היריבות בין הבוסטון סלטיקס לבין הפילדלפיה 76'
היריבות בין הסלטיקס ל-76' היא יריבות בליגת ה-NBA בין הבוסטון סלטיקס לפילדלפיה 76'. שתי הקבוצות נפגשו הכי הרבה פעמים בפלייאוף ה-NBA, כשהן משחקות זו מול זו ב-22 סדרות, כאשר הסלטיקס מנצחים ב-15 מהן.[1] ה-76' נחשבת ליריבה השנייה בחשיבותה של הסלטיקס, אחרי היריבות שלה עם הלוס אנג'לס לייקרס.[2][3][4][5][6][7]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היריבות בין הסלטיקס לנשיונלס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסירקיוז נשיונלס ובוסטון סלטיקס שיחקו בבית המזרחי בשנות ה-50. הנשיונלס ניצחו את הסלטיקס בשלוש סדרות פלייאוף רצופות ב-1954, 1955 ו-1956, וזכו באליפות ה-NBA ב-1955. לאחר עונת 1956 בחרו הסלטיקס בדראפט את ביל ראסל וקיי. סי. ג'ונס, לאחר ששניהם כיכבו וזכו באליפויות באוניברסיטת סן פרנסיסקו. בנוסף, עם טום היינסון כבחירה טריטוריאלית, הסלטיקס ניצחו בשלוש סדרות הפלייאוף הבאות שלהם מול הנשיונלס בפלייאוף (1957, 1959 ו-1961) לפני שהנשיונלס נמכרו ועברו לפילדלפיה.
צ'מברלין וראסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 עברו הסירקיוז נשיונלס לפילדלפיה ושינו את שמם ל-76', מה שחידש את יריבות הכדורסל בין פילדלפיה לבוסטון (שלא הייתה קיימת מאז שהווריורס עברו מפילדלפיה לסן פרנסיסקו). זמן קצר לאחר פגרת האולסטאר ב-1965 רכשו הסיקסרס את וילט צ'מברלין מהווריורס, והחזירו גם את היריבות בין צ'מברלין וראסל ליריבות בין המועדונים והערים.
הסלטיקס והסיקסרס נפגשו בגמר המזרח באותה עונה. הסדרה הייתה צמודה, והגיעה למשחק 7 שנערך בבוסטון גארדן. 5 שניות לסיום, כשבוסטון מובילה 110–109, ראסל ניסה להכניס כדור חוץ למגרש, אך פגע בחוט תיל שתמך בלוח הסל ואיבד את הכדור. עם זאת, הסיקסרס לא הצליחו לנצל זאת, כאשר פורוורד הסלטיקס ג'ון האבליצ'ק חטף את המסירה לסם ג'ונס וגמר את השעון. הסלטיקס עלו לגמר ה-NBA וניצחו את לוס אנג'לס לייקרס בחמישה משחקים בדרך לזכייה באליפות שביעית ברציפות.[8]
בעונת 1966/1967 הסיקסרס נראו מוכנים לסיים את 7 שנות השליטה של בוסטון כאלופת ה-NBA. פילדלפיה ניצחה בסדרת העונה הסדירה מול בוסטון 6–4 וסיימה במאזן 55–25, משחק אחד מעל הסלטיקס, ובמקום הראשון בבית המזרחי. צ'מברלין זכה גם בפרס ה-MVP של העונה הסדירה על חשבון ראסל, שזכה בשלושה מארבעת הפרסים הקודמים. עם זאת, כשהקבוצות נפגשו בגמר המזרח בוסטון ניצחה את פילדלפיה 4–1 והמשיכה לזכייה באליפות ה-NBA השמינית ברציפות.
בשנה שלאחר מכן הביאו הסיקסרס את אלכס האנום כמאמן ראשי. האנום גם היה המאמן האחרון שניצח את הסלטיקס בגמר, כשאימן את סנט לואיס הוקס ב-1958. הסיקסרס קבעו שיא NBA דאז עם מאזן 68–13, בעוד הסלטיקס סיימו עם 60–21. בגמר המזרח גברו הסיקסרס על בוסטון בחמישה משחקים וסיימו את שמונה שנות כהונתם של הסלטיקס כאלופי ה-NBA. הסיקסרס זכו באליפות לאחר שניצחו את סן פרנסיסקו ווריורס בשישה משחקים, מה שהעניק לסיקסרס ולצ'מברלין את התואר הראשון שלהם. הסיקסרס של עונה זו נבחרו ב-1980 כקבוצה הגדולה ביותר בתולדות ה-NBA עד אז.
ב-1968 סיימו הסיקסרס במאזן 62–20, שמונה משחקים מעל בוסטון, וצ'מברלין זכה בפרס ה-MVP השלישי ברציפות שלו. שתי הקבוצות נפגשו שוב בגמר האזורי, בו הסלטיקס ניצחו בשבעה משחקים לאחר שנקלעו לפיגור 1–3, והמשיכו לזכייה באליפות. עזב מאמן הסיקסרס אלכס האנום את ה-NBA לטובת ליגת ה-ABA, וצ'מברלין ביקש טרייד והועבר ללוס אנג'לס לייקרס.
ללא צ'מברלין, הסיקסרס סיימו את עונת 1968/1969 במאזן 55–27. אף על פי שפילדלפיה ניצחה שוב בסדרת העונה הסדירה מול הסלטיקס, היא לא הצליחה להמשיך את הדומיננטיות שלה והפסידה 4–1. הסלטיקס המשיכו לזכייה באליפות, ה-11 שלהם ב-13 עונות. לאחר עונה זו ראסל פרש ושתי הקבוצות לא נפגשו בפלייאוף עד 1977. בשנתיים היחידות שהסלטיקס של ראסל לא זכו באליפות, היא הפסידה לקבוצות שאימן אלכס האנום.
ארווינג ובירד[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיקסרס דשדשו כמעט עשור עד שרכשו את ג'וליוס ארווינג לפני עונת 1976/1977. הם הפכו למועמדים חזקים לזכייה במזרח, ובעונתו הראשונה של ארווינג בקבוצה הסיקסרס הדיחו את האלופה בוסטון סלטיקס בשבעה משחקים בחצי גמר המזרח. בוסטון צנחה בשתי העונות הבאות בעוד שפילדלפיה המשיכה להיות קבוצה חזקה ב-NBA, אבל בדראפט ה-NBA 1978 בחרו הסלטיקס את פורוורד אינדיאנה סטייט לארי בירד, בתקווה לחדש את שנות התהילה שלהם. בירד הצטרף לקבוצה לעונת 1980 והשפעתו הייתה מיידית. הסלטיקס השתפרו ממאזן 29–53 שלילי בעונת 1978/79 למאזן 61–21, הטוב בליגה, ב-1979/80, ועלו לגמר המזרח באותה עונה מול הסיקסרס. הסיקסרס ניצחו את בוסטון בחמישה משחקים, אך לא הצליחו לזכות בתואר מול הלייקרס.
בעונה הבאה סיימו שתי הקבוצות בשוויון עם המאזן הטוב בליגה, 62–20, אך לבוסטון היה יתרון בשובר השוויון והיא דורגה ראשונה. בגמר מזרח היסטורי בן 7 משחקים ניצחו הסלטיקס את ה-76' 4–3 כשהם חוזרים מפיגור 1–3 עם שלושה ניצחונות רצופים. הסלטיקס ניצחו במשחקים 5 ו-6 ב-2 נקודות כל אחד ואת המשחק השביעי בנקודה אחת בלבד, 91–90, כשהם חוזרים מפיגור של 7 נקודות דקות ספורות לסיום. הסלטיקס ניצחו את יוסטון רוקטס בגמר וזכו בתואר הראשון מזה 5 שנים. בעונת 1981/1982 הסלטיקס שוב השיגו את המאזן הטוב בליגה, 63–19, כשמיד אחריהם פילדלפיה עם 58–24. שתי הקבוצות נפגשו בעונה הסדירה למשחק מותח במיוחד, בו ניצחו הסיקסרס בבוסטון ועצרו את רצף 18 הניצחונות של הסלטיקס. בגמר המזרח של 1982 בוסטון ניסתה לחזור שוב מפיגור של 1–3 והצליחה לגרור את הסדרה לשבעה משחקים, כשהמשחק השביעי התקיים בבוסטון גארדן. עם זאת, פילדלפיה צחקה אחרונה, וניצחה במשחק 7. במשחק ההוא, כשאוהדי בוסטון ראו את הקבוצה שלהם מפסידה, הם בירכו את הסיקסרס על ידי קריאת "Beat LA!", כשהסיקסרס עומדים להתמודד מול הלייקרס.[9][10] עם זאת, בסופו של דבר הסיקסרס העייפים לא הצליחו לעמוד בקצב והפסידו ללייקרס (שניצחו בארבעה משחקים בלבד את סן אנטוניו ספרס ונחו יותר זמן) בגמר.
בעונה הבאה רכשו הסיקסרס את ה-MVP מוזס מלון מיוסטון רוקטס. מלון זכה שוב ב-MVP והוביל את ה-76' לאליפות בסוויפ של 4 משחקים מול הלייקרס. הניצחון של מילווקי באקס בסיבוב הראשון על הסלטיקס הפך את המסע של הסיקסרס לתואר לקל הרבה יותר.
מאז 1984, הפעמים היחידות ששתי הקבוצות נפגשו בפלייאוף היו ב-1985, 2002, 2012, 2018, 2020 ו-2023. אף על פי שבעונת 1983/1984 הסלטיקס זכו באליפות והסיקסרס הודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי ניו ג'רזי נטס, פילדלפיה ניצחה ב-4 מתוך 6 משחקי העונה הסדירה מול בוסטון, הפעם היחידה שהסיקסרס הצליחו לזכות בסדרת העונה הסדירה מול בוסטון בעידן לארי בירד. צ'ארלס בארקלי הצטרף לסיקסרס לעונת 1984/1985, וסדרת גמר המזרח של 1985 הייתה הגמר האזורי האחרון של הסיקסרס עד 2001. בגמר 1985 הם הפסידו לבוסטון בחמישה משחקים אחרי שבוסטון ניצחה ב-3 המשחקים הראשונים.
רגיעה ובנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי פלייאוף 1985 דעכה היריבות. בירד והסלטיקס זכו באליפות אחת נוספת ב-1986, אבל הסיקסרס לא הגיעו לגמר אזורי נוסף עד 2001. הסיקסרס חוו הידרדרות תלולה ביכולת במהלך המחצית השנייה של שנות ה-80, לאחר שהעבירו בטריידים את מלון ומוריס צ'יקס וארווינג ואנדרו טוני פרשו ממשחק פעיל. צ'ארלס בארקלי התגלה כמנהיג החדש של הסיקסרס וכוכב על בולט ב-NBA, אולם הוא לא הצליח להעביר את הקבוצה את הסיבוב השני בפלייאוף. למרות שנחשב למועמד ל-MVP בשיאו, הסיקסרס העבירו אותו בטרייד ב-1992 ועברו תקופה של בנייה מחדש.
לאחר הזכייה באליפות ב-1986, גם הסלטיקס חוו דעיכה, שהתחילה בטרגדיה. יומיים אחרי שבחרו אותו בדראפט 1986, לן ביאס מת ממנת יתר של סמים, ורג'י לואיס מת מהתקף לב בשיא הקריירה שלו ב-1993. הסלטיקס החמיצו את הפלייאוף ב-1994, ולא רשמו מאזן חיובי עד עונת 2001/02.
למרות ששנות ה-90 היו תקופה של קיפאון עבור שתי הקבוצות, היא אכן יצרה כמה התפתחויות מרכזיות. אלן אייברסון נבחר בדראפט על ידי הפילדלפיה בבחירה הראשונה בדראפט 1996, והסלטיקס בחרו את פול פירס שנתיים לאחר מכן. שני השחקנים הפכו לכוכבי על בליגה והובילו את קבוצתיהם לפלייאוף מספר פעמים.
בשנת 2002, הסלטיקס, בהופעתם הראשונה מאז 1995, גברו בסיבוב הראשון 3–2 על אלופת המזרח המכהנת פילדלפיה 76'. בסדרה נרשמו תצוגות קליעה הן של אייברסון והן של פירס.[11]
שתי הקבוצות נפגשו שוב בחצי גמר המזרח של 2012, אז ניצחו הסלטיקס 4–3. בוסטון המדורגת רביעית ניצחה את פילדלפיה המדורגת שמינית בסדרה צמודה.
הקבוצות נפגשו שוב בחצי גמר המזרח של 2018, כאשר שתי הקבוצות עלו מהסיבוב הראשון בהובלת הכוכב החדש ג'ייסון טייטום מהסלטיקס ובן סימונס וג'ואל אמביד מהסיקסרס. הסלטיקס ניצחו 4–1.
הקבוצות נפגשו שוב בסיבוב הראשון של פלייאוף 2020, והסלטיקס ניצחו את הסדרה 4–0. סדרה זו התרחשה בבועת ה-NBA באורלנדו, פלורידה.
הקבוצות נפגשו בחצי גמר המזרח ב-2023, ובוסטון ניצחה בסדרה 4–3 לאחר שכבר הייתה בפיגור 2–3.[12]
מאזן ראש בראש[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סירקיוז נשיונלס/פילדלפיה 76' | בוסטון סלטיקס | |
|---|---|---|
| סך הכל ניצחונות | 243 | 329 |
| בסירקיוז/פילדלפיה | 159 | 108 |
| בבוסטון | 72 | 195 |
| אתר נייטרלי | 12 | 26 |
| ניצחונות בעונה הסדירה | 190 | 263 |
| בסירקיוז/פילדלפיה | 124 | 88 |
| בבוסטון | 54 | 153 |
| אתר נייטרלי | 12 | 22 |
| ניצחונות בפלייאוף | 47 | 62 |
| בסירקיוז/פילדלפיה | 32 | 17 |
| בבוסטון | 15 | 41 |
| אתר נייטרלי | 0 | 4 |
אישים שפעלו בשני המועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ים בארנט
- דיינה בארוס
- ברוס בואן
- מל קאונטס
- ריקי גרין
- אל הורפורד
- ביילי האוול
- אמיר ג'ונסון
- טובי קימבל
- טוני מסנבורג
- בוב מקאדו
- אד פינקני
- ונסן פוארייה
- ת'יאו ראטליף
- רודני רוג'רס
- בראיין שו
- דרק סמית'
- אנדרה טרנר
- אוון טרנר
אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רון אדמס - עוזר מאמן
- אד באדג'ר - עוזר מאמן
- לסטר קונר - עוזר מאמן
- כריס פורד - סלטיקס: שחקן, עוזר מאמן, מאמן ראשי; 76': עוזר מאמן, מאמן ראשי זמני.
- דיק הארטר - עוזר מאמן
- ג'ון קיסטר - עוזר מאמן
- ג'ים אובראיין - עוזר מאמן ומאמן ראשי
- דוק ריברס - מאמן ראשי
- אימה יודוקה - 76': עוזר מאמן; סלטיקס: מאמן ראשי
- פרנק ווגל - עוזר מאמן
- ג'יימי יאנג - עוזר מאמן
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שומאן, ג'ון. "Celtics, Sixers usher historic rivalry into new era". NBA (באנגלית). נבדק ב-16 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "NBA's Best Rivalries". ספורטס אילוסטרייטד.
- ^ פנטון, ג'ים. "Celtics vs. 76ers: Long-time rivalry about to be renewed". The Providence Journal (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ פנטון, ג'ים. "Celtics-76ers rivalry enters another chapter". The Worcester Telegram & Gazette (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ רבילס, אבקוס. "Celtics vs. Sixers: The Most Prolific Playoff Rivalry in NBA History". בליצ'ר ריפורט (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ "NBA Playoffs: History of the Philly vs. Boston Rivalry". בליצ'ר ריפורט (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ "Is the Philadelphia 76ers vs Boston Celtics the best rivalry in the NBA?". sportingnews (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ "A historical look at Sixers-Celtics rivalry". RSN (באנגלית).
- ^ וייזר, מאט (1 ביוני 2008). "Region revs up for an East-West rivalry reborn". בוסטון גלוב. p. A1. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2012.
The intensity of the rivalry was encapsulated in the 1982 Eastern Conference Finals. The winners were to face the Lakers, and after it became clear the Celtics were going to lose to the Philadelphia 76ers, the Garden crowd erupted into chants of, 'Beat L.A.!'
{{cite news}}: (עזרה) - ^ קרבי, טריי (3 ביוני 2010). "Everything you could possibly want to know about the NBA Finals". Yahoo! Sports. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2012.
But that's not when the chant took off in Boston. It actually started as a chant supporting the Philadelphia 76ers.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ לזנבי, רולנד (2000). "18. NBA Season in Review". The Official NBA Encyclopedia.
- ^ יואב מודעי, 51 לג'ייסון טייטום, בוסטון העפילה לגמר המזרח אחרי 3:4 על פילי, באתר ערוץ הספורט, 15 במאי 2023