דוד יודילוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד יודילוביץ

דוד יוּדֶילוֹביץ (לעתים נכתב יודילביץ, יודלביץ; בגרסה המעוברתת: יוּדה-לֵב-אִיש) (25 ביוני 1863, יאשי, רומניה11 באוגוסט 1943, ראשון לציון) היה איש ביל"ו, מורה וסופר; מהמורים הראשונים בראשון לציון אשר הנהיג לימודים בבית הספר בשפה העברית. חניכו של אליעזר בן יהודה. פעל להכשרת גן הילדים הראשון שבו דיברו בשפה העברית. כיהן בתפקיד מזכיר ועד המושבה של ראשון לציון וערך את הספר "ראשון לציון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד יודילוביץ (Judelovitch) נולד בקיץ 1863 ביאשי שברומניה למשפחה יהודית חרדית. התחנך בחינוך חרדי מסורתי ובנוסף למד שפות אצל מורים פרטיים. עלה לארץ ישראל ב-1882 עם הבילויים, עימם שהה במקווה ישראל. לאחר פטירת קרל נֶטֶר, שהיה מאמצם במקווה ישראל, החליטו חלק מהבילויים לעבור לראשון לציון, שם עמדו לבנות עבורם בתים (שאכן נבנו, אך לא ניתנו להם, ולכן עזבו לגדרה).. השאר קיבלו את הצעת מנהיגם יחיאל מיכל פינס להקים קבוצה בשם "שיבת החרש והמסגר", ועלו לירושלים במטרה ללמוד מקצוע. יודילוביץ החליט ללמוד חרשות סכינים בבית המלאכה של הגרמני מתנועת הטמפלרים גוֹטליבּ דאה, שהיה באזור שער יפו.

אליעזר בן-יהודה ויחיאל מיכל פינס הקימו חברה בשם "תחיית ישראל", אשר עסקה בעידוד הכשרת צעירים יהודיים לעסוק ב"כל מלאכה וחרושת", ובין השאר סייעה ליודילוביץ ולשאר הבילויים שעלו לירושלים. החברה קנתה לכל אחד מהם "כלי מלאכת ברזל במחיר חמש מאות פרנק". וכך הם נשלחו בתור שוליות לבעלי מלאכה: שניים לחרשי-עץ, שניים לחרשי-ברזל ואחד, הוא דוד יודילוביץ, נשלח ללמוד את מקצוע חרש הסכינים. החברה שכרה עבורם דירה, והם עבדו בימים ולמדו בלילות, על עם ישראל, הספרות העברית והלשון העברית, בה רצו לדבר.

ה"שוליות לאומנינו"[דרושה הבהרה] זכו ליחס חם בירושלים. בעלי המלאכה שילמו להם מעל למקובל בשל עבודתם הטובה. הם נקלטו היטב בקהילה הירושלמית, וכאשר חבריהם עלו לירושלים זכו הם לאירוח אצל אנשי העיר. הם עברו לדירה גדולה ויכלו ליהנות מפרי עבודתם.

ב-1886 נסע יודילוביץ לפריז, בה עבד בבית מלאכה כשנה וחצי, ובמקביל למד אצל הרב ישראל לוי.

בית הספר העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת אליעזר בן-יהודה החליט יודילוביץ לעסוק בהוראה, ולהתמסר לתחיית הלשון העברית. כשחזר לארץ מפריז, ב-1888, החל ללמד עברית, לצד המנהל מרדכי לובמן, בבית הספר חביב בראשון לציון, אותו כינה "בית הספר העברי הראשון בעולם". הוא לימד בבית הספר לבנות, אך התמסר להוראת העברית גם עבור תלמידים בבית הספר, ברחוב, בבית האבות ובכל מקום. ביתו היה הבית דובר העברית הראשון בראשון לציון.

עבודת הנחלת הלשון לא הייתה קלה עבורו, ויודילוביץ מנה מספר סיבות לכך:

  1. כולם מדברים באחת מהשפות הבאות: יידיש, לאדינו, רוסית ורומנית - רק לא בלשון העברית.
  2. האבות נהגו לפי המקובל בזמנם ולא נטו לקבל שינוי בשיטת החינוך של בניהם.
  3. הלשון העברית הייתה עדיין בשלבי התחייה, עדיין "עניה ודלה". חסרו לה מילים יומיומיות כמו: מגבת, גרביים, תאריך, ממחטה ואדישות ורצינות.

העדר ספרי לימוד בשפה העברית הייתה בעיה קשה שעמדה בפני המורים. הספרים היחידים שהיו בנמצא:

עבור המורים היה ספר קטן שכתב הסופר אברהם מאפו בשם "אמון פדגוגי".

המורים התמסרו לחיבור ספרי לימוד חדשים בשפה העברית וכך דוד יודילוביץ חיבר ספר בגאוגרפיה והכין שיעורים יומיים ללימודי טבע. הוא תרם לתחום ספרות ילדים בעברית וביחד עם יהודה גרזובסקי ואליעזר בן יהודה ערכו את עיתון הילדים העברי הראשון "עולם קטן" שיצא לאור ב-1892. העיתון יצא בשבעה עותקים (במשך כעשרה חודשים).[1].

גני הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו טרם הוקמו גני ילדים בארץ אלא הייתה נהוגה בגילאים אלו "שיטת ההסתכלות", כלומר הילדים רכשו את מה שקיבלו מהוריהם ולמדו אצלם. פקידי הברון רוטשילד, שהיו שליחיו ומפקחי הקצאת הכספים במושבות בארץ, שלחו נשים מהמושבה ללמוד את מקצוע הגננת בצרפת. כך נפתח גן הילדים הראשון בראשון לציון. בהדרגה שוכנעו הגננות לעבור ללמד בשפה העברית.

על כך כותבת פרופ' מרגלית שילה:

"חשיבות רבה במיוחד נודעה לנשים שעסקו בחינוך הגיל הרך. דוד יודילביץ מתאר בציוריות רבה את קורותיה של הגננת העברייה הראשונה, אסתר שפירא. אסתר הייתה הנערה הראשונה שנשלחה לירושלים כדי להשתלם בשיטות הוראה מודרניות בבית הספר אוולינה דה רוטשילד. יודילביץ סיפר כי פקידי הברון התעתדו לשלחה לפריס, אך מורי המושבה טיכסו עצה כיצד להמיר את פריס בירושלים, ולהנהיג חינוך עברי בגן הילדים. הצעד הזה, שהביא לדבריו להפסקת שליחתן של הבנות לפריס, היה הצעד הראשון להכשרתן של גננות עבריות בארץ-ישראל. ב-1898 נוסד בראשון לציון גן הילדים העברי הראשון."[2]

גן הילדים הראשון קיים עד היום. הוא נקרא אז "גן א'". היה זה גן הילדים הראשון בעולם שבו חונכו הילדים בשפה העברית בלבד. אסתר שפירא שהייתה בת המושבה שימשה כגננת. הגן שכן בתחילה במרתף בית הכנסת ולאחר מכן בשנת 1927 עבר לרחוב זד"ל שם הוא מתפקד עד היום.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודילוביץ עבד מספר שנים כמזכיר ועד המושבה ראשון לציון, ומנהל ספרי החשבונות שלה.

בנוסף, שימש חבר מועצת היקבים הראשונה ליקבי כרמל בראשון לציון וזכרון יעקב. ב-1903 נשלח מטעם היקב אל המזרח הרחוק - הודו, סין ויפן, לבדיקת שווקים למכירת יין. בשנים 1906-1924 עבר לגור במצרים כחלק מעבודתו ביקבי כרמל.

בשנת 1924 חזר לראשון לציון ועסק בכתיבת ספרים, עריכה ותרגום. הוא ערך את הספר "ראשון לציון". בתקופה זו גם ערך את העיתון הראשון לילדים בעברית, "עולם קטן". כן תרגם ספרים רבים מצרפתית ומגרמנית.

במקביל לפעילויות אלו היה יודילוביץ' חבר בארגון הבונים החופשיים, ובין השאר כתב בספריו על בנייה חופשית ותולדותיה בישראל.[3]

בהיותו מורה, נישא יודילוביץ לתלמידתו ציפורה פריימן, בתו של אהרן מרדכי פריימן, ממייסדי ראשון לציון ונולדו להם שמונה ילדים.

נפטר בשנת 1943, לאחר מחלה ממושכת, מעט לאחר יום הולדתו ה-80. נקבר בראשון לציון. בהלווייתו נכח קהל עסקנים, סופרים ומורים.

ארכיונו נמסר לארכיון הציוני המרכזי.[4][5]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המסחר וחרשת המעשה בארץ ישראל, ורשה: דפוס בוימריטטער וגאנשאר, תר"נ 1890.
  • שעשֻעים לילדי בית הספר: משלים ומליצות ... / מאספים בידי ... דוד יודילוביץ ויהודה גרזובסקי ומוגהים מאת ... מ' פינס, ירושלים: דפוס א"מ לונץ, תרנ"ב.
  • קבצת כתבי ד' יודילוביץ, ראשון לציון, ירושלים : דפוס ההשקפה, אתתל"ב לגלותנו [תרס"א]–אתתל"ג לגלותנו [תרס"ב]. ‬(3 כרכים: א. דוד יודלוביץ, "ערב ויום ראשון של פסח במגנצה", תרס"א; ב. גרהרט פון ולדק, "רחל" (תרגום חפשי מאת ד' יודילוביץ), תרס"ב; ד. ישראל זנגויל, "למות בירושלים" (תרגום: דוד יודילוביץ), תרס"ב.)
  • דוד יודלוביץ (עורך), קבץ מאמרים לדברי ימי העתונות בארץ ישראל / יוצא לאור על ידי ועד התערוכה לעתונות הארצי ישראלית ב"ימי ביאליק" במגרשי בתערוכה בתל אביב הנערכת על יד זלמן פבזנר, תל אביב: [חמו"ל], תרצ"ה-תרצ"ו, ירושלים: דפוס סלומון.
  • ראשון לציון: התרמ"ב-1882 – התש"א-1941 / העורך: דוד יודילוביץ (כתיב גלותי), דוד יודה-לב-איש (כתיב עברי),‫ ראשון לציון: דפוס מרכז, תש"א 1941.
  • סקירה על הבניה החפשית,‫ מהדורה ב, תל אביב: הלשכה הלאומית הגדולה בארץ ישראל, תש"ג 1943.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]