יום הזיכרון הטרנסג'נדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יום הזיכרון הטרנסג'נדרי חל מדי שנה ב-20 בנובמבר, לזכר אלו שנרצחו כתוצאה מטרנספוביה,[1] וכדי להעלות מודעות לאלימות המופנית כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית.[2]

יום הזיכרון הטרנסג'נדרי נוסד בשנת 1999 על ידי גוונדולין אן סמית'[3] (אנ') כדי להנציח את ריטה הסטר, אישה טרנסג'נדרית שנרצחה באלסטון, מסצ'וסטס.[4] בשנים הראשונות, היום הוכר בעיקר במסגרות אינטרנטיות,[5] אך מאז התפתח ליום פעולה בינלאומי. בשנת 2010, פעילויות לכבוד יום הזיכרון התקיימו ביותר מ-185 ערים בלפחות 20 מדינות.[6]

בטקסים טיפוסיים, נקראים שמותיהם של אלו שהלכו לעולמם במהלך השנה הקודמת,[7] ובדרך כלל כוללים פעילויות נוספות, כמו טקס הדלקת נרות, תערוכות אמנות, התרמות, הקרנת סרטים, מעגלי שיחה ומצעדים.[8]

גזע, נשים טרנסג'נדריות וביקורת [עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים ופעילים בנושאים טרנסג'נדרים מדגישים את החשיבות של גישה הצטלבותית לפוליטיקה טרנסית, ומציינים כיצד אלימות טרנספובית קשורה באופן ישיר לגורמים כמו גזע, מין ומעמד. הדבר בא לידי ביטוי במספר המקרים הלא-פרופורציונלי של אלימות נגד נשים טרנס של צבע באופן כללי, ונגד נשים טרנסיות שחורות בפרט.[9][10][11]

התאורטיקנים סי ריילי סנורטון וג'ין הריטוורן ההיעדרות מבקרים את האופן בו נרטיבים ודימויים של מיתות של טרנסים—ובעיקר טרנסיות— של צבע מופצים במרחבים קהילתיים ובתוך תנועות חברתיות בראשות הומואים לבנים,[12] כך שנשים טרנסיות של צבע מקבלות ניראות רק בעקבות מותן, ולא לפני, דבר המטשטש את העובדה שהאלימות נגדן היא תוצאה של טרנספוביה וגזעניות שיטתיות. החוקרים האלה, יחד עם פעילים טרנסג'נדרים נוספים כולל סיסי מקדונלד, ריינה גוסט, ודין ספייד, מקדמים גישה הצטלבותית לאירועים כגון יום הזיכרון ואקטיביזם טרנסג'נדרי באופן כללי.

החוקרת שרה למבל טוענת אף יותר מזה. לדבריה, יום זיכרון טרנסג'נדרי שמתמקד באבל קולקטיבי מייצר סיכון שהלבן בטקס שברובו כולל נשים של צבע כקרבנות יוכל ללהק עצמו כצופה תמים, ולא כשותף אחראי לאלימות שגורמת למותן של הנשים עליהן הוא מתאבל כחלק מהקולקטיב. למבל טוענת כי: "המשימה שלנו אם כך היא לדחוף את נושא עוד יותר רחוק—לא רק ביחס ליום הזיכרון, אלא גם באופנים בהם אנו מנרטבים ומתעמתים עם אלימות. אף אחד מאיתנו אינו חף מפשע. עלינו לייצר פרקטיקות של זיכרון בהן אנו ממקמים את עצמנו לפי מבני הכוח אשר מכוננים את האלימות מלכתחילה. המשימה שלנו היא לעבור מאהדה לאחריות, משיתוף פעולה לרפלקסיביות, מעמידה מהצד כעדים לפעולה. זה לא מספיק פשוט לכבד את זכרם של המתים. אנו חייבים לשנות את הפרקטיקות של החיים."[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Trans Day of Remembrance". Massachusetts Transgender Political Coalition. 2013. 
  2. ^ Millen, Lainey (20 בנובמבר 2008). "North Carolinians mark Transgender Remembrance Day". QNotes. 
  3. ^ "What does transgender mean?". Charleston Gazette-Mail. 
  4. ^ Jacobs, Ethan (15 בנובמבר 2008). "Remembering Rita Hester". EDGE Boston. 
  5. ^ "Transgender Day of Remembrance". Human Rights Campaign. 
  6. ^ St. Pierre, E. (2010).
  7. ^ "St. Louis Observes Transgender Day of Remembrance". Vital Voice. 2012. אורכב מ-המקור ב-2013-12-03. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2017. 
  8. ^ Gonzalez, Yvonne (18 בנובמבר 2010). "Groups recognize transgender remembrance day". The State Press. אורכב מ-המקור ב-November 22, 2010. 
  9. ^ National Coalition of Anti-Violence Programs (2014). "Lesbian, Gay, Bisexual, Transgender, Queer, and HIV-Affected Hate Violence in 2014". )
  10. ^ "Black Trans* Women's Lives Matter". 
  11. ^ Vincent, Addison Rose (13 באוגוסט 2015). "State of Emergency Continues for Trans Women of Color" – באמצעות Huffington Post. 
  12. ^ C. Riley Snorton and Jin Haritaworn (2013). Trans necropolitics: A transnational reflection on violence, death, and the trans of color afterlife. The Transgender Studies Reader 2: New York: Routledge Press. עמ' 66–76. 
  13. ^ Lamble, Sarah (2008). "Retelling racialized violence, remaking white innocence: The politics of interlocking oppressions in Transgender Day of Remembrance". Sexuality Research and Social Policy: Journal of NSRC.