החברה למוזיקה עממית יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

החברה למוזיקה עממית יהודיתרוסית: Общество еврейской народной музыки (תעתיק לטיני: Obshchestvo Evreiskoi Narodnoi Muzyki); ביידיש: געזעלשאֲפֿט פֿאַר אידישע פֿאַלקס-מוזיק אין פּעטערבורג) החלה בשלהי המאה ה-19 ברוסיה, בקבוצה של מלחיני מוזיקה יהודית אמנותית, ששמו להם למטרה לשמר מוזיקה עממית יהודית וליצור סוגה חדשה, יהודית אופיינית, של מוזיקה קלאסית. המוזיקה שיצרה הקבוצה עשתה שימוש ביסודות קלאסיים מערביים, שרבו בהם הרמוניות כרומטיות עשירות בסגנון המוזיקה הרוסית הרומנטית המאוחרת, אבל בשילוב תוכן מלודי, ריתמי וטקסטואלי הלקוח מן המוזיקה היהודית המסורתית – העממית והליטורגית. הקבוצה ייסדה את החברה של סנקט פטרבורג למוזיקה יהודית עממית, תנועה שהתפשטה למוסקבה, פולין, אוסטריה ובהמשך לארץ ישראל ולארצות הברית. אף כי החברה המקורית הייתה קיימת באופן רשמי רק 10 שנים (מ-1908 עד 1918), רישומה על מהלך המוזיקה היהודית היה רב ועמוק. החברה, ותנועת המוזיקה האמנותית שטיפחה, עוררו עניין חדש במוזיקה של יהדות מזרח אירופה ברחבי אירופה ואמריקה. היא הניחה את היסודות להתחדשות המוזיקה היהודית ומסורת הכליזמר בארצות הברית, והייתה לה השפעה מכרעת על התפתחות הזמר העברי והמוזיקה הקלאסית הישראלית.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית ברוסיה, נמלטו רוב אנשי התנועה למוזיקה יהודית אמנותית ממזרח אירופה ומצאו את דרכם לארץ ישראל או לאמריקה. שם היו למנהיגי הקהילות המוזיקליות היהודיות, וחיברו מוזיקה הן לבתי הכנסת והן לאולמות הקונצרטים.

מיכאיל גנסין

התחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העניין במוזיקה יהודית לאומית התעורר בד בבד עם המגמות הלאומיות במוזיקה בכל רחבי אירופה המזרחית. ברוסיה, מלחינים ובראשם רימסקי-קורסקוב חיברו יצירות חדשות, שהתבססו על נושאים רוסיים עממיים. בהונגריה זולטאן קודאי ואחריו בלה בארטוק החלו במיזם כביר של סיור בכפרים לשם הקלטה ורישום מנגינות עממיות, ושילובן ביצירותיהם. מלחינים אחרים, כדוגמת אנטונין דבוז'אק ולאיוש יאנאצ'ק עסקו בהתמדה בחיפוש צליל לאומי ייחודי ביצירתם. "אירופה פעלה בתוקף הנטייה הרומנטית לקבוע ביתר שאת גבולות לאומיים בסוגיות מוזיקליות," כתב אלפרד איינשטיין. "האיסוף והניפוי של אוצרות מלודיים מסורתיים נושנים ... יצר בסיס למוזיקה אמנותית יצירתית."[1]

במקביל למגמה זו לקראת סגנונות מוזיקה לאומיים, חלה התעוררות של רגש לאומי בקרב יהדות רוסיה ומזרח אירופה. היהודים הרוסים, שהיו כפופים לאורך שנים להגבלות קשות על חייהם, להתפרצויות של פוגרומים אנטישמיים אלימים, ולהתרכזות כפויה בתחום המושב, פיתחו זהות לאומית איתנה מאז שנות ה-80' של המאה ה-19 ואילך. זהות זו הביאה להופעתן של מספר תנועות פוליטיות - הציונות, שעודדה הגירה מרוסיה לפלשתינה-א"י, והבונד, האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין, שחתר לשוויון תרבותי ולאוטונומיה בתוך רוסיה. ספרות היידיש עלתה כפורחת, עם סופרים כמו שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים ומשוררים כמו פרץ מרקיש ואחרים. תיאטרון יידיש החל את דרכו, ומספר רב של עיתונים וכתבי-עת ביידיש יצאו לאור.

על אף המגבלות שהטיל השלטון על תושבות והנומרוס קלאוזוס לסטודנטים היהודים באוניברסיטאות, נרשמו סטודנטים יהודים-רוסים רבים ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג ובקונסרבטוריון של מוסקבה. בין אלה היו הכנר יוסף אחרון, המלחין מיכאל גנסין ועוד. רבים מגדולי הכנרים של המאה שעברה - יאשה חפץ, נתן מילשטיין, אפרם צימבליסט, מישה אלמן, אם לנקוב בשם מעטים מהם - היו תלמידים יהודים של לאופולד אאואר, שלימד בקונסרבטוריון.

הכנר יוסף אחרון

מפרסומי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Galina Kopytova, “Die ‘Gesellschaft für jüdische Volksmusik’ in St. Petersburg/Petrograd,” in: Jascha Nemtsov and Ernst Kuhn (eds.), Jüdische Musik in Sowjetrussland: die “Jüdische Nationale Schule” der zwanziger Jahre, Berlin: Verlag Ernst Kuhn, 2002, pp. 59–102.
  • Lyudmila Sholokhova, “Zinoviy Kiselhof as a Founder of Jewish Music Folklore Studies in the Russian Empire at the beginning of the 20th Century,” in: Karl E. Grözinger (ed.), Klesmer, Klassik, jiddisches Lied: jüdische Musikkultur in Osteuropa, Wiesbaden: Harrassowitz Verlag, 2004, pp. 63–72.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלפרד איינשטיין, Music in the Romantic Era" (1947)"' עמ' 332
P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.