דיספוריה מגדרית בילדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיספוריה מגדרית בילדות (נקראה בעבר באופן רשמי גם "הפרעת זהות מגדרית בילדות"[1]) היא אבחנה פורמלית (DSM-5 מבדיל בין הסימפטומים לדיספוריה מגדרית במבוגרים ובילדים), המשמשת פסיכיאטרים לתיאור מצב בו ילדים חשים אי נוחות משמעותית מהמין הביולוגי שלהם, המגדר שלהם או עם שניהם.[2]

התנהגות מגוונת מגדרית היא מצב בו אדם מאמץ מאפיין התנהגותי אחד או יותר של בני או בנות המין ה"הפוך" בחברה נתונה;[3] נון-קונפורמיות מגדרית בילדות היא מצב בו ילד או ילדה נוטים באופן מובחן, ומתחזק ועקבי להתנהגות מגוונת מגדרית; בפשטות, ילדה המעדיפה ביגוד, צעצועים ותחביבים המזוהים בתרבותה עם הבנים או בן שמעדיף ביגוד, צעצועים ותחביבים המזוהים בתרבותו עם הבנות, נון קונפורמיות מגדרית בילדות לא בהכרח ייתפש כבעייתית והשאלה האם ייתפש כך (ואם כן, איך להתמודד עימו) משקפת מחלוקת פילוסופית-פסיכולוגית קשה ורוויה הטיה פוליטית[דרוש מקור].

ילדים אשר מפגינים התנהגות מגוונת מגדרית באופן מובחן ואף עושים זאת באופן משמעותי ועקבי המעיד על נון-קונפורמיות מגדרית לרוב ידווחו כי הייעוד המגדרי שניתן להם שגוי והם למעשה בנות בגוף זכרי או בנים בגוף נקבי.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריטריונים לאבחנה של דיספוריה מגדרית בקרב ילדים וילדות על פי DSM-5:

  1. חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (בן או בת) ובין החוויה או ההבעה המגדרית (פרפורמנס) של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי לפחות באחד מששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה קשורים בהעדפה של המאפיינים הפיזיולוגיים, הרגשיים והחברתיים שנחשבים קשורים למגדר שעמו האדם מזדהה ולדחייה של המאפיינים שנחשבים כתואמי המגדר שאליו האדם שויך בלידה, והם מפורטים ב-DSM-5).
  2. מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, או פגיעה בתפקוד החברתי, הלימודי או בתחומי חיים אחרים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיספוריה מגדרית בילדות מתאפיינת בחוסר נוחות לגבי המין המולד, ורצון להשתייך למין השני (או התעקשות שהוא/היא שייכ/ת למין השני). כן קיימים העדפה חזקה וחיקוי ללבוש של המין השני, למשחקי דמיון בהם הילד ממלא את תפקידי המגדר של המין השני, למשחקים ותחביבים המשויכים בדרך כלל למין השני, וכן העדפה חזקה לשחק עם בני המין השני.

התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלה של הזהות והביטוי המגדרי של ילדים המתמודדים עם דיספוריה מגדרית מקלה על ההתמודדות באופן משמעותי, כאשר לתמיכת המשפחה ישנה חשיבות ניכרת במיוחד.[4][5][6] במידת הצורך והרצון, ישנה הקלה בדיספוריה גם כתוצאה מתהליכי התאמה מגדרית. עם זאת, בין יתר הגורמים המכשירים את הקרקע לַדיספוריה או תורמים להתמדתה נמנים קשיים חברתיים עם קבוצת השווים, פסיכופתולוגיה הורית, וחיזוק להתנהגויות המזוהות עם המגדר השני. במקרים אלו ההמלצה הטיפולית עשויה להיות עידוד התנהגויות אופייניות למגדר של הילד וקשרים חברתיים עם בני מינו, והגבלת לבוש והתנהגות המזוהים עם בני המין השני, יחד עם פסיכותרפיה לחקר שורשי התנהגות זו, שעשויה לנבוע מפנטזיה לפיה הצטרפות למין השני תהפוך את הילד למאושר או מוערך יותר.[7]
הטיפול נועד במקביל לתמוך גם בהורים, להדגיש את חשיבות התמיכה שלהם בילד ללא ביקורת, לעזור להם לסייע לילד בהתמודדותו מול התגובות והסטריאוטיפים בחברה לגבי התנהגותו, וכן להסביר להם את חשיבות ההתערבות המוקדמת, בין אם תוביל לשינוי בזהותו המינית של הילד ובין אם לאו.

רוב[8] הילדים החווים דיספוריה מגדרית בילדות לא יאובחנו בדיספוריה מגדרית בהגיעם לבגרות. עם זאת, דיספוריה מגדרית שמתעצמת עם תחילת הבגרות המינית, עשויה להימשך בבגרות.[9][10] הסיכוי לכך גדול יותר אצל בנות מאשר אצל בנים,[11] ואצל בני מעמד חברתי נמוך יותר מאשר אצל בני מעמד חברתי גבוה.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New Gender Dysphoria Criteria Replace GID MARK MORAN Published Online:5 Apr 2013
  2. ^ American Psychiatric Association: What Is Gender Dysphoria?
  3. ^ Understanding children's atypical gender behavior A model support group helps parents learn to accept and affirm their gender-variant children. By NICOLE CRAWFORD APA Monitor Staff September 2003, Vol 34, No. 8
  4. ^ Marla E. Eisenberg, Amy L. Gower, Barbara J. McMorris, G. Nicole Rider, Risk and Protective Factors in the Lives of Transgender/Gender Nonconforming Adolescents, Journal of Adolescent Health 61, 2017-10-01, עמ' 521–526 doi: 10.1016/j.jadohealth.2017.04.014
  5. ^ Marco A. Hidalgo, Diane Ehrensaft, Amy C. Tishelman, Leslie F. Clark, The Gender Affirmative Model: What We Know and What We Aim to Learn, Human Development 56, 2013, עמ' 285–290 doi: 10.1159/000355235
  6. ^ Standards of Care - WPATH World Professional Association for Transgender Health, www.wpath.org
  7. ^ Zucker, Kenneth. (2008). "Children with Gender Identity Disorder: Is There a Best Practice?" Neuropsychiatrie De L'enfance Et De L'adolescence. 56. 358-364. 10.1016/j.neurenf.2008.06.003.
    קתרין קרסטן (עמיתה בכירה ב'מרכז הניסוי האמריקני - Center of American Experiment), מאנגלית: צור ארליך, ‏"הטראנס של משטר המגדר", השילוח גיליון 3, פברואר 2017
  8. ^ במחקרי עוקבה שונים נמצאו שיעורים של בין 61% ל-98%. ראו:Ristori, Jiska; Steensma, Thomas D. (2 בינואר 2016). "Gender dysphoria in childhood". International Review of Psychiatry (באנגלית) 28 (1): 13–20. ISSN 0954-0261. PMID 26754056. doi:10.3109/09540261.2015.1115754. 
  9. ^ Endocrinology Adult and Pediatric: Reproductive Endocrinology. Elsevier Health Sciences. 2013. עמ' 483. ISBN 978-0323221528.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  10. ^ Nelson Essentials of Pediatrics E-Book. Elsevier Health Sciences. 2014. עמ' 75. ISBN 978-0323226981.  Unknown parameter |vauthors= ignored (עזרה)
  11. ^ Factors Associated With Desistence and Persistence of Childhood Gender Dysphoria: A Quantitative Follow-Up Study
  12. ^ Devita Singh, "A Follow-up Study of Boys with Gender Identity Disorder"
Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.