הילה גרסטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הילה גרסטל (נולדה ב-1955) היא משפטנית ישראלית. כיהנה כנציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בשנים 2014 - 2016. לפני כן כיהנה כשופטת ונשיאת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסטל היא בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1978). עבדה במשך ארבע שנים כעורכת-דין שכירה, ולאחר מכן כעצמאית. בשנת 1990 מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בשנת 1996 מונתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במינוי זמני, ובשנת 1997, תוך כדי הכהונה הזמנית, מונתה למינוי קבוע. בשנת 2006 מונתה כסגנית נשיא, שימשה בין היתר כראש מחלקת ערעורים בבית המשפט, וישבה כאם בית הדין ביחד עם השופטים עוזי פוגלמן ואילן ש' שילה.

שמה של גרסטל הוזכר לא פעם כמועמדת לבית המשפט העליון, בשנת 2004 היא הסירה את מועמדותה בשל נימוקים אישיים.[1]

במאי 2007 התבקשה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן על דעת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, להקים את בית המשפט המחוזי מחוז מרכז ולכהן כנשיאתו הראשונה. בית המשפט המחוזי מחוז מרכז החל לפעול בחודש ספטמבר 2007 בפתח תקווה ובחודש ספטמבר 2012 עבר למשכנו הקבוע בלוד.

ב-25 בנובמבר 2013 המליצה ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין למנות את גרסטל להקים ולעמוד בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.[2] הממשלה אישרה את מינויה ביום 22 בדצמבר 2013, והיא נכנסה לתפקידה ב-1 באפריל 2014.[3] לאחר עימות מתמשך עם ארגון פרקליטי המדינה הודיעה ב-18 באפריל 2016 על התפטרותה מהתפקיד, והתפטרותה נכנסה לתוקף בתחילת יולי 2016. היא נימקה את התפטרותה בכך שנמנע ממנה להיות מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה בדיון בבג"ץ, ובכך שבכנסת הונחה הצעת חוק, שלפיה התביעה המשטרתית לא תהיה כפופה לנציבות הביקורת.[4]

בתום תקופת כהונתה כנציבת הביקורת ציינה כי פרקליטות המדינה היא גוף חולה והעומד בראשה, שי ניצן, אינו ראוי לשמש בתפקידו.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]