ג'ורג' אליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' אליוט

ג'ורג' אליוטאנגלית: George Eliot,‏ 22 בנובמבר 1819 - 22 בדצמבר 1880) הוא שם העט של הסופרת הבריטית מרי אן אוונס (Mary Ann Evans).

אליוט נולדה בחווה ליד נאניטון, וורוויקשייר, וכתבה על החיים בעיירות השדה ברבות מיצירותיה. היא השתמשה בשם-עט גברי, לדבריה, כדי להבטיח יחס רציני ליצירותיה. נשים פרסמו ספרים באופן חופשי תחת שמן, אך אליוט רצתה להבטיח שלא יתייחסו אליה ככותבת רומנים רומנטיים. גורם נוסף היה אולי הרצון להגן על פרטיותה, ולמנוע שערוריות בקשר למערכת היחסים שלה עם ג'ורג' לואיס.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי אן אוונס-קרוס הייתה בתו הקרובה והיקרה של רוברט אוונס, סוכן מקרקעין ומנהל האחוזה הגדולה אדברי-היל בוורוויקשייר. בילדותה הייתה קרובה לאחיה הבכור אייזיק, קשר זה בא לידי ביטוי מאוחר יותר בספרה "הטחנה על הנהר פלוס", בתיאור הקשר בין מגי טליבר ואחיה האהוב טום. מגיל צעיר הושפעה ממטיף אוונגלי אדוק ג'ון אדמונד ג'ונס. מאוחר יותר פנתה לדעות יותר ליברליות, בעקבות היכרותה עם צ'ארלס וקרוליין בריי. ב-1836 מתה אמה ומרי-אן התחילה לנהל את משק ביתו של אביה. היא המשיכה להרחיב את השכלתה על ידי קריאה מרובה ולימודי גרמנית ואיטלקית.

ב-1841 עברה לקובנטרי, שם קבלה עבודת תרגום של חיי ישו מאת שטראוס. ב-1850 התחילה לכתוב ולערוך את כתב העת "ווסטמיניסטר רוויו", שיסדו ג'ון סטיוארט מיל וג'רמי בנת'ם. ב-1854 עברה לחיות מחוץ לנישואין עם ג'ורג' לואס, שאשתו סרבה להתגרש ממנו. למרות השערוריה שנלוותה לחייה עם לואס, הם חיו יחד עד מותו ב-1878. הוא עודד אותה לכתוב סיפורת, ב-1858 פירסמה בכתב עת את הסיפור עמוס ברטון, הראשון מתוך קובץ הסיפורים סצינות מחיי כמרים. כאן השתמשה לראשונה בשם-העט ג'ורג' אליוט, השם עורר השערות רבות בקשר לזהות הכותב. היא המשיכה לכתוב ברצף את הרומנים שלה, וגם מאמרים ביקורות ומסות. היא הוערכה מהתחלה ככותבת חשובה.

שנתיים אחרי מותו של לואס ב-1880 נישאה לג'ון קרוס, בנקאי אמריקאי, שהיה צעיר ממנה בעשרים שנה. היא מתה שבעה חודשים אחרי נישואיה, ונקברה בלונדון.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הידוע ביותר של ג'ורג' אליוט מידלמארץ' הוא נקודת מפנה בתולדות הרומן. היא הציגה את סיפורם של תושבי עיר אנגלית קטנה, ערב קבלת חוקי הרפורמה ב-1832. גיבורי הרומן, דורותיאה ברוק וטרשיוס לידגייט, שואפים לחיים יוצאי דופן אך שאיפותיהם מוגבלות על ידי המציאות והחברה השמרנית הסובבת אותם. הרומן מאופיין בתובנה פסיכולוגית עמוקה, ובתיאור מורכב של הדמויות.

ג'ורג' אליוט כתבה בהבחנה פוליטית חדה. מהרומן "אדם ביד" ועד "הטחנה על הנהר פלוס" וכולל "סילס מרנר", תמיד כתבה על אנשים מחוץ לחברה ועל זרותם בחברה בה הם חיים. מאז ג'יין אוסטן לא הייתה סופרת בעלת מודעות לבעיות חברתיות, כמוה הצביעה על הצביעות בחיי בעלי האחוזות הכפריים. ספריה הם בנושאים פוליטיים, משבר פוליטי עומד בלב "מידלמארץ'". בתקופה שפרסמה את "דניאל דירונדה" התמעטו מכירות ספריה והיא הפכה פחות מוכרת.

ספריה של ג'ורג' אליוט נמכרו היטב וזכו לשבחים רבים על סגנון כתיבתה ובהירות המחשבה. מבנה המשפטים בכתביה ברור ומאוזן, היא נהגה לשלב אירוניה במשפטים פשוטים בצורה יוצאת דופן. הערותיה לגבי הדמויות כוללות סימפטיה, הגיבורים הנבלים ודמויות המשנה כולם מוצגים כבעלי מודעות מלאה למעשיהם.

רומן היסטורי העוסק ב"בעיה היהודית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דניאל דירונדה" הוא הרומן האחרון שכתבה אשר במרכזו עומדת דמות נעלה של יהודי, המעדיף את אהבת בת עמו על פני אהבתה של נוכריה. ברומן זה שתורגם לעברית בידי דוד פרישמן, הציגה ג'ורג' אליוט את היהדות כגורם מוסרי ותרבותי בעל ערך אנושי אוניברסלי, וכיון שאף הטיפה בו לתחייתו הלאומית של עם ישראל במולדתו עתיקת-הימים, הרי היא נחשבת עם מבשריו של הרעיון הציוני, ולכן נקראו על שמה רחובות בתל אביב, ירושלים ובמרכז הכרמל בחיפה.

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות הכהן-פינצ'ובר, "מוזיקה פולחנית ופולמוס החמלה : היהודי כקטגוריה אסתטית אצל ריכארד וגנר וג’ורג’ אליוט", תאוריה וביקורת 17, 2000.
  • משה דור, "האנגליה שחזתה את מדינת-היהודים" - מלאו 100 שנה למות ג’ורג’ אליוט, שברומאן 'דניאל דרונדה' קראה לשיבת ציון", "מעריב", דצמבר 1980.
  • שמואל ורסס, "'דניאל דירונדה' בעתונות ובספרות העברית - כעבור מאה שנה לרומן של ג’ורג’ אליוט", מולד ח', 1980.
  • גצל קרסל, "מ'דניאל דירונדה' ל'שאלה נכבדה' של בן-יהודה", הדאר נ"ו, תשל"ז 1977.
  • חיים ראובן רבינוביץ, "כיצד הפכה הסופרת ג. אליוט לאוהבת ישראל וציונות? מאה שנה להופעת הספר 'דניאל דירונדה'", הצופה, יולי 1977.
  • ויקטוריה גריפין, המאהבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד 2002: פרק 8: ניתוח של חייה האישיים והשפעתם על יצירתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]