיא רולניק, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
  16. ^ דני גוטווין, קופיקס קפיטליזם, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 30 במאי 2014
  17. ^ במגש הכסף, פרופ' גוטוויין שואל בערגה: מה הסוד של פינלנד? הנה התשובה. סרטון של גלעד אלפר
  18. ^ מיה מנע‏, אינני יכול עוד עם "מגש הכסף", באתר וואלה! NEWS‏, 2 בנובמבר 2015


הקודם:
2014 - כביש 90
פרס האקדמיה לטלוויזיה - תוכנית תעודה
2015 - מגש הכסף
הבא:
2016 - צל של אמת