גליקל מהמלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברטה פפנהיים מחופשת לגליקל מהמלין.

מרת גליקל בת ר' יהודה לייב, הידועה כגליקל האמילעברית מודרנית: גליקל מהמלין; ה'ת"ה, 1645 – ב' דראש השנה תפ"ה, 19 בספטמבר 1724), הייתה אשת עסקים וכותבת זיכרונות יהודייה אשכנזייה.

גליקל זכתה לפרסום רק שנים רבות לאחר מותה, בזכות זכרונותיה, שאותם חיברה בגרמנית-יהודית ויעדה לקריאה לצאצאיה. החלק הראשון של זכרונותיה הוא למעשה צוואה רוחנית ודברי מוסר.

גליקל נולדה למשפחת סוחרים בעיר המבורג, באימפריה הרומית הקדושה. בגיל 14 נשאה לחיים האמל (מהעיר המלין), והזוג גר כשנה בבית הוריו בהמלין, ולאחר מכן שוב בהמבורג. במהלך שלושים שנות נישואיהם ילדה גליקל ארבעה עשר ילדים, ושניים מהם מתו בילדותם. היא נתאלמנה מבעלה ב-1689, ונאלצה לנהל בעצמה את עסקי המסחר שלו, ולנהל קשרי מסחר בשוקי אמשטרדם, לייפציג, ברלין, וינה, מץ ופריז. ב-1700 נישאה בשנית לבנקאי מהעיר מץ שבממלכת צרפת, ונתאלמנה שנית ב-1712. למן פטירת בעלה הראשון החלה לכתוב את זכרונותיה, שאותם ייעדה לקריאה לילדיה. ב-1724 נפטרה במץ.

לספר זכרונותיה נודעה חשיבות היסטוריוגרפית רבה: גליקל מתארת אירועי מפתח בתולדות ישראל בתקופתה (כמו המתח המשיחי בעקבות השמועות על שבתי צבי או השפעת מלחמות השבדים) ואירועי יום-יום בחיי היהודים. חשיבות נוספת נודעת לשפה הגרמנית-יהודית בה נכתבו הזכרונות, ואף יותר מכך לעובדה שהזכרונות נכתבו בידי אישה, תופעה נדירה בחיבורים יהודיים מאותה תקופה.

במוזיאון היהודי בברלין מוקדשת עמדת תצוגה שלמה לגליקל מהמלין. דרך תולדות חייה, המבקר אמור להתרשם מאורח החיים היהודי בגרמניה בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18.

סול ליפצין מתאר את גליקל כ"בקיאה בחכמתה של אגדת התלמוד" וכ"מושפעת עמוקות מן התחינות", ספרות תפילות בשפה היידית אשר נועדו לנשים.‏‏‏[1]

תולדות הספר וגלגוליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב־ידה של גליקל הועתק לפחות פעמיים על ידי בני משפחתה, והתגלגל אל החוקר דוד קאופמן - הראשון שחשף את הטקסט ברבים, בשנת 1896.‏[2] פרסומו של קאופמן היה בשפת המקור, כך שמהדורה זו הייתה נגישה כמעט אך ורק לחוקרים. בת המשפחה, ברטה פפנהיים, פרסמה בשנת 1910 תרגום לגרמנית.‏[3] ההיסטוריון אלפרד פיילכנפלד פרסם בשנת 1913 תרגום נוסף לגרמנית.‏[4] עניינו של תרגום זה הוא בחומר ההיסטורי־עובדתי, ונוהג להשמיט את הפן האישי־סיפורי של גליקל. תרגום זה יצא במהדורות רבות ושימש בסיס לתרגום לאנגלית ולשפות אחרות.

מהדורת קאופמן ולשון המקור שימשו את א"ז רבינוביץ' לתרגום העברי שיצא בשנת 1929, כמו גם לתרגום אנגלי נוסף, ולשפות אחרות. מהדורה עברית מדעית התפרסמה על ידי חוה טורניאנסקי בשנת 2006.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Liptzin, Sol, A History of Yiddish Literature, Jonathan David Publishers, Middle Village, NY, 1972, ISBN 0-8246-0124-6‏, עמ' 15
  2. ^ ‏David Kaufmann: Die Memoiren der Glückel von Hameln
  3. ^ ‏Bertha Pappenheim: Die Memoiren der Glückel von Hameln
  4. ^ ‏Dr. Alfred Feilchenfeld: Denkwürdigkeiten der Glückel von Hameln