הילה גרסטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הילה גרסטל
HILA GERSTL.jpg
לידה 1955 (בת 65 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הילה גרסטל (נולדה ב-1955) היא משפטנית ישראלית. כיהנה כנציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בשנים 2014 - 2016. לפני כן כיהנה כשופטת ונשיאת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז. כיום מגשרת פרטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בהרצליה כהילה פוקס בשנת 1955, להורים ניצולי שואה שעלו ארצה מפולין בשנת 1946 באוניית מעפילים. למדה בתיכון עירוני בהרצליה. בין השנים 19731975 שירתה בצה"ל. היא בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1978). בשנים 19771979 התמחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמשרד עורכי דין, ובסופן קיבלה רישיון לעריכת דין. עבדה במשך ארבע שנים כעורכת-דין שכירה, ולאחר מכן כעצמאית.

בשנת 1990 מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב.[1] בשנת 1996 מונתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במינוי זמני, ובשנת 1997, תוך כדי הכהונה הזמנית, מונתה למינוי קבוע.

בשנת 2000 מונתה גרסטל לעמוד בראש ועדה לבחינת ההתמחות ובחינות הכניסה ללשכת עורכי הדין. ב-2002 הגישה הוועדה בראשותה את המלצותיה, בכללן הארכת תקופת ההתמחות, בחינות דו-שלביות, עמידה בקורס מעשי, שינוי בהרכב ועדת הבחינה ועוד.[2] ב-2010 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק בו אומצו עיקרי הדו"ח, וב-2014 פורסם תזכיר נוסף בו אימץ חלקי, בדבר שינוי מתכונת הבחינות.[3]

בשנת 2006 מונתה לסגנית נשיא, שימשה בין היתר כראש מחלקת ערעורים בבית המשפט, וישבה כאם בית הדין ביחד עם השופטים עוזי פוגלמן ואילן ש' שילה. שמה של גרסטל הוזכר לא פעם כמועמדת לבית המשפט העליון, בשנת 2004 היא הסירה את מועמדותה בשל נימוקים אישיים.[4]

במאי 2007 התבקשה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן, על דעת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, להקים את בית המשפט המחוזי מחוז מרכז ולכהן כנשיאתו הראשונה. בית המשפט המחוזי מחוז מרכז החל לפעול בחודש ספטמבר 2007 בפתח תקווה, תוך שגרסטל עורכת בעצמה את מיון והכשרת עובדיו,[5] ובחודש ספטמבר 2012 עבר למשכנו הקבוע בלוד.[6]

ב-25 בנובמבר 2013 המליצה ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין למנות את גרסטל להקים ולעמוד בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.[7] הממשלה אישרה את מינויה ביום 22 בדצמבר 2013, והיא נכנסה לתפקידה ב-1 באפריל 2014.[8]

כנציבת הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות טיפלה גרסטל במאות תיקים.[9] הידועים שבהם, התנהלות פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד בפרשת רונאל פישר,[10] וייצוג משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית בידי הפרקליטות בפרשת ד"ר מאיה פורמן.[11] ביחס לפרשה האחרונה התעמתה בחריפות עם פרקליט המדינה שי ניצן, אשר טען כי אין בסמכותה של גרסטל לבקר פרקליטה שפעלה בשליחותו של היועץ המשפט לממשלה.[12]

לאחר עימות מתמשך עם ארגון פרקליטי המדינה הודיעה גרסטל ב-18 באפריל 2016 על התפטרותה מהתפקיד, אשר נכנסה לתוקף ביולי 2016. היא נימקה את התפטרותה בכך שנמנע ממנה להיות מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה בדיון בבג"ץ, ובכך שבכנסת הונחה הצעת חוק, שלפיה התביעה המשטרתית לא תהיה כפופה לנציבות הביקורת.[13]

כחצי שנה לאחר תום תקופת כהונתה כנציבת הביקורת אמרה כי הפרקליטות היא גוף חולה והעומד בראשה, שי ניצן, אינו ראוי לשמש בתפקידו.[14]

כיום משמשת גרסטל כמגשרת פרטית. ב-2017 שימשה כמגשרת בתביעת דיבה של שרה נתניהו נגד העיתונאי בן כספית.[15]

גרסטל נשואה לראובן, מנכ"ל אוצר התיישבות היהודים, ולהם שני ילדים.

תיק 1270[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיק 1270

בינואר 2016 עלה שמה כמועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.[16] חרף עימותיה לאורך תהליך הבחירה ולפניו עם פרקליטות המדינה, נחשבה גרסטל מועמדת בולטת לתפקיד, אולם לבסוף המליצה ועדת האיתור לתפקיד על מועמד אחד בלבד – אביחי מנדלבליט.[17]

בחקירת המשטרה בתיק 1270, עלה חשד כי ניר חפץ מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לה דרך יועץ התקשורת אלי קמיר שתיבחר אם תתחייב לסגירת תיק פרשת מעונות ראש הממשלה, שבו נמנית עם החשודים אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. גרסטל סירבה וסיפרה על כך לשופטת בית המשפט העליון, חברתה אסתר חיות. בינואר 2019 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגד אלי קמיר, מחוסר תשתית ראייתית לביצוע עבירות.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חמישה עורכי דין מונו לשופטים, מעריב, 28 במאי 1990, עמ' 13; 9 שופטים חדשים יושבעו מחר, שם, 9 בספטבמר 1990, עמ' 6.
  2. ^ דו"ח הוועדה לבדיקת נושא ההתמחות (ועדת גרסטל), באתר לשכת עורכי הדין.
  3. ^ נטע זיו, מי ישמור על שומרי המשפט? עורכי דין בישראל בין מדינה, שוק וחברה אזרחית, אוניברסיטת בר-אילן והקיבוץ המאוחד 2015, עמ' 171-172.
  4. ^ הדס מגן, ‏שופטת המחוזי בת"א, הילה גרסטל, הסירה מועמדותה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, באתר גלובס, 21 באפריל 2004
  5. ^ ענת רואה, "שופטת מצטיינת", כלכליסט, ‏25.09.08
  6. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושברה, יהודה יערי (עורך), הוצאת ידיעות אחרונות 2013, עמ' 430-435
  7. ^ משה גורלי, השופטת הילה גרסטל נבחרה למבקרת הראשונה של הפרקליטות, באתר כלכליסט, 25 בנובמבר 2013
  8. ^ יובל יועז, ‏הממשלה אישרה את מינוי גרסטל לנציבת הביקורת על הפרקליטות, באתר גלובס, 22 בדצמבר 2013
  9. ^ משה גורלי, נציבת הביקורת על מערך התביעה: 151 תלונות טופלו, רק 3 נמצאו מוצדקות, כלכליסט, ‏02.02.15
  10. ^ בעקבות תחקיר "עובדה": השופטת בדימוס הילה גרסטל תבדוק התנהלות פרקליטת מחוז ת"א בפרשת רונאל פישר, mako, ‏18/11/14
  11. ^ רויטל חובל ורוני לינדר, נציבת הביקורת: חשש לניגוד עניינים של הפרקליטות בפרשת ד"ר פורמן, themarker, ‏07.08.14
  12. ^ מור שמעוני, נציבת הביקורת על הפרקליטות: פגמים בהתנהלות שי ניצן במשפט זדורוב, מעריב, ‏21 בדצמבר 2015
  13. ^ חן מענית, ‏גרסטל התפטרה מתפקיד נציבת הביקורת על הפרקליטות, באתר גלובס, 18 באפריל 2016
  14. ^ TheMarker Online, הילה גרסטל: "בפרקליטות יש משהו חולה, שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה", באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2017
  15. ^ בן כספית יתנצל: שרה נתניהו תקבל 50 אלף שקל, באתר nrg חדשות, 19 באוקטובר 2017
  16. ^ שוקי שדה, דיני חברים: רשת הקשרים של הילה גרסטל, באתר TheMarker‏, 4 בינואר 2016
  17. ^ חן שליטא, מה יש בשופטת בדימוס הילה גרסטל שהתסיס את המערכת נגדה?, מעריב, ‏25.12.2015
  18. ^ תפנית חדה בעלילה: כך נקברה פרשת הצעת השוחד לגרסטל
    היועמ"ש החליט לגנוז את תיק הצעת השוחד לשופטת בדימוס הילה גרסטל