המרכז הרפורמי לדת ומדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המרכז הרפורמי לדת ומדינה (לשעבר: המרכז לפלורליזם יהודי) הוא הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל. המרכז פועל באמצעים משפטיים וציבוריים לקידום זכויות האדם, שוויון, חופש דת ומצפון, פלורליזם דתי, סובלנות, זכויות הפרט וצדק חברתי בישראל.

הלוגו הרשמי של המרכז הרפורמי לדת ומדינה

המרכז הוקם ב-1987 על ידי הרב אורי רגב, שעמד בראשו עד 2002. מאז 2002 עומדת בראשו ענת הופמן. בין השנים 20032009 כיהן הרב עו"ד גלעד קריב כסגן ראש המרכז. מנכ"לית המרכז היא הרבה נועה סתת.

עמודי התווך עליהם מושתתת פעילות המרכז הם גישה יהודית ליברלית וערכי הדמוקרטיה, והוא פועל ברוח דרכה של התנועה ליהדות מתקדמת: יהדות רבת פנים, המתחדשת ברוח הזמן, המשלבת ערכי מסורת עם תפיסת עולם ליברלית של צדק חברתי ושוויון, ומקיימת שוויון בין גברים לנשים בנישואין, בתפילה, בטקסי החיים ובחיי הקהילה.

תחומי פעילות ופרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחלקה המשפטית: מנהלת מאבק להכרה בזכויות התנועה הרפורמית, בפעילות רבניה ובגיור הרפורמי, ולהקצאת משאבים באופן שוויוני לקהילות התנועה. עותרת בשם יחידים וארגונים, במקרים של פגיעה בזכות לחופש דת ובפגיעה בשוויון מטעמי דת, גזע ומין.
  • המחלקה הציבורית: פועלת למען תקינות חלוקת המשאבים הציבוריים, לקידום ערכי הפלורליזם והשוויון, חופש הדת והמצפון, באמצעות ייזום הצעות חוק ופעילות לקידומן בכנסת, בשיתוף פעולה עם קואליציות של ארגונים חברתיים. משפיעה על מקבלי החלטות ודעת הקהל באמצעות לובי בכנסת ובמשרדי הממשלה, פרסום ניירות עמדה בנושאים שונים של דת ומדינה ושימוש באמצעים מקוונים.
  • המרכז לסיוע משפטי לעולים: הוקם ב-1992 כדי לסייע לעולים במכלול הבעיות של התאקלמות בארץ חדשה. המרכז מסייע לעולים ולבני משפחתם בייעוץ ובייצוג משפטיים בסוגיות הנוגעות לעלייה מתוקף חוק השבות ולמעמד בישראל, בעיקר מול משרד הפנים.
  • המרכז לנפגעות ונפגעי גזענות: הוקם בשנת 2017 כדי לסייע לנפגעי גזענות לעמוד על זכויותיהם החוקיות ולקבל סיוע משפטי ונפשי, וכן לתעד את ממדי התופעה של פגיעה על רקע גזעני.

עתירות משפטיות שהגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה פועל להשגת חופש דת ושוויון לתנועה הרפורמית. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • בעקבות שורת הליכים משפטיים, הוכר גיור רפורמי וקונסרבטיבי המתבצע בתפוצות לצורך קבלת אזרחות מכוח חוק השבות. גיור רפורמי וקונסרבטיבי המתבצע בארץ מוכר לצורך שינוי הרישום במרשם האוכלוסין.[1]
  • בשורת עתירות הכיר בית המשפט העליון בחובה לאפשר את כניסתם של נציגים רפורמיים וקונסרבטיביים למועצות דתיות.
  • פסק הדין בעניין קהילת ברכת שלום הביא לשינוי התבחינים למימון משכורותיהם של רבנים.[2] החל משנת 2013 מממנת המדינה את משכורותיהם של רבנים רפורמיים במועצות אזוריות.
  • בית המשפט העליון הכיר גם בחובת המדינה לממן כיתות הכנה לגיור של התנועה הרפורמית[3] ובחובת המועצות הדתיות לאפשר טבילה במקוואות ציבוריים לגרים רפורמיים וקונסרבטיביים.[4]
  • פסק דין שהביא לשבירת המונופול של הרבנות הראשית בתחום הכשרות וקבע שמסעדה יכולה ליידע את לקוחותיה בדבר כללי הכשרות הנהוגים במקום – גם המקום אינו מושגח על ידי הרבנות הראשית, ובלבד שלא נעשה שימוש במלה "כשר".[5]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה תומך במאבק בתופעת הדרת נשים והפרדה מגדרית במרחב הציבורי, באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ ותביעות אזרחיות לפיצוי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • פסק דין שביטל את ההפרדה המגדרית הכפויה באוטובוסים.[6]
  • הגשת התביעה הייצוגית הראשונה בתחום של זכויות אדם בכלל והדרת נשים בפרט.[7] נקבע כי תחנת רדיו שלא אפשרה השמעת קול אשה בשידורים הפרה את החוק. התחנה חויבה בתשלום פיצוי של 1 מיליון ש"ח, שייועד למימון פרויקטים להעצמת נשים חרדיות.[8]
  • פסק דין שקבע כי על העירייה להסיר את שלטי הצניעות בעיר בית שמש.[9]
  • פסק דין שהעניק פיצוי על מניעת אפשרות של אשה לשאת הספד בהלווית אביה.[10]
  • פסק דין שקבע שהעברת אשה ממקומה במטוס בשל מינה מפר את החוק ומזכה בפיצוי.[11]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה תומך במאבק בנגע הגזענות בחברה הישראלית, ובפרט גזענות העושה שימוש בדת היהודית כהצדקה להפליה ויחס מבזה כלפי לא יהודים. המוטו של המרכז הוא "חביב אדם שנברא בצלם" (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ד), מתן כבוד לכל אדם באשר הוא אדם ושוויון בין בני האדם. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • המרכז הרפורמי עתר לפסילת מועמדותם לכנסת של נציגי עוצמה יהודית: מיכאל בן ארי,[12] ברוך מרזל ובנציון גופשטיין.[13] זו הפעם הראשונה שבה בית המשפט העליון פסל מועמדים לכנסת מאז פסילת מפלגתו של הרב כהנא בשנת 1992.
  • בעקבות שורת עתירות של המרכז הרפורמי, הוגש בנובמבר 2018 כתב אישום כנגד בנציון גופשטיין, ראש ארגון להב"ה, בגין התבטאויות שיש בהן הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור.
  • פסק דין שקבע כי דרישה שהציב אתר אינטרנט מעסקים, שיעסיקו יהודים אם הם מעוניינים לפרסם באתר, מהווה הפליה פסולה. בעקבות ההליך המשפטי, נסגר אתר האינטרנט המפלה ובעליו חויבו בתשלום פיצוי.[14]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה תומך במתן זכויות שוות לקהילת הלהט"ב. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • פסק דין שהורה לעיריית ירושלים להעניק תמיכות לבית הפתוח - הארגון המשרת את הקהילה הלהט"ב בעיר.[15]
  • עתירה שעסקה בהפליית זוגות להט"ב וזוגות הטרוסקסואליים בכל הנוגע לאימוץ ילדים בארץ. בעקבות העתירה התחייבה המדינה לתקן את חוק האימוץ כך שמעמדם של זוגות להט"ב יושווה למעמדם של זוגות הטרוסקואליים.[16]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה תומך בשילוב הציבור החרדי בתעסוקה. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • אכיפת תוכנית הליבה במוסדות החינוך החרדי.[17]
  • ביטול קצבת הבטחת הכנסה שניתנה באופן מפלה לאברכים אך לא לסטודנטים.[18]

המרכז הרפורמי לדת ומדינה מקדם מינהל תקין ושקיפות. בין הישגיו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בתחום זה ניתן למנות:

  • פסק הדין שבעקבותיו פרסם משרד הפנים את "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" הקובע כי הקצאת משאבים עירוניים תיעשה בשקיפות ובשיתוף התושבים.[19]
  • בעקבות עתירה של המרכז הוחלט להחיל את הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי המועצות הדתיות.[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 5070/95 נעמ"ת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות ואחרים נ' שר הפנים ואחרים, ניתן ב-20 בפברואר 2002
  2. ^ בג"ץ 8944/05 קהילת ברכת שלום ואחרים נ' משרד ראש הממשלה – הרשות הארצית לשרותי דת ואחר, ניתן ב-29 במאי 2012
  3. ^ בג"ץ 11585/05 התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' המשרד לקליטת עליה, ניתן ב-19 במאי 2009
  4. ^ עע"ם 5875/10 התנועה המסורתית ואחר נ' המועצה הדתית באר שבע ואחר, ניתן ב-11 בפברואר 2016
  5. ^ דנג"ץ 5026/16 שי גיני ואחר נ' הרבנות הראשית לישראל ואחרים, ניתן ב-12 בספטמבר 2017
  6. ^ בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואחרים נ' משרד התחבורה ואחרים, ניתן ב-5 בינואר 2011
  7. ^ רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, ניתן ב-9 בדצמבר 2015
  8. ^ ת"צ (ירושלים) 23955-08-12 קולך – פורום נשים דתיות נ' רדיו קול ברמה בע"מ, ניתן ב-20 בספטמבר 2018
  9. ^ ע"פ 5338/17 משה אבוטבול – ראש עיריית בית שמש ואחר נ' נילי פיליפ ואחרים, ניתן ב-1 בנובמבר 2018
  10. ^ ת"ק 33424-02-12 רוזית דוידיאן מיכאלי נ' חברת קדישא – המועצה הדתית אופקים, ניתן ב-15 ביוני 2012
  11. ^ ת"א 14588-03-16 רנה רבינוביץ נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ניתן ב-21 ביוני 2017
  12. ^ ע"ב 1806/19 עיסאווי פריג' ואחרים נ' ד"ר מיכאל בן ארי ואחרים, ניתן ב-18 ביולי 2019
  13. ^ ע"ב 5487/19 גיל סגל ואחרים נ' איתמר בן גביר ואחרים, ניתן ב-25 באוגוסט 2019
  14. ^ ת"א 9532-10-14 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחר נ' ארז ליברמן, ניתן ב-15 באוקטובר 2017
  15. ^ עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים ואחר, ניתן ב-14 בספטמבר 2010
  16. ^ בג"ץ 3217/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחר נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואחר, ניתן ב-17 בספטמבר 2017
  17. ^ בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך ואחרים, ניתן ב-27 ביולי 2008
  18. ^ בג"ץ 616/11 התאחדות הסטודנטים בישראל ואחרים נ' ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-25 במאי 2014
  19. ^ בג"ץ 3638/99 אמנון בלומנטל ואחרים נ' עיריית רחובות ואחרים, ניתן ב-24 באוגוסט 2000
  20. ^ בג"ץ 5436/07 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הרשות הארצית לענייני דתות ואחרים, ניתן ב-19 במאי 2013