דרור גלוברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דרור גלוברמן
אין תמונה חופשית
לידה 24 בדצמבר 1977 (בן 41)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, מנחה טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר DrorGloberman
www.drorgloberman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דרור גולדמן (במרכז) לצד להקת נאג' חמאדי.

דרור גלוברמן (נולד ב-24 בדצמבר 1977) הוא עיתונאי, מוזיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוברמן נולד ב-1977 בחיפה. אובחן כילד מחונן ולמד בכיתת מחוננים בבית הספר ליאו באק בעיר. כתלמיד תיכון, ערך את עיתון בית הספר, שידר בתוכנית הרדיו לנוער "בראש צעיר" בקול ישראל, וכתב במוסף הנוער של המקומון החיפאי "כלבו" מרשת שוקן.

את שירותו הצבאי החל כלוחם במערך הנ"מ, ולאחר שהפרופיל הרפואי שלו ירד, עבר לשרת בביטאון חיל האוויר, ביוזמת עורכת הביטאון, מרב הלפרין.

עם שחרורו מצה"ל, הצטרף לעיתון "מעריב", שם היה חבר מערכת בין השנים 19992009. בתחילה כיהן ככתב היי-טק ומחשבים. בשנת 2005 מונה לעורך מדור ההיי-טק של "מעריב", "מעריב און-ליין". בשנים 2006–2008 ערך את מוסף העסקים בסוף השבוע של "מעריב", "עסקים שישי". בין היתר, חשף ב"מעריב" ב-2001 את דליפת מרשם האזרחים הממוחשב מידי המפלגות לרשת האינטרנט. ב-2005 היה העיתונאי הישראלי הראשון (יחד עם עמית כהן) שפרסם[1] את דבר קיומו של המל"ט התוקף של חיל האוויר, המכונה "פרויקט זיק", ואת מעורבותו בחיסולם של גורמי טרור ברצועת עזה על ידי צה"ל.

השתתף כמגיש פינות בתוכניות טלוויזיה ורדיו שונות, בהן "זומביט" של הטלוויזיה החינוכית, תוכנית הבוקר של ערוץ 10, תוכנית הצהריים של רדיו תל אביב, ותוכנית הסאטירה של גלי צה"ל, "יתוש בראש", כקלידן. כמו כן, הגיש את פינת הטכנולוגיה בתוכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10. בנוסף, עסק בייעוץ אסטרטגי לנוכחות ברשת האינטרנט.

בין השנים 20092011 היה גלוברמן חבר מערכת בחברת החדשות של ערוץ 2, בה שימש כמגיש, מבזקן וככתב לענייני תרבות וטכנולוגיה. במרץ 2010 הגיש את התוכנית "לידיעת הגולשים" בשידורי קשת.

באוגוסט 2011 החל להגיש בשידורי אותה זכיינית גם את תוכנית המגזין "אנשים". במקביל, ערך את ערוץ הדיגיטל באתר "מאקו". ביולי 2012 מונה באופן זמני[2] להחליף את דליה מזור לצדו של יואב לימור כמגיש תוכנית הבוקר של קשת, "יום חדש". הוא השתתף בהנחיית התוכנית עד ינואר 2013.

באוקטובר 2012 הושק אתר האינטרנט "NEXTER", העוסק בחדשות מעולם הטכנולוגיה, בתרבות האינטרנט ובביקורת מוצרים. גלוברמן הקים את האתר כחלק מ-"mako", והוא משמש כעורכו הראשי.

בספטמבר 2017 הצטרף לגלי צה"ל כמגיש "רבע לדיגיטל"[3]", שמאז נובמבר 2018, נקראת "השורה התחתונה"[4].

בינואר 2018 החל להגיש את התוכנית NEXT בקשת 12 - תוכנית יומית העוסקת בחדשנות וטכנולוגיה ובהשפעתן על בני האדם. התוכנית יזמה את קמפיין "נמאס מהפקס"[5], שדחף לחקיקת חוק "פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים - התשע"ה 2018", המכונה בקיצור "חוק הפקסים". החוק, שעבר בקריאה שנייה ושלישית ביולי 2018, מחייב גופים רשמיים של מדינת ישראל להציע לציבור אמצעי התקשרות דיגיטליים - ואוסר עליהם לקבל פניות באמצעות מכשיר הפקס בלבד.

בנובמבר 2018 היה העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את המדליף אדוארד סנודן, איש שירותי הביטחון האמריקאי לשעבר, ממקום מחבואו במוסקבה. בראיון תקף סנודן את תפקידם של מדינת ישראל ושל ההיי-טק הישראלי בהפרת זכויות אדם במדינות רבות בעולם.

גלוברמן נשוי לחן, אותה הכיר במהלך עבודתם המשותפת ב"מעריב". השניים הורים לשתיים.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2003, מלווה גלוברמן כקלידן את המוזיקאי יובל גורביץ' וחבר בהרכב "המדור לחיפוש קרובים". השתתף בהקלטות אלבומו השני של גורביץ', "עורב", בהוצאת הלייבל "אירסיי" (earsay) של האוזן השלישית.

גלוברמן חבר מאז 2005 בלהקת "נאג' חמאדי", שבה חברים דרור פויר, אראל סג"ל, אור הלר[6] וטל לזר. באוקטובר 2014 הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון "אל תלכי לישון". באוקטובר 2015 הלהקה הוציאה לאור את אלבום הבכורה שלה, "הלהיטים ששינו את העולם (חלק א')".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמית כהן ודרור גלוברמן, "רוב החיסולים בוצעו על ידי מל"טים של צה"ל", באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2005
  2. ^ דליה מזור פורשת מתפקיד מגישת תוכנית הבוקר של קשת, באתר כלכליסט, 24 ביוני 2012
  3. ^ רבע לדיגיטל, glz.co.il
  4. ^ השורה התחתונה, glz.co.il
  5. ^ אושר בחוק: פניות לגופים ציבוריים לא רק בפקס, באתר ‏mako‏‏, ‏17 ביולי 2018‏
  6. ^ יוני פרת, ‏רוקנ'הלר: הקריירה השנייה של אור הלר, באתר ‏mako‏‏, ‏27 בינואר 2009‏