גיל רונן
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1964 ירושלים, ישראל |
|---|---|
| התאבד |
1 במרץ 2019[1] (בגיל 54) חדרה, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1983–2019 (כ־36 שנים) |
| עיסוק | פובליציסט ופעיל חברתי |
| מעסיק | ערוץ 7 |
| צאצאים |
ארז רונן  |
  | |
גיל רונן (19 באוקטובר 1964 – 1 במרץ 2019) היה פובליציסט, איש תקשורת ופעיל חברתי ישראלי. בשנת 1987 הקים את עמותת "אור אדום" נגד אלימות שוטרים ובשנת 2005 הקים את עמותת "תנועת המשפחה - הפמיליסטים" למען זכויות הגבר וקידום ערכי הפמיליזם.[2] רונן שימש כעורך מדור 'הקרב על המשפחה' בערוץ 7.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רונן נולד בירושלים, בן בכור לאליעזר, רופא, ואילנה, בעלת חנות תכשיטים. בגיל שבע נסע עם הוריו לארצות הברית וחזר לישראל כעבור עשר שנים. התגייס לגלי צה"ל בשנת 1983. שירת ככתב השטחים הראשון של התחנה ובהמשך שימש ככתב התחנה בכנסת. במקביל גילם את דמותו של "חזקל מוסרי" בתוכנית הרדיו ההומוריסטית "מה יש". רונן כתב את הטקסטים של עצמו, בניגוד לחלק משאר הדמויות שאת תפקידיהן כתבו ארז טל ואברי גלעד. בשנים 1986–1991 כתב בעיתונים "כותרת ראשית" ו"העיר", ועבד בעריכה בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ". במקביל למד במסלול הבינתחומי למצוינים באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1987 הקים בסיוע חברי הכנסת יוסי שריד ודדי צוקר את עמותת "אור אדום", שהעלתה למודעות הציבור את בעיית אלימות השוטרים, ובמיוחד שמה לה למטרה להילחם נגד אלימות המשטרה כלפי פלסטינים. פעילות העמותה הובילה ב-1991 להקמת המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. עמותת "אור אדום" קיבלה תרומות מהקרן החדשה לישראל, אשר שלחה את רונן לארצות הברית להרצות בפני תומכיה. כעבור שנים שינה את דעותיו הפוליטיות,[3] והחל להתנגד לעמדות הקרן.
בשנת 1991 נסע לאפריקה, השתקע על גבול קניה-אוגנדה והתחתן עם אזרחית קניה. בשנת 1995 חזר לישראל עמה ועם שני ילדיהם, וכעבור חמש שנים נפרדו. בעקבות גירושיו שינה את דעותיו והחל לפעול כנגד הזכויות העודפות לדעתו, של ארגוני הנשים. בשנה וחצי האחרונות לחייו התגורר בקיבוץ נתיב הל"ה ועסק בכתיבה ובעריכה עבור ערוץ 7. בתו תמר רונן היא שחקנית ורקדנית מקצועית, ומורה לריקוד בסגנון היפ הופ. בנו ארז רונן הוא שחקן, וגילם את מיילו בסדרת ערוץ הילדים "האי".
ב-1 במרץ 2019 שם קץ לחייו.[4]
פעילותו למען זכויות האב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005 הקים את עמותת "הפמיליסטים", הפועלת לחיזוק מוסד המשפחה המסורתי עם דגש על שמירה על מעמדם של אבות גרושים. רונן הפך לנציג הבולט של ההתנגדות לתנועה המגדרית, אשר לדבריו היא תנועה נאו-מרקסיסטית.
בשנים 2005–2010 פרסם רונן יותר מ-100 מאמרי דעה בנושאי מגדר וזכויות גברים וילדים,[3] וזכה לחשיפה תקשורתית, בין השאר בתוכניות הטלוויזיה "משעל חם" בערוץ 2, "פוליטיקה" בערוץ 10 ובסרט בן 45 דקות בתוכנית "מבט שני" שהוקדש לפעילותו של רונן ולעימותים בינו לבין בילי מוסקונה-לרמן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פמיליסטים, אתר תנועת המשפחה של גיל רונן
- גיל רונן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- גיל רונן, ילד צריך גם אבא, באתר ynet, 8 בנובמבר 2005
- גיל רונן, דעה: אבות מושחרים - לא, לא כולנו פדופילים ורוצחי ילדים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2012
- יהודה יפרח, סערת חייו ומותו של פעיל זכויות הגברים, בעיתון מקור ראשון, 17 במרץ 2019
- תחיה ברק, מותו אינו פתרון, באתר מאקו, 13 ביוני 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תחיה ברק, מותו אינו פתרון, באתר מאקו, 13 ביוני 2019
- ^ תנועת המשפחה - הפמיליסטים (ע"ר), באתר "גיידסטאר ישראל"
- ^ 1 2 אלעד בן דוד, ריאיון עם גיל רונן: "תמכתי בפמיניזם, עד שראיתי את האכזריות שלו במו עיניי", באתר זווית אחרת, 17 בדצמבר 2017
- ^ גיא עזרא, אברי גלעד ספד לחברו: "לא זכה לאכול את פירות עמלו", באתר "סרוגים", 7 במרץ 2019