יוסטון רוקטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסטון רוקטס
Houston Rockets
מידע כללי
תאריך ייסוד 1967 (בתור סן-דייגו רוקטס)
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי טויוטה סנטר (18,300 מושבים)
מיקום יוסטון, טקסס, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הדרום-מערבי
היסטוריה סן דייגו רוקטס (1967–1971)
יוסטון רוקטס (1971–הווה)
בעלים טילמן פרטיטה
מנכ"ל רפאל סטון
מאמן אימה יודוקה
צבעי תלבושת אדום, לבן, שחור, אפור
תארים
אליפויות ליגה 2
1994, 1995
אליפויות אזוריות 4
1981, 1986, 1994, 1995
תלבושת
מדי בית וחוץ של יוסטון רוקטס
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

יוסטון רוקטס (אנגלית: Houston Rockets) היא קבוצת כדורסל מהעיר יוסטון שבטקסס, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם טויוטה סנטר.

הקבוצה החלה את דרכה בליגה בשנת 1967 בתור סן דייגו רוקטס, ובשנת 1971 עברה לשחק ביוסטון, בה היא פעילה עד היום. הקבוצה זכתה באליפות ה-NBA בעונות 1994 ו-1995, וזכתה בסגנות בעונות 1981 ו-1986.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967–1971: סן דייגו רוקטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פט ריילי-בחירת הדראפט הראשונה בתולדות המועדון. שיחק בקבוצה בין השנים 1967–1970

קבוצת הרוקטס הוקמה בשנת 1967 בסן דייגו על ידי רוברו ברייטברד והצטרפה לליגת ה-NBA בעונת 1967/68, כחלק מהרחבת הליגה יחד עם סיאטל סופרסוניקס.[1] שם הקבוצה ניתן לה כמחווה למפעל הטילים של חברת ג'נרל דיינמיקס שהיה בעיר. ג'ק מק'מהון, מאמן סינסינטי רויאל מונה להיות מאמן הקבוצה והמנג'ר הראשון. סגל הקבוצה נבנה משחקנים שנבחרו בדראפט ההרחבה ושחקני מכללות שנבחרו בדראפט של 1967, כאשר במקום הראשון נבחר פט ריילי.[2] את העונה סיימה הקבוצה עם 15 ניצחונות ו-64 הפסדים וקבעה שיא ליגה חדש בהפסדים לעונה.[3]

בדראפט של 1968 זכתה הקבוצה בבחירה הראשונה לאחר הטלת מטבע עם קבוצת בולטימור בולטס ובחרה באלווין הייז מאוניברסיטת יוסטון.[2] בעונתו הראשונה הוביל הייז את הקבוצה למשחקי הפלייאוף, שם נעצרו בשלב חצי גמר המערב, לאחר שהפסידו בסדרה מול אטלנטה הוקס בשישה משחקים. בדראפט של 1970 בחרה הקבוצה בקלווין מרפי וברודי טומג'נוביץ', ששיחקו לאורך כל הקריירה שלהם בקבוצה והופיעו מספר פעמים בנבחרת האולסטאר של הליגה.

במהלך עונות עונת 1969/70 ועונת 1970/71 לא הצליחה הקבוצה להגיע למשחקי הפלייאוף החליט ברייטברד למכור את הקבוצה. בשנת 1971 קבוצת משקיעים מטקסס בראשות ויין דובלסטון ובאנקר בילי גולדברג רכשה את הקבוצה תמורת 5.6 מיליון דולר והעבירה את הקבוצה ליוסטון.[4] השם "רוקטס" נשאר עם הקבוצה מכיוון שמטה נאס"א לבקרה על טיסות מאוישות לחלל ממוקם בעיר.

1971–1976: השנים הראשונות ביוסטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המעבר ליוסטון עשתה הקבוצה שינוי גם בעמדת המאמן ומינתה לתפקיד את טקס וינטר. וינטר טען שהייז הוא השחקן עם "היסודות הכי גרועים מבין כל השחקנים\ שאי פעם אימן,[5] בהתייחסו לשיטה שהתבססה על משחק ההתקפה של הייז. הפערים בין השחקן ובין המאמן הובילו לכך שבסיום עונת 1971/72 נשלח הייז בטרייד לבולטימור בולטס, אף על פי שהיה הקלע המוביל של הקבוצה במשך 4 עונות רצופות.[6] וינטר לא האריך ימים בקבוצה ופוטר במהלך עונת 1972/73 לאחר רצף של 10 הפסדים.[7]

ב-1974 הרוקטס חשפו את המדים החדשים שלהם, מדים ששימשו את הקבוצה במשך 21 עונות.[1] בסיום העונה הסדירה הצליחה יוסטון להפעיל לשלב הפלייאוף, לראשונה מאז 1969. בסיבוב הראשון ניצחה הקבוצה את ניו יורק ניקס, שבשורותיה שיחקו וולט פרייז'ר וארל מונרו, בסדרה של 3 משחקים, אך בסיבוב השני נכנעה לבוסטון סלטיקס לאחר 5 משחקים. הצלחת הקבוצה בעונה הסדירה והמאבקים על מיקום בפלייאוף סייעו לה לצבור פופולריות בקרב תושבי העיר, ובשלבי הפלייאוף מכרה הקבוצה את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלה.[8]

1976–1982: עידן מוזס מלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1976/1977 צירפו הרוקטס את מוזס מלון מבאפלו ברייבס, בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות. בסיום העונה זכתה יוסטון לראשונה בתולדותיה בראשות הבית המרכזי במזרח[9] עם מאזן 33–49. הקבוצה שובצה ישירות לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף[10] בו פגשה את וושינגטון בולטס, שבה שיחק אלווין הייז. הרוקטס ניצחו בסדרה בשישה משחקים ועלו לגמר האזורי מול פילדלפיה 76', שניצחה בסדרה בשישה משחקים ועלתה לסדרת הגמר.

ב-9 בדצמבר 1977 במהלך משחק נגד לוס אנג'לס לייקרס פרצה קטטה בין קווין קונרט מהרוקטס וקרמיט וושינגטון מהלייקרס. רודי טומג'נוביץ' ניגש להפריד בין השחקנים וספג בפניו אגרוף מידיו של וושינגטון. הפגיעה גרמה לשברים בפניו של טומג'נוביץ', שנדרש לתקופת החלמה בת 5 חודשים, דבר שגרם לו להחמיץ את ההשתתפות במשחק האולסטאר.[11] טומג'נוביץ' אמנם חזר למגרשים, אך הנתונים הסטטיסטיים שלו במהלך העונה היו בירידה גדולה, בהשוואה לתקופה שלפני הפציעה. ללא הקפטן הפצוע לא הצליחה הקבוצה לשחזר את הישגי העונה הקודמת וסיימה את עונת 1977/78 עם 28 ניצחונות בלבד, למרות עונה מצוינת של קלווין מרפי.

בעונת 1978/79 השתתפו מלון, מרפי וטומג'נוביץ' במשחק האולסטאר ובסיום העונה זכה מלון לראשונה בתואר ה-MVP של הליגה.[12] באותה עונה, ריק בארי שהגיע לקבוצה בעקבות טרייד עם גולדן סטייט ווריורס סיים את העונה עם 94.7% בקליעות מקו העונשין וקבע שיא ליגה חדש.[13] הרוקטס סיימו את העונה במקום השני בבית המרכזי עם מאזן 35–47, אך הפסידו בשני משחקים לאטלנטה הוקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. גם את עונת 1979/89 סיימה הקבוצה במקום השני בבית במאזן 41-41, מאזן זהה לסן אנטוניו ספרס. 2 הקבוצות נפגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, סדרה שהסתיימה בניצחון של הרוקטס לאחר 3 משחקים. בסיבוב השני הפסידה הקבוצה בסוויפ (4-0) לבוסטון סלטיקס, בשורותיה שיחק הרוקי לארי בירד.

בעונת 1980/81 הצטרפה לליגה קבוצה שלישית מטקסס - דאלאס מאבריקס. בעקבות הצטרפות הקבוצה הועברה יוסטון לשחק באזור המערב ושובצה לבית המרכזי. הרוקטס סיימו את העונה במקום השני עם מאזן 40–42, מאזן זהה לקנזס סיטי קינגס. במהלך העונה קבע קלווין מרפי 2 שיאים כאשר קלע 78 זריקות רצופות מקו העונשין ועבר את השיא הקודם של ריק בארי משנת 1976 שעמד על 60 קליעות. בנוסף, הוא סיים את העונה עם 95.8% מהעונשין, בכך שבר שיא נוסף של ברי שנקבע במדי הרוקטס.[14] יוסטון הפתיעה רבים כאשר הגיעה עד לסדרת הגמר לאחר שגברה על לוס אנג'לס לייקרס (2-1), סן אנטוניו ספרס (4-3) וקנזס סיטי קינגס (4-1). בגמר פגשה הקבוצה את בוסטון סלטיקס ונכנעה לה לאחר שישה משחקים.

בעונת 1981/82 הקבוצה שיפרה את מאזנה ל-36–46 ומלון זכה שוב בתואר ה-MVP,[12] אך הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של פלייאוף. בסיום העונה נאלצה הקבוצה להעביר את מלון בטרייד לפילדלפיה 76' תמורת קולדוול ג'ונס משום שלא יכלה לעמוד בתשלום שכרו. הרוקטס סיימו את העונה במאזן 14–68, דבר שהוביל לפיטורי המאמן דל האריס והחלפתו בביל פיץ' ששיחק בעבר בבוסטון סלטיקס. לאחר זכייה בהטלת מטבע מול אינדיאנה פייסרס זכתה הקבוצה בבחירה הראשונה בדראפט והקבוצה בחרה ברלף סמפסון מאוניברסיטת וירג'יניה. אף על פי שהקבוצה סיימה את עונת 1983/84 במאזן 29–53 נבחר סמפסון לרוקי השנה לאחר שסיים את העונה עם ממוצע של 21 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק. בדראפט של 1984 זכתה הקבוצה שוב בבחירה הראשונה ובחרה בהאקים אולאג'ואן מאוניברסיטת יוסטון.

1984–1987: מגדלי התאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונתו הראשונה בליגה הגיע אולאג'ואן למקום השני, אחרי מייקל ג'ורדן, בבחירה לרוקי השנה. הרוקטס שיפרו את מאזן הניצחונות ב-19 לעונת העונה הקודמת וסיימו במקום השלישי במערב, אך הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי יוטה ג'אז. ב-1985/86 נבחרו אולאג'ואן וסמפסון לנבחרת האולסטאר של המערב וזכו לכינוי "מגדלי התאומים".[15] אחרי סוויפ על סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף וניצחון 2–4 בסדרה מול דנוור נאגטס בסיבוב השני פגשה יוסטון את האלופה המכהנת, לוס אנג'לס לייקרס. הלייקרס ניצחו במשחק הראשון בסדרה, אך הרוקטס הגיבו ב-4 ניצחונות רצופים במשחקים הבאים ועלו לסדרת הגמר מול בוסטון סלטיקס, בה הפסידו שוב בשישה משחקים.

בעונת 1986/87 הגיעה הקבוצה שוב לפלייאוף ועברה לסיבוב השני לאחר ניצחון בסדרה מול פורטלנד טרייל בלייזרס ופגשה את סיאטל סופרסוניקס. המשחק השישי בסדרה נגרר להארכה כפולה, אף על פי שאלג'ואן קלע 49 נקודות והוריד 25 ריבאונדים, הרוקטס הפסידו במשחק ואת הסדרה כולה.[16] בתחילת עונת 1987/88 נשלח רלף סמפסון בטרייד לגולדן סטייט ווריורס. סמפסון עצמו שמע על הטרייד רק כאשר חזר ממשחק חוץ בשיקגו.[17] בכך הגיע לסיומו עידן "מגדל התאומים".

1987–1992: השנים הרזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חמש העונות הבאות לא הצליחה הקבוצה לעבור את השלב הראשון בפלייאוף. ב-1988/89 הוחלף פיץ' בדון צ'ייני, גם הוא שחקן עבר של הסלטיקס. 1990/91 הייתה העונה הטובה יותר עבור צ'ייני, שזכה בתואר "מאמן השנה", לאחר שהביא את הקבוצה למאזן 30–52, למרות היעדרותו של אולאג'ואן מ-25 משחקים עקב פציעה.[18] במחצית העונה הבאה עמד מאזן הקבוצה על 26-26 וצ'ייני פוטר ובמקומו מונה רודי טומג'נוביץ', שחקן העבר של הקבוצה ועוזר המאמן באותה עת.[19] הרוקטס לא הגיעו לפלייאוף באותה עונה, אך בעונת 1992/93 הקבוצה שיפרה את מאזנה ב-13 נצחנות כשהשיגה 55 ניצחונות וחזרה לפלייאוף. הרוקטס הגיעו לחצי הגמר האזורי, אך הפסידו בסדרה לסיאטל סופרסוניקס לאחר 7 משחקים.

1993–1995: עונות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביולי 1993 רכש לסלי אלכסנדר את הקבוצה תמורת 85 מיליון דולר.[20] בפתיחת העונה השנייה של טומג'נוביץ' כמאמן ראשי השוותה הקבוצה את שיא הליגה כאשר השיגה 15 ניצחונות רצופים[21] וקבעה שיא מועדון כשסיימה את העונה עם 58 ניצחונות. בסיום העונה נבחר האקים אולאג'ואן ל-MVP וגם לשחקן ההגנה של העונה. בסיבוב השני של הפלייאוף הצליחה הקבוצה לחזור מפיגור של 2 משחקים מול פיניקס סאנס ולהמשיך עד הגמר. גם בגמר נקלעה הקבוצה לפיגור 2–3 מול ניו יורק ניקס, אך הקבוצה ניצחה בשני המשחקים האחרונים וזכתה בתואר האליפות הראשון שלה. אולאג'ואן נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, כאשר קלע 27 נקודות והוריד 9 ריבאונדים בממוצע למשחק.[22]

המאבק להגנה על התואר לא היה פשוט - בעונת 1994/95 מצאה את עצמה הקבוצה נאבקת קשות וסיימה את העונה הרגילה עם 47 ניצחונות בלבד, 11 ניצחונות פחות מהעונה הקודמת. במהלך העונה הצטרף לקבוצה קלייד דרקסלר שעבר בטרייד תמורת אוטיס ת'ורפ. הקבוצה סיימה את העונה במקום השישי במערב, אך הצליחה לנצח בסיבוב הראשון את יוטה ג'אז שסיימה במקום השלישי. בסיבוב השני נקלעה יוסטון לפיגור 1–3 בסדרה מול פיניקס סאנס, אך הצליחה לנצח בשלושת המשחקים האחרונים.[23] בגמר המערב גברה הקבוצה על סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים ופגשה בגמר את אורלנדו מג'יק, בהובלת שאקיל אוניל. יוסטון ניצחה בסדרה בסוויפ של 4 משחקים וזכתה בתואר אליפות שני ברציפות.[24]

1996–2002: בנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוקטס ניצחו 48 משחקים בעונת 1995/96 במהלכה הפך אולאג'ואן למלך החסימות של הליגה בכל הזמנים. הם ניצחו את לוס אנג'לס לייקרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך הפסידו בסוויפ לסיאטל סופרסוניקס.[25] באוגוסט 1996 החתימה הקבוצה את צ'ארלס בארקלי תמורת 4 שחקנים שנשלחו לפיניקס סאנס, ביניהם סם קאסל ורוברט הורי.[26] "שלושת הגדולים" - אולאג'ואן, דרקסלר ובארקלי הובילו את הקבוצה ל-52 ניצחונות והגעה עד לגמר המערב, בו הפסידו ליוטה ג'אז בשישה משחקים.

עונת 1997/98 לוותה במספר פציעות של שחקנים והקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השמיני במערב במאזן 41-41. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה הקבוצה שוב את יוטה ג'אז שניצחה בסדרה 2–3. בסיום העונה הודיע קלייד דרקסלר על פרישה והרוקטס הביאו במקומו את סקוטי פיפן. עונת 1998/99, הייתה עונה מקוצרת עקב שביתת שחקנים והרוקטס סיימו אותה במאזן 19–31, אך הפסידו ללייקרס בסבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר דראפט 1999 ביצעה יוסטון טרייד עם ונקובר גריזליס שהעבירה לרוקטס את סטיב פרנסיס, הבחירה השנייה בדראפט, תמורת 4 שחקנים ובחירת סיבוב ראשון עתידית. הקבוצה העבירה את פיפן לפורטלנד ואילו בארקלי סבל מפציעות שסיימו עבורו את הקריירה. הקבוצה המתחדשת השיגה רק 34 ניצחונות במהלך העונה והחמיצה את הפלייאוף, בפעם השנייה בלבד ב-15 עונות.

בעונת 2000/01 הקבוצה שיפרה את מאזנה והשיגה 45 ניצחונות, אך באותה עונה 7 קבוצות במערב השיגו לפחות 50 ניצחונות והקבוצה הייתה רחוקה 2 משחקים מהגעה לפלייאוף. בסיום העונה הודיע אולאג'ואן בן ה-38 על רצונו לעבור לקבוצה אחרת. הרוקטס ניסו לשכנע את הסנטר להישאר, אך לבסוף הוא הועבר לטורונטו ראפטורס. בלעדיו סיימה הקבוצה את העונה עם 28 ניצחונות בלבד.

2003–2011: עידן יאו מינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט 2002 קיבלה יוסטון את הבחירה הראשונה ובחרה בסנטר הסיני יאו מינג.[27] בעונתו הראשונה בליגה הקבוצה אמנם שיפרה את מאזן הניצחונות ב-15, אך החמיצה את הפלייאוף במשחק אחד. בעונת 2003/04 עברה הקבוצה לשחק באולמה החדש -הטויוטה סנטר והציגה עיצוב חדש ללוגו ולמדים. לפני פתיחת העונה הודיע רודי טומג'נוביץ' על פרישה מאימון הקבוצה, לאחר שאובחן כחולה בסרטן הדם. טומג'נוביץ' הוחלף על ידי סטן ואן גנדי. הרוקטס סיימו את העונה במאזן 37–45 והגיעו לפלייאוף לראשונה מאז 1999, אך הפסדיו את הסיבוב הראשון ללוס אנג'לס לייקרס.

יאו מינגסנטר הסיני שיחק בקבוצה במשך 9 עונות

ביוני 2004 ביצעה הקבוצה טרייד גדול במסגרתו הגיע טרייסי מקגריידי מאורלנדו מג'יק, יחד עם שני שחקנים נוספים תמורת מעבר של סטיב פרנסיס וקטינו מובלי למג'יק.[28] בעונת 2004/05 מקגריידי ומינג הובילו את הקבוצה למאזן של 51 ניצחונות, המאזן הטוב מזה 10 עונות, אך הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לדאלאס מאבריקס בשבעה משחקים. העונה הבאה עמדה בסימן של פציעות, כאשר מינג ומקגריידי הפסידו ביחד 70 משחקים במהלך העונה. הקבוצה ניצחה רק ב-34 משחקים והחמיצה את הפלייאוף. בעונת 2006/07 שיפרה הקבוצה את מאזן הניצחונות ב-18 והגיעה ל-52 ניצחונות, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף ליוטה ג'אז לאחר 7 משחקים. בעקבות ההפסד פיטרה הקבוצה את המאמן ואן-גנדי שהוחלף על ידי ריק אדלמן.[29][30] בעונתו הראשונה כמאמן הצליחה הקבוצה להשיג רצף של 22 ניצחונות, הרצף השני באורכו בתולדות הליגה[31] וזאת למרות פציעה של מינג, שסיימה עבורו את העונה בשלב מוקדם.[32] הקבוצה הגיעה לפלייאוף, אך שוב הודחה על ידי הג'אז בסיבוב הראשון. לקראת עונת 2008/09 החתימה הקבוצה את רון ארטסט ששיחק בסקרמנטו קינגס.[33] מקגריידי החמיץ את רוב העונה בשל פציעה, אך יוסטון הצליחה לסיים במקום החמישי במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הצליחה הקבוצה לנצח את פורטלנד טרייל בלייזרס בשישה משחקים ולעבור לסיבוב השני, לראשונה מאז שנת 1997. בסיבוב השני הפסידה הקבוצה ללוס אנג'לס לייקרס לאחר 7 משחקים. במהלך המשחק השלישי בסדרה נפצע מינג בכף רגלו, פציעה שגרמה לו להחמיץ את כל עונת 2009/10.[34] בסיום העונה עזב ארטסט ללייקרס ובמקומו החתימה הקבוצה את טרבור אריזה.[35] בפברואר 2010 עזב גם מקגריידי את הקבוצה, במסגרת עסקה משולשת ששלחה אותו לניו יורק ניקס והעבירה במקומו את קווין מרטין וג'ורדן היל מסקרמנטו.[36] בסיום העונה נבחר ארון ברוקס, שחקן הקבוצה, לשחקן המשתפר של העונה,[37] אך הקבוצה לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף.

יאו מינג חזר לשחק בתחילת עונת 2010/11, אך נפצע במהלך המשחק החמישי של העונה, פציעה שהשביתה אותו לאורך העונה כולה והובילה אותו להודיע על פרישה בסיומה של העונה.[38] ללא מינג הפצוע הצליחה הקבוצה לנצח 43 משחקים ושוב לא הפעילה לפלייאוף. בסיום העונה,עם סיום החוזה של ריק אדלמן החליטו הצדדים על סיום עבודתו בקבוצה ובמקומו מונה קווין מקהייל למאמן.[39][40]

2012–2021: עידן ג'יימס הארדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס הארדן

בקיץ שלפני עונת 2011/12 לווה בשינויים משמעותיים בסגל הקבוצה. בדראפט בחרה הקבוצה בשלושה שחקנים בסיבוב הראשון - ג'רמי לאמב, רויס וייט וטרנס ג'ונס.[41] הרוקטס ביצוע טרייד מפתיע עם אוקלהומה סיטי ת'אנדר במסגרתו הועברו ג'יימס הארדן, הזוכה בתואר "השחקן השישי של העונה" ושלושה שחקנים נוספים לרוקטס תמורת קווין מרטין, ג'רמי לאמב, 2 בחירות סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני עתידית.[42] בנוסף, צורפו לקבוצה ג'רמי לין, עומר אשיק ודונטאס מוטיאיונאס שנבחר בדראפט של השנה הקודמת.[43] הארדן, שהפך משחקן שישי לקלע הפותח קלע 25.9 נקודות בממוצע לאורך כל העונה ואף נבחר לקבוצת האולסטאר שהתקיים בעיר באותה שנה. הסגנון ההתקפי שהוביל מקהייל הכתיב קצב משחק שכלל ריצה מהירה, התקפות מעבר וקליעות לשלוש נקודות ויוסטון הפכה לאחת הקבוצות המובילות בליגה בקליעת נקודות למשחק.[44] בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגש הארדן את קבוצתו לשעבר, שניצחה בסדרה בשישה משחקים.[45]

עם דוויט הווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטרה להתחזק לקראת העונה הבאה החתימה יוסטון את דווייט הווארד[46] שבוע וחצי לאחר מכן חתם בקבוצה גם הסמול פורוורד הישראלי עומרי כספי.[47] למרות הניסיונות, גם בעונת 2013/14 לא הצליחה הקבוצה לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשהיא מפסידה לפורטלנד טרייל בלייזרס.[48]

לקראת עונת 2014/15 נעשו שוב שינויים גדולים בסגל הקבוצה. ג'רמי לין נשלח ללוס אנג'לס לייקרס ועומר אשיק ועומרי כספי לניו אורלינס פליקנס וצ'נדלר פארסונס עזב לדאלאס מאבריקס. טרבור אריזה, ששיחק בקבוצה בעבר, שב לקדנציה שנייה.[49] בדצמבר התחזקה העונה בקורי ברואר ממינסוטה ובג'וש סמית' מדטרויט.[50][51] במהלך העונה הצטיין הארדן ואף קלע 50 נקודות מול דנוור ו-51 נקודות מול סקרמנטו, הראשון בתולדות המועדון שקולע 50 נקודות פעמיים בעונה אחת.[52] הארדן היה מועמד לזכייה בתואר ה-MVP, אך הסתפק במקום השני.[53] הקבוצה סיימה את העונה בראשות הבית הדרום-מערבי, זכייה ראשונה בראשות הבית מאז עונת האליפות ב-1994. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברה על המאבריקס 1-4, בסיבוב השני נקלעה לפיגור 1–3 מול לוס אנג'לס קליפרס, אך הצליחה לנצח בשלושה משחקים רצופים ועלתה לגמר האזורי. בגמר פגשה הקבוצה את גולדן סטייט ווריורס, שניצחה בסדרה ב-5 משחקים ואף זכתה באליפות.[54]

פתיחת עונת 2015/16 התאפיינה בחוסר יציבות ולאחר שהקבוצה ניצחה רק ב-4 מ-11 משחקיה הראשונים פוטר המאמן קווין מקהייל.[55] בסופו של דבר סיימה הקבוצה במקום ה-8 במערב עם מאזן 41-41 ועלתה לפלייאוף לשחק נגד גולדן סטייט ווריורס. הקבוצה הפסידה בסיבוב הפלייאוף הראשון בתוצאה 1–4 והודחה.

במהלך הפגרה של שנת 2016 מונה מייק ד'אנטוני למאמנה החדש של הקבוצה, ודווייט הווארד עזב אותה. בניסיון להתאים את שחקניה לסגנון המשחק של הארדן ושל ד'אנטוני החתימה הקבוצה את ראיין אנדרסון ואת אריק גורדון, שני שחקנים בעלי התאמה לסגנון המשחק ההתקפי המהיר ומלא השלשות של יוסטון. במהלך העונה המשיך הארדן להציג את היכולת הגבוה שאפיינה אותו בעונות הקודמות, והוא הוביל את הליגה באסיסטים, עם 11.2 למשחק. הוא היה בין המועמדים לזכייה בתואר ה-MVP, אך בתואר זכה לבסוף חברו לקבוצה לשעבר, ראסל וסטברוק. בפלייאוף ניצחה הקבוצה את אוקלהומה בחמישה משחקים, אך הפסידה לסן אנטוניו ספרס בסיבוב השני.

ב-5 בפברואר 2017 הודיע הבעלים של הקבוצה לסלי אלכסנדר כי הוא מוכר את המועדון לאיש העסקים טילמן פרטיטה. פרטיטה רכש את המועדון ב-2.2 מיליארד דולר, הסכום הגבוה עד אז שנמכרה מועדון כדורסל.[56]

עם כריס פול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביוני 2017 הועבר כריס פול, רכזה הכוכב של לוס אנג'לס קליפרס, בטרייד לקבוצה, תמורת סם דקר, פטריק בוורלי, לו ויליאמס, דיאנדרה ליגינס, דארון היליארד, קייל וילצ'ר, מונטרז הארל ובחירות דראפט.

בעונת 2017/2018 סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה עם מאזן 65–17, המאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון. בסיום העונה הסדירה זכה כוכב הקבוצה, ג'יימס הארדן, בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA. בפלייאוף היא גברה על מינסוטה טימברוולבס ועל יוטה ג'אז, עם ניצחון 4–1 על כל אחת מהן. בגמר המערב התמודדו הרוקטס מול גולדן סטייט ווריורס החזקה; היא הצליחה להוביל 3–2 בסדרה, אך בסוף המשחק החמישי נפצע כוכבה כריס פול ויוסטון הפסידה בסדרה בתוצאה 3–4. בעונת 2018/2019,

בקיץ 2018, חתם בקבוצה שחקן האוקלהומה סיטי ת'אנדר כרמלו אנתוני, במטרה לחזק את הסגל וליצור טריו חזק שיוביל את הרוקטס. בפועל, כרמו אנתוני הציג יכולת חזקה, ואי השילוב של הארדן יחד עם כריס פול, הוביל לעוד עונה לא מוצלחת, שגם בה לא הצליחו לזכות באליפות והודחו בחצי גמר המערב לאחר שהפסידו 4 - 2 בסדרה לגולדן סטייט ווריורס.

עם ראסל וסטברוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כ-2 עונות בהן שיחקו הארדן ופול ביחד, החליטה הנהלת הרוקטס לפרק את הצמד, ולהעביר את כריס פול בטרייד לאוהקלומה סיטי ת'אנדר, בתמורה לכוכבה, ראסל וסטברוק, לאחר שהשניים כבר שיתפו פעולה באוקלהומה בין 2009 ל-2012. השנים בעונה זו, התבלט במיוחד סגנון המשחק הייחודי שהתווה המאמן מייק ד'אנטוני, שכונה "סמול בול", בעיקר בגלל העובדה הרוב המוחלט של שחקני הרוקטס היו נמוכים יחסית, ויוסטון הייתה עולה בחמישייה שכללה את פי. ג'יי טאקר בעמדת הסנטר, על אף גובהו הנמוך יחסית לסנטר. סגנון זה הוביל את יוסטון למקום ה-4 במערב, ולאחר ציפיות רבות מהקבוצה, הם הודחו בחצי גמר המערב לאחר שפגשו את הלוס אנג'לס לייקרס.

לאחר הארדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עונה אחת עם ווסטברוק ולקראת עונת 2020/2021, החליט הג'נרל מנג'ר החדש של יוסטון, רפאל סטון, לשלוח את ווסטברוק בטרייד לוושינגטון וויזארדס, בתמורה לג'ון וול ובחירת סיבוב ראשון בדראפט, בדצמבר 2020.

בינואר 2021 הארדן, שהיווה את הפנים של המועדון למשך כעשור, הועבר אף הוא בטרייד, לברוקלין נטס - שבנתה ״סופר טים״ כשלצד הארדן משחקים גם קווין דוראנט וקיירי אירווינג. הטרייד עירב ארבע קבוצות, ובמסגרתו נשלחו ליוסטון האולסטאר לשעבר ויקטור אולדיפו מאינדיאנה פייסרס, הגארד דאנטה אקסום מקליבלנד קאבלירס והפוורוד רודיונס קורוץ מברוקלין נטס, לצד נכסי דראפט נוספים: שלוש בחירות סיבוב ראשון לא מוגנות מברוקלין (2022, 2024, 2026), ארבע זכיות החלפת בחירות עם ברוקלין ובחירת סיבוב ראשון של מילווקי באקס ב-2022 (שקיבלה מקליבלנד). יוסטון העבירה בטרייד גם בחירת סיבוב שני 2023 לפייסרס.[57]

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ג'ק מקמהון 1967–1969 190 61 129 0.321 6 2 4 0.333
אלכס האנום 1969–1971 138 58 80 0.420
טקס וינטר 1971–1973 129 51 78 0.395
ג'וני איגן 1973–1976 281 129 152 0.504 8 3 5 0.375
טום ניסאלקי 1976–1979 246 124 122 0.504 14 6 8 0.429 זכייה בפרס מאמן העונה (1977)
דל האריס 1979–1983 328 141 187 0.430 31 15 16 0.484
ביל פיץ' 1983–1988 410 216 194 0.527 39 21 18 0.538
דון צ'ייני 1988–1992 298 164 134 0.550 11 2 9 0.182 זכייה בפרס מאמן העונה (1991)
רודי טומג'נוביץ' 1992–2003 900 503 397 0.559 90 51 39 0.567 שתי זכיות באליפות ה-NBA‏ (1994, 1995)
ג'ף ואן גנדי 2003–2007 328 182 146 0.555 19 7 12 0.368
ריק אדלמן 2007–2011 328 193 135 0.588 19 9 10 0.474
קווין מקהייל 2011–2015 323 193 130 0.598 29 13 16 0.448
ג'יי. בי. ביקרסטאף 2015–2016 71 37 34 0.521 5 1 4 0.200
מייק ד'אנטוני 2016–2020 318 217 101 0.682 51 28 23 0.549 זכייה בפרס מאמן העונה (2017)
סטיבן סיילאס 2020–2023 236 59 177 0.250
אימה יודוקה 2023–הווה

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ג'ק מקמהון 1967–1968
פיט ניואל 1968–1972
ריי פטרסון 1972–1989 זכייה בפרס מנהל העונה (1977)
סטיב פטרסון 1989–1993
טוד ליוויק 1993–1994
בוב ויינהאוור 1994–1996 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1994, 1995)
קארול דוסון 1996–2007
דריל מורי 2007–2020 זכייה בפרס מנהל העונה (2018)
רפאל סטון 2020–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 61, ג'יימס הארדן מול ניו יורק ניקס (2019) ומול סן אנטוניו ספרס (2019).

ריבאונדים: 35, אלווין הייז מול ניו יורק ניקס, 19 בינואר 1971.

אסיסטים: 22, ארט ויליאמס פעמיים (1968 ו-1970) ואלן ליוול (1983).

חטיפות: 10, קלייד דרקסלר מול סקרמנטו קינגס, 1 בנובמבר 1996.

חסימות: 13, רלף סמפסון מול שיקגו בולס, 19 בדצמבר 1983.

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[58]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות

הישגים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

מלך הסלים של ה-NBA

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

MVP של משחק האולסטאר

שחקנים במשחק האולסטאר

מאמנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים בעונת 2023/2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון רוקטס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG 0 ארצות הבריתארצות הברית ארון הולידיי 1.83 מטרים 30 בספטמבר 1996 UCLA
PG 1 ארצות הבריתארצות הברית אמן תומפסון 2.01 מטרים 30 בינואר 2003
C 2 אוסטרליהאוסטרליה ג'וק לנדייל 2.11 מטרים 25 באוקטובר 1995 מכללת סנט מרי
SG 4 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילן גרין 1.93 מטרים 9 בפברואר 2002
PG 5 ארצות הבריתארצות הברית פרד ואנווליט 1.83 מטרים 25 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ויצ'יטה
SF 7 ארצות הבריתארצות הברית קאם ויטמור 2.01 מטרים 8 ביולי 2004 אוניברסיטת וילאנובה
SF 8 ארצות הבריתארצות הברית ג'יישון טייט 1.93 מטרים 28 באוקטובר 1995 אוניברסיטת המדינה של אוהיו
SG/SF 9 קנדהקנדה דילון ברוקס 1.98 מטרים 22 בינואר 1996 אוניברסיטת אורגון
PF 10 ארצות הבריתארצות הברית ג'בארי סמית' הבן 2.11 מטרים 13 במאי 2003 אוניברסיטת אובורן
C 12 ניו זילנדניו זילנד סטיבן אדמס 2.11 מטרים 20 ביולי 1993 אוניברסיטת פיטסבורג
PF 17 ארצות הבריתארצות הברית טארי איסון 2.03 מטרים 10 במאי 2001 אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
SF 25 ארצות הבריתארצות הברית רג'י בולוק 1.98 מטרים 16 במרץ 1991 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
C 28 טורקיהטורקיה אלפרן שנגון 2.11 מטרים 25 ביולי 2002 טורקיה
PF 32 ארצות הבריתארצות הברית ג'ף גרין 2.03 מטרים 28 באוגוסט 1986 אוניברסיטת ג'ורג'טאון
C 51 סרביהסרביה בובאן מריאנוביץ' 2.24 מטרים 15 באוגוסט 1988 סרביה
SF 00 ארצות הבריתארצות הברית ג'רמיין סמואלס (כ) 1.98 מטרים 13 בנובמבר 1998 אוניברסיטת וילאנובה
SG/SF 14 ארצות הבריתארצות הברית נייט הינטון (כ) 1.96 מטרים 8 ביוני 1999 אוניברסיטת יוסטון
SG/SF 19 ארצות הבריתארצות הברית נייט ויליאמס (כ) 1.96 מטרים 12 בפברואר 1999 אוניברסיטת באפלו
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית אימה יודוקה


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסטון רוקטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Going Retro: Houston Rockets, NBA.com
  2. ^ 1 2 Houston Rockets Draft Picks, Basketball-Reference.com
  3. ^ A Roundup Of The Sports Information Of The Week, Sport Illustrated, 28 March 1968
  4. ^ Owners, fans waited years before Rockets took off, Houston Chronicle. 20 September, 2001
  5. ^ Charley Rosen, True tales from the camp fires, ESPN.com
  6. ^ הביוגרפיה של הייז באתר NBA.com
  7. ^ Tex Winter coaching record, Basketball-Reference.com
  8. ^ 1974-76: A Glimmer Of Progress, NBA.com
  9. ^ למרות המעבר מסן דייגו יוסטון עדיין נחשבה לחלק מקבוצות המזרח
  10. ^ שתי המדורגות בכל אזור שובצו ישירות לסיבוב השני של הפלייאוף
  11. ^ [Curry Kirkpatrick, Shattered And Shaken, Sportsillustrated, 2 January, 1978
  12. ^ 1 2 הביוגרפיה של מוזס מלון באתר NBA.com
  13. ^ הביוגרפיה של ריק בארי באתר NBA.com
  14. ^ הביוגרפיה של קלווין מרפי באתר NBA.com
  15. ^ 1983-85: How Do You Stop Two 7-Footers?, NBA.com
  16. ^ סטטיסטיקת המשחק השישי
  17. ^ Sampson Bitter Over Trade to Warriors, Star-News, 15 December 1987
  18. ^ הביוגרפיה של דון צ'ייני באתר NBA.com
  19. ^ Chaney Out in Houston; Rudy T. Takes Over, New York Times, 19 February 1992
  20. ^ Houston Rockets, Forbes.com
  21. ^ ynet ספורט, NBA: גולדן סטייט השוותה את פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה, באתר ynet, 23 בנובמבר 2015
  22. ^ NBA Finals/NBA champs deliver dream/Olajuwon caps year of honors, Houston Chronicle, 24 June 1994
  23. ^ FROM THE ASHES/Rockets rally from 2-0, 3-1 to beat Phoenix, Houston Chronicle, 18 June 1995
  24. ^ 1994-95: "Clutch City" - Rockets Repeat, NBA.com
  25. ^ 1995-96: Bid For Three Swept Away, NBA.com
  26. ^ Rockets finally get Barkley/But team loses 4 key players, Houston Chronicle, 19 August 1996
  27. ^ ynet, דראפט ה-NBA: יאו מינג נבחר ראשון על ידי יוסטון, באתר ynet, 27 ביוני 2002
  28. ^ ynet, NBA: פייטון נשאר בלייקרס, מקגריידי בדרך ליוסטון, באתר ynet, 22 ביוני 2004
  29. ^ ואן גנדי פוטר, מיצ'ל ממשיך, באתר וואלה!‏, 18 במאי 2007
  30. ^ סוכנויות הידיעות, ריק אדלמן יאמן את יוסטון רוקטס, באתר ynet, 24 במאי 2007
  31. ^ חטפו טיל לפנים, באתר וואלה!‏, 19 במרץ 2008
  32. ^ Yao done for season with stress fracture in left foot, ESPN.com, 27 February 2008
  33. ^ ארטסט עולה על טיל, באתר וואלה!‏, 30 ביולי 2008
  34. ^ מכה ליוסטון: הקריירה של יאו מינג בסכנה, באתר ONE‏, 30 ביוני 2009
  35. ^ ערן סורוקה, רון ארטסט עובר ללייקרס, טרבור אריזה ליוסטון, באתר nrg‏, 3 ביולי 2009
  36. ^ טרייסי מקגריידי עבר לניו יורק, באתר וואלה!‏, 18 בפברואר 2010
  37. ^ ynet, השחקן המשתפר של העונה: ארון ברוקס, באתר ynet, 22 באפריל 2010
  38. ^ יאו מינג פורש: החלטתי לסיים את הקריירה, באתר ערוץ הספורט, 20 ביולי 2011
  39. ^ ריק אדלמן סיים את דרכו ביוסטון, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2011
  40. ^ "קווין מקהייל מונה למאמן יוסטון", באתר וואלה!‏, 28 במאי 2011
  41. ^ שגיא רפאל, סיכום הדראפט: שאגו בוחרים, כי נגמר, באתר nrg‏, 30 ביוני 2012
  42. ^ ג'יימס הארדן עבר בטרייד ליוסטון, באתר וואלה!‏, 28 באוקטובר 2012
  43. ^ עידן ויניצקי‏, יוסטון רוקטס: לין סטאר סטייט, באתר וואלה!‏, 18 באוקטובר 2012
  44. ^ Mark Travis, 2012-13 Houston Rockets season review: One giant step, CCCT, 12 April 2013
  45. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2012/13
  46. ^ דוויט הווארד עובר ליוסטון, באתר הארץ, 6 ביולי 2013
  47. ^ אופירה אסייג, ‏עומרי כספי חתם רשמית לשנתיים ביוסטון רוקטס, באתר ONE‏, 15 ביולי 2013
  48. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2013/14
  49. ^ שגיא רפאל‏, יוסטון רוקטס: חור שחור, באתר וואלה!‏, 27 בספטמבר 2014
  50. ^ יוסטון גברה על קליבלנד בקרב על קורי ברואר, באתר ONE‏, 19 בדצמבר 2014
  51. ^ אסף רביץ‏, שלא יעוף על טיל: על ההצטרפות של ג'וש סמית' לרוקטס, באתר וואלה!‏, 27 בדצמבר 2014
  52. ^ 18 לכספי, אבל הקינגס הפסידו מול שיא קריירה אדיר של הארדן, באתר ערוץ הספורט, 2 באפריל 2015
  53. ^ אור זיו, ‏רשמית: סטף קרי זכה בתואר ה-MVP. ג'יימס הארדן סיים שני, באתר ערוץ הספורט, 4 במאי 2015
  54. ^ משחקי יוסטון רוקטס - פלייאוף 2014/15
  55. ^ הראשון שעוזב: קווין מקהייל פוטר מיוסטון בעקבות פתיחת העונה, באתר וואלה!‏, 18 בנובמבר 2015
  56. ^ nrg ספורט, תחזיקו חזק: יוסטון נמכרה תמורת 2.2 מיליארד דולר, באתר באתרnrg, ‏5 בפברואר 2017
  57. ^ "Rockets Announce Revised Four-Team Trade". NBA.com. 16 בינואר 2021. נבדק ב-17 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com