דוד אלטשולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי דוד אַלְטְשוּלֶר מפראג ("בעל המצודות", על שם פירושו המפורסם; קרוי גם רד"א), (ה'תמ"ז, 1687ה'תק"ל, 1769), מחכמי יהדות אשכנז ופולין, היה מחשובי פרשני הנ"ך בכל הזמנים, וביאורו לנ"ך, ה"מצודות", הפך לאבן יסוד לכל הלומדים. פירוש זה נדפס תמיד עם הנ"ך מאז כתיבתו במאה השבע עשרה, כמעט בכל דפוסי "מקראות גדולות".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' דוד נולד בעיר הפולנית יאברוב (יבוריב, Jaworów) שבמערב גליציה לר' אריה ליב אלטשולר[1], ממשפחת אלטשולר (Aletschueler, לעתים אלטשול או בראשי תיבות א"ש) הנודעה, שעליה מסופר[2], כי -

"סיבת כנוי המשפחה הזאת אלטשולר, והיא כי כולם היו גאוני וחסידי דור דור, ומקום מולדתם היה בפורטוגאל; ואחרי אשר גלו משם בעת הגירוש, נשאו עימם אבנים מבתי כנסיות שבה, לקיים "כי רצו עבדיך את אבניה". וכאשר באו לפראג וקבעו משכנם בה ... בנו להם בית כנסת, ושמו בעצמם לתוך הבנין [את] האבנים אשר הביאו איתם. ויען היו האבנים מבתי כנסיות ישנים, לכן נקראו אלטשולר [אלט – ישן, שול – בית כנסת]; ומשם נפצו על פני הארץ."

הכוונה, ככל הנראה, לבית הכנסת "אלטנוי שול" הידוע שבפראג[3].

משפחתו של ר' דוד הייתה מיוחסת למשפחת חיות – הוא היה נכדו של ר' מנחם מאניש חיות, רבה של ווילנא, שהיה בנו של ר' יצחק חיות הראשון, מחבר ספר "אפי רברבי" ("פני יצחק") ורבן של לבוב (למברג), קראקא ופראג; גם סבו של ר' יצחק, ר' פתחיה חיות, היה אב"ד פראג. עוד התייחסה המשפחה לרבי יוסף כ"ץ רבה של קראקא (ה'רע"א, 1510 - ה'שנ"א, 1591), מחבר ספר "שארית יוסף"; לרבי יחיאל מיכל מנמירוב, רב בנמירוב ומחבר הספר ההלכתי שברי לוחות, אשר נרצח בגזירות ת"ח ות"ט (1648); ולבעל הש"ך (ה'שפ"ב, 1622 - ה'תכ"ג, 1663). המקור הקדום של המשפחה הוא בפרובאנס שבצרפת.

אביו של ר' דוד, ר' אריה ליב אלטשולר בנו של ר' פתחיה מפראג, היה מחשובי העיר יאברוב, וככל הנראה היה אחיו של ר' יחיאל מיכל אלטשולר, בעל ספר "משנת לחם". גם ר' דוד שימש בתפקיד נכבד ביאברוב, וכבר בשנת תפ"ו (כשהוא פחות מבן ארבעים) הוא נזכר כדיין או רב בעיר. נראה שלאחר מכן המשיך במסורת המשפחתית וכיהן גם כרבה של פראג.

ר' דוד ראה שלימוד התנ"ך נחלש מאוד בקרב יהודי אירופה, אף בקרב תלמידי החכמים, וסבר שהסיבה לכך היא העדר פירוש קל ובהיר מספיק, שיהיה מובן גם להמון העם; למטרה זו, וכדי להנגיש את המקרא אף למלמדי תינוקות וילדים, כתב את פירושו הגדול, "מצודת דוד", על הנ"ך כולו (חוץ ממגילות רות, איכה ואסתר), בו ליקט בסגנון פשוט ובהיר מספרי ופירושי הראשונים על הנ"ך, והדפיסו בזאלקווא (ז'ולקוב, ז'ובקבה) שבפולין בשנת תקי"ג (1753), כשהוא כבר ישיש בא בימים. נראה שנותר לדור ביאברוב, אם כי מסתבר ששהה בזמן ההדפסה בזאלקווא. הוא עוד ראה גם את המהדורה השנייה לספרו, שיצאה כעשר שנים אחר כך, ונפטר בשנת תק"ל.

בנו הרב יחיאל הילל אלטשולר כיהן גם הוא כרבה של יאברוב, והיה דיין ופוסק הלכה בפולין; הוא השלים את ספרו הגדול של אביו, ונדד רבות מימיו ברחבי אירופה כדי להדפיסו ולהפיצו.

פירוש ה"מצודות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המצודות

הרב דוד אלטשולר חיבר ביאור בדרך הפשט על כל הנ"ך (מלבד המגילות רות, איכה ואסתר), המבוסס בעיקרו על פירושו של הרד"ק, אך כולל את רוב ככל ספרות פרשני המקרא; כפי שכותב עליו החיד"א ב"שם הגדולים"[4]: "ה'מצודות דוד' כלול בו תוכן הפירושים בלשון צח וקל, מאוסף ומלוקט מרבותינו מפרשי הנביאים: רש"י ואבן עזרא, רלב"ג ורד"ק ומהורי"א, ומוהר"ם אלשיך ומכלל יופי, ומלבד מהפירושים אשר פירשו נביא לבד, כמו רס"ג והרמב"ן, וכלי פז ומאיר איוב ודומיהם." ברבות השנים הפך ביאורו לאחד מפירושי היסוד של הנ"ך. ר' דוד הדפיס את ספרו כפירוש אחד, אך כשהשלימו בנו לאחר מותו חילקו לשני חלקים – "מצודת דוד" המבאר את ענייני הפסוקים ופשטם, ו"מצודת ציון" המיועד לפרש מילים וביטויים בתנ"ך (כהגדרת החיד"א שם – "ב'מצודת ציון' יפלס מלות המקרא ושרשי המלות המסופקות, מלוקט משרשי הרד"ק ומכלל יופי; והמלה אשר לא ימצא לה חבר במקרא, יבקש דוגמתו בתלמוד.").

הפירוש חובר בעברית ולא ביידיש, כדי שיהיה בשימוש הן אצל תלמידי החכמים, מהם יחסוך זמן יקר של עיון בפירושי הראשונים, והן ליהודים הפשוטים, שרק באמצעותו יוכלו להבין את המקרא לאשורו בדרך פשוטה ובשפה צחה וברורה.

לפירוש קרא "מצודות דוד" (ולא מצודת דוד), על שמו, ו"על שם שצדתי פירושים מכמה ספרי אמרי בינה"[5] - מלשון ציד, כנראה כפרפרזה על הפסוק[6] "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד", שם המילה באה כביטוי למבצר.

הפירוש נדפס לראשונה בשני כרכים בזאלקווא בשנים תקי"ג (1753) – תקי"ד (1754), על ידי ר' דוד הישיש עצמו, אך רק על ספרי איוב, משלי ותהילים, לגביהם חש ר' דוד ככל הנראה שהם הקשים ביותר ללימוד; הפירוש לספרים אלו נתקבל היטב בקהל, ובזמן קצר יחסית אזלו העותקים מן השוק. מהדורה שנייה לפירוש זה נדפסה בזאלקווא בשנת תקכ"א. בנו ערך את הפירוש לשאר הספרים מתוך כתביו של אביו המנוח, והדפיסו בצורה מוגמרת בברלין, שנתיים לאחר פטירת אביו, בשנת תקל"ב. עליו באו הסכמות גדולי רבני אשכנז (ה"שאגת אריה" ממיץ, ה"פרדס דוד", רבי נפתלי הירש קצינלנבויגן רבה של פפאלץ ועוד). באותה השנה הדפיסו גם בהאג שבהולנד, עם הסכמות נוספות של רבני הולנד – ר' שלמה שלם רב קהילות הספרדים באמסטרדם, ר' שאול לווינשטאם רב יהודי אשכנז באמסטרדם, בעל ה"בנין אריאל", וגיסו ר' שאול הלוי סג"ל רבה של האג (שכתב בהסכמתו שפירושי המצודות כבר "נתפשטו בקרב כל ישראל, ... [ו]נתקבלו ברצון בקרב כל ישראל", עוד בזמנו); ולבסוף נדד אל ליוורנו, שלושים שנה לאחר הדפסתו הראשונית של הספר, והוציא לאור את הפירוש בצורה סופית, חלקה ומהודרת בשנים תק"מ – תקמ"ב, כשעליו נוספו גם הסכמות רבני ליוורנו, ביניהם הסכמתו של הרב והמשורר ר' ישראל בנימין באסאן, בן ר' ישעיהו באסאן רבו המובהק של הרמח"ל, וכן זו של הרב החיד"א.

הפירוש זכה לאהדה רבה עקב היותו ברור ומובן לכל, והתפרסם בכל תפוצות ישראל, כשהוא חוזר ומודפס שוב ושוב ברוב מהדורות המקרא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך שער הכרך הראשון של פירוש המצודות, בזאלקווא תקי"ג.
  2. ^ בהוספות לספר "צמח דוד" של ר' דוד גאנז; על פי "ספר יוחסין ממשפחתם, בכתב ישן נושן, אשר השאירו אבותיו אחריהם".
  3. ^ ה' ברודי, ויליאם מילוויצקי, איסידור זינגר, א' פורטר: ,Alschul, Altschuler Aletschueler, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית).
  4. ^ שם הגדולים החדש (מערכת ספרים) מערכת מ' אות קס"ו. לגבי בנו ר' יחיאל, אותו הכיר החיד"א באפן אישי.
  5. ^ מתוך הקדמתו לפירושו, זאלקווא תקי"ג.
  6. ^ שמואל ב', פרק ה' פסוק ז'.
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.