דנה בנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנה בנט

דנה בן-יצחק בנטאנגלית: Danna Bennett;‏ נולדה ב-12 בספטמבר 1985 ונעלמה ב-1 באוגוסט 2003. גופתה נמצאה ב-18 במאי 2009), צעירה תושבת הגליל שנעלמה בדרכה לביתה ממקום עבודתה, ושנים לאחר מכן התברר שנרצחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנה בנט נולדה בשיקגו לוויקטוריה בנט ובנימין בן-יצחק, אזרח ישראלי שעזב את הארץ ומתגורר בסן פרנסיסקו. בנט גדלה באזור היהודי פיירפאקס שבלוס אנג'לס ולמדה בבית הספר הדתי "עץ יעקב". בילדותה התגרשו הוריה, וב-1999 בגיל 14 עלתה לבד לישראל. בישראל התחנכה בפנימייה בקיבוץ הדתי טירת צבי ולאחר מכן התגוררה בטבריה. בנט החזיקה באזרחות אמריקאית, ושמרה על קשר עם קרובי משפחתה וחברותיה בלוס אנג'לס.

בטבריה עבדה בנט במסעדה של דודה ודודתה. ב-30 ביולי עזבה את עבודתה זו ועברה לעבוד כמלצרית במסעדת הדגים הלבנונית "ארזי הלבנון", בבעלות איש צד"ל לשעבר, השוכנת מתחת לבית מלון "קיסר" לחופי הכנרת. לדברי מכריה, תיכננה בנט לחזור לארצות הברית בחודש ספטמבר.[1]

שלושה חודשים טרם היעדרותה עברה בנט ניתוח שנועד לטפל בכלי דם בראשה. בחודשים מאז, נזקקה לטיפולים ולטיפול קבוע בתרופה ייחודית.

היעלמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי, 1 באוגוסט 2003, בסמוך לשעה 00:30 לפנות בוקר, משהסתיים יום עבודתה השני במסעדה, עלו בנט וחברתה לעבודה שירן קוריה למונית שירות. לפי עדות החברה, היא ירדה מהמונית בשעה 1 לפנות בוקר לערך בתחנת אוטובוס הסמוכה לאצטדיון הכדורגל בעיר.[2] היא חצתה את הכביש ופתחה בצעדה לכיוון הבית, בו התגוררו דודה ודודתה, ברחוב בר-כוכבא שברובע ד' בטבריה עילית, ובו אמורה הייתה להיפגש עם דודניתה אורטל וללון. מאז לא ראה אותה איש. בשעה 1:45 באותו לילה, נקלט אות מהטלפון הסלולרי שלה בסמוך למושבה מגדל.[3] לאחר שלא הגיעה לבית דודיה עד לשעות הבוקר, הוזעקה המשטרה.

חקירת העלמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה הפיצה את תיאורה של בנט: "עיניה של בנט כחולות-ירקרקות, גובהה של דנה בנט 1.67 סנטימטרים, מבנה גופה מלא, שיערה ארוך וצבע חום מתולתל. בפעם האחרונה בה נראתה, היא לבשה גופיה לבנה ומכנסי ג'ינס כחולים ובהירים. על אפה נקודת חן."[2][4] על חקירת המקרה הופקד צוות חקירה מיוחד (צח"מ) בראשותו של סגן-ניצב אבי חילווא, קצין החקירות של מרחב העמקים במשטרת ישראל, שתישאל עשרות עדים בקשר לאירוע, חלקם אף עוכבו ממושכות בתחנת המשטרה, ואחד נעצר ומעצרו אף הוארך בבית משפט השלום בנצרת. הצוות אף בדק עשרות עדויות של אנשים שטענו כי ראו או שמעו את בנט למן מועד היעדרותה, אך ללא הועיל. כיוון החקירה של צוות החקירה התמקד הן במישור הפלילי והן במישור הלאומני.‏[5] בשל אזרחותה האמריקאית שותף אף ה-FBI בניסיונות לאתרה.

בין העדויות הייתה זו של נהג מונית שסיפר כי יומיים לאחר היעלמה הסיע נערה שדמתה לבנט מרחובות אל הכניסה לקריית גת וחזה בה עולה למכונית מדגם פיז'ו 106 בצבע כחול כהה. עוד סיפר הנהג כי הנערה שהסיע הייתה בדרכה להיפגש עם החבר שלה, שלדבריו דיבר עברית במבטא ערבי.[6] עדותו של הנהג נלקחה ברצינות על ידי המשטרה שהתמקדה בחיפושים אחר זהות הנהג המדובר. לבסוף איתרה המשטרה את הנערה מסיפורו של הנהג, ולא הייתה זו דנה.‏[7] דיווחים אחרים מיקמו אותה באזור אשדוד. לאחר עשרה ימי חיפושים אינטנסיביים פחת באופן ניכר מספר המתנדבים לחיפושים אחרי בנט, ועיקר מאמצי המשטרה עברו למישור המודיעיני.‏[8]

כמו כן, נתקבלה עדות על שני גברים במכונית חונה שנצפו מאותתים בידיהם לנערה שהלמה את תיאורה של דנה. חקירת השניים העלתה שמדובר בשני גברים נשואים שתרו אחר הרפתקה מינית, אך המשטרה שללה את מעורבותם בהיעלמותה של דנה.[7]

במקביל, ערכה משטרת ישראל חיפושים‏[9] נרחבים‏[10] אחר בנט, בשיתוף אלפי מתנדבים ושוטרים בסיוע מסוקים, פרשים, ג'יפים וטרקטורונים, שהתמקדו תחילה בסביבות המושבה מגדל וכפר מע'אר. תחנת הרדיו האזורית הערבית "רדיו א-שאמס", שנפתחה זמן קצר קודם לכן, סייעה אף היא בגיוס מתנדבים ערבים לחיפושים.‏[11] לאחר כשבוע הגיעו לארץ אביה ואחיה על-מנת להשתתף בחיפושים, והם שעירבו את ה-FBI בחקירה.[1] אחר-כך לאזור קיבוץ לביא בגליל התחתון ולאחר מספר שבועות עברו לכפר חיטים, השוכן בסמיכות לכנרת ולאזור הר הכרמל.[5] כעבור למעלה מחודש ממועד היעלמה ולאחר שהגיעו למסקנה כי החקירה הגיעה למבוי סתום, החליטו הוריה, ויקי ובנימין, בשיתוף עם עמותת 'יחדיו-עם אחד' ועם הרב שלמה הרוש, מנהל בית הספר בו למדה בילדותה בארצות הברית, להציע פרס כספי בגובה 50 אלף דולר לכל היודע על מקום הימצאה,‏[12] סכום שהוגדל מאוחר יותר ל-100 אלף דולר.‏[13] ברם, המשטרה לא חקרה איש בנושא ואיש מעולם לא דרש מהמשפחה את הפרס הכספי. לימים, טען אמנון לוי כי העומדת בראש עמותת "עם אחד", מרים מוסקוביץ', הונתה את בני משפחת בנט, סיפרה להם כי בתם מוחזקת בג'נין ונטלה מהם סכומי כסף גדולים.‏[14][15]

כעבור למעלה מארבעה חודשים מיום היעלמה, פתחה המשטרה במבצע חיפושים נרחב נוסף למציאתה באזור צומת פוריה וגבעת אבני בגליל התחתון.‏[16] מבצע נוסף התקיים בינואר 2004, ולאחר הקמת צוות סיעור מוחות חדש על ידי מפקד מרחב העמקים, נצ"מ יעקב זיגדון, נערך מבצע חיפושים נוסף בחודש העוקב בטבריה ובמגדל. מבצע נרחב נוסף נערך כעבור ארבע שנים מיום היעדרה.‏[9]

בדצמבר 2004 הוקם צוות חקירה מיוחד ומשותף למשטרה, לצה"ל ולארגונים נוספים,[17] בראשות סגן מפקד המחוז הצפוני במשטרת ישראל, תת-ניצב יהודה סלומון ובהשתתפות תת-אלוף אריה טסלר מפיקוד הצפון, לחקירה משותפת של היעדרות בנט, גיא חבר, עירא גורביץ', היעלמותה של תיירת צ'כית בנחל צלמון ורצח זוג מראש פינה. הצוות פעל בשיתוף פעולה הדוק עם השב"כ והמכון הפתולוגי באבו כביר.[13] הצוות פתח אתר אינטרנט למסירת מידע על גורלה של בנט מפי אזרחים,‏[18] ושמר על הנחת העבודה לפיה בנט נחטפה.‏[19]

בינואר 2005 נשלחה הודעה לסוכנות הידיעות הצרפתית עליה היה חתום ארגון טרור בשם "חופשיי הגליל", בה נטען כי חברי הארגון מחזיקים בבנט. הארגון תבע מממשלת ישראל את שחרורם של 1,000 אסירים פלסטינים בתמורה למסירת מידע על שעלה בגורלה, וכן שראש-ממשלת ישראל יתנצל "בפני עמנו על כל הפשעים שחולל צבא הכיבוש".[20] עם זאת, הארגון נמנע מלפרסם מידע המוכיח את אחריותו לחטיפה ובכך העלה ספקות באשר לנכונות ההודעה,‏[21] ויש אף ספק באשר לעצם קיומו של הארגון. הודעות דומות קשרו את הארגון, אשר כביכול מורכב מערבים ישראלים, עם היעלמותו של החייל גיא חבר.[3][20][22]

ב-2008 חודשו המאמצים ואף נערכו חיפושים אחר גופתה של בנט באזור מגדל, אך ללא הועיל.‏[23] על חקירת המקרה בשנת 2008 הופקד רב-פקד שלומי מועלם, רכז המודיעין של משטרת טבריה.[7]

מציאת גופתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך ליום העצמאות 2009 הגיע לידי חוקרי המשטרה מידע שהוגדר על ידם כ"שונה ואיכותי מכל מה שנאסף עד היום". על סמך מידע זה הגיעו החוקרים לאשה בת 22 שכונתה י' (בשל היותה קטינה בעת המעשים, נאסר פרסום זהותה). י' הודתה שהייתה חברתו של הרוצח, יחיא עדואן פרחאן, תושב ואדי חמאם בן 32. י' חשפה את פרטי הרצח ואת מבצעו, וכן מעשי רצח נוספים שביצע פרחאן.‏[24]

על פי המידע שהתקבל מי', הצליחה המשטרה למצוא את שרידי גופתה של דנה בנט. החפירות באתר שבו נקברה הגופה הוסוו כחפירות ארכיאולוגיות, כדי שלא לחשוף את מטרתם האמיתית.‏[25] ב-18 במאי 2009, כשש שנים לאחר היעלמותה, הותר לפרסום כי שרידי גופתה של דנה בנט נמצאו על ידי שוטרי ימ"ר עמקים סמוך לטבריה.[26] חלקי הגופה נשלחו למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר ושם אושרה זהותה של הנערה.‏[25] שלושה ימים לאחר מכן הובאה בנט לקבורה ליד טבריה.‏[27]

ב-26 במאי פרסמה המשטרה כי החשוד ברצח הוא יחיא פרחאן. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען, כי פרחאן וחברתו הבחינו בבנט שירדה ממונית השירות בעת שנסעו ברכבו של פרחאן. הם שכנעו אותה לעלות לרכב בתואנת שווא, ואז נסע פרחאן לשדות שבין המושבה מגדל לואדי חמאם. שם היכה אותה, חנק אותה למוות ואז שרף את גופתה. י' הייתה עדה לרצח וסייעה בשריפת הגופה.‏[28]

המשטרה האשימה את פרחאן גם בשני מעשי רצח נוספים. ביוני 2003 רצח פרחאן את התיירת סילביה מולרובה מצ'כיה, שאותה הטביע בנחל צלמון; גם במעשה רצח זה סייעה לו חברתו, י'. מעשה רצח נוסף היה ביולי 2004: באותה עת היה פרחאן עצור במשטרת טבריה. לאחר קטטה עם אסיר אחר בשם אהרון סימחוב, עקב אחריו פרחאן למקלחת, שם חנק אותו למוות. פרחאן הואשם גם בחטיפה ואונס של נערת ליווי, שהצליחה להימלט ממנו לאחר המעשה.‏[28]

ב-15 במרץ 2010 הורשעה י' במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליה 14 שנות מאסר.‏[29] ב-4 בינואר 2012 דחה בית המשפט את ערעורה של י' על חומרת העונש שנגזר עליה. ב-21 ביולי 2010 הורשע פרחאן, ודינו נגזר לשלושה מאסרי עולם מצטברים ועוד 12 שנים. השופטים קבעו כי המעשה היה "רצח לשם רצח", ללא סיבה, וכי בנט לא נאנסה לפני מותה.[30]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Teen Feared Kidnapped in Israel, jewishjournal.com, ‏ 12 בספטמבר 2003
  2. ^ 2.0 2.1 קוריה סיפרה: "היא לא אמרה לי, אבל הייתי בטוחה שהיא הולכת הביתה, לפי כל מיני דברים שעלו בשיחה בינינו" חיפושים אחר נערה בת 18 מטבריה, וואלה! חדשות, 3 באוגוסט 2003.
  3. ^ 3.0 3.1 אתר Tracing Missing People
  4. ^ חיפושים בהיקף נרחב אחר הנעדרת מטבריה, באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2003
  5. ^ 5.0 5.1 כתב ynet , נעצר חשוד בפרשת דנה בנט, באתר ynet‏, 17.08.03
  6. ^ Searches intensify as fears grow for fate of missing teens, Jerusalem Post, David Rudge‏, 8 ביוני 2003; מופיע באתר unitedjerusalem.org
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ‏"עשר הכי" עם גדי סוקניק ומיקי רוזנטל, ערוץ 2, ה-20 במאי 2008, 21:50‏
  8. ^ כתב ynet, המשטרה מחפשת נהג שהסיע את דנה בנט, באתר ynet‏, 10 באוגוסט 2003
  9. ^ 9.0 9.1 4 שנים אחרי היעדרותה: יחודשו חיפושי דנה בנט, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2007
  10. ^ מאות מחפשים אחר הנעדרת דנה בנט, באתר ynet‏, 4 באוגוסט 2003
  11. ^ אריאנה מלמד, ב'רדיו שאמס' שבנצרת, באתר ynet‏, 11.08.03
  12. ^ משפחתה של הנעדרת דנה בנט מציעה 50 אלף דולר, באתר ynet‏, 2 בספטמבר 2003
  13. ^ 13.0 13.1 שרון רופא-אופיר, הנחת העבודה: קשר בין היעדרות חבר ובנט, באתר ynet‏, 14.12.04
  14. ^ רועי הולר, הייאוש לא נעשה יותר נוח, באתר ynet‏, 24.02.05
  15. ^ יניב זך, מהלומות מבוימות, באתר nrg מעריב, 20 בינואר 2005
  16. ^ שרון רופא אופיר, חודשו החיפושים אחר הנעדרת דנה בנט , באתר ynet‏, 26.11.03
  17. ^ "יש קשר בין העלמות דנה וגיא", אלי לוי, nrg.co.il‏, 14 בדצמבר 2004
  18. ^ שרון רופא-אופיר, התחדשו החיפושים אחר החייל גיא חבר, באתר ynet‏, 22.12.04
  19. ^ דני ברנר, שנה בלי דנה, באתר nrg מעריב, 27 ביולי 2004
  20. ^ 20.0 20.1 ארגון בצפון: חטפנו את דנה בנט, אלי לוי ומרואן עת'אמנה, nrg.co.il‏, 5 בינואר 2005
  21. ^ ארגון "חופשיי הגליל" קיבל אחריות על חטיפת דנה בנט; אמינות ההודעה נבדקת, באתר ynet‏, 5 בינואר 2005
  22. ^ אלי לוי ומרואן עת'אמנה, ארגון בצפון: חטפנו את דנה בנט, nrg מעריב, 5 בינואר 2005
  23. ^ שרון רופא-אופיר, בתום 4 שעות חיפושים: לא נמצא זכר לדנה בנט, באתר ynet‏, 04.02.08
  24. ^ יהונתן ליס, אלי אשכנזי, בהכנת הידיעה השתתף, המשטרה: דנה בנט נרצחה בידי רוצח סדרתי, באתר הארץ, 26 במאי 2009
  25. ^ 25.0 25.1 שרון רופא-אופיר, שש שנים לאחר שנעלמה: נמצאה גופת דנה בנט, באתר ynet‏, 18.05.09
  26. ^ נמצאה גופתה של דנה בנט, שנעלמה לפני כ-6 שנים, באתר הארץ, 18 במאי 2009
  27. ^ שרון רופא אופיר, ynet - חדשות - דרך אחרונה בטבריה: "דנה, הילדה של כל ישראל", באתר ynet‏, 21.05.09
  28. ^ 28.0 28.1 האישום נגד רוצח דנה בנט: חנק אותה בחזייה והצית את גופתה. גלובס, 25.6.2009.
  29. ^ שרון רופא-אופיר, ynet - חדשות - ביהמ"ש: י', חברתו של פרחאן, תיכלא ל-14 שנה, באתר ynet‏, 15.03.10
  30. ^ רצח דנה בנט - בית המשפט גזר על יחיא פרחאן שלושה מאסרי עולם מצטברים, באתר הארץ, 21 ביולי 2010