העלייה מארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העלייה מארצות הברית החלה עוד טרם ימי המדינה, ועד לשנת 1967 ממדיה לא היו גדולים. אך עלייה זו נמשכת באופן רציף ונכון לשנת 2020 העלייה מארצות הברית היא השישית בהיקף העולים ממדינה אחת לישראל. ככלל, העולים הם משכילים, בעלי מקצוע ועולים ממניעים ציוניים ודתיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1917–1932 עלו לארץ ישראל מארצות הברית כ-4,000 עולים. רובם התרכז בערים הגדולות וחלק קטן מהם התיישב ביישובים כפריים. בין העולים הייתה קבוצה חלוצית שפנתה להתיישבות חקלאית, חלקם מתוך רצון להגשמה בעוד אחרים פנו לכך בעקבות קשרי משפחה וחברים[1].

בין העולים ידועה גולדה מאיר ומשפחתה, ונדיה יהודה שהתיישבה בנהלל.

בימי העלייה החמישית, שהתרחשה בין השנים 19301939, הגיעו כ-2.4% מכ-180,000 העולים, כלומר כ-4,300 עולים, מארצות הברית.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה הקימו עולים מארצות הברית את מושב אורות. חלק מרכזי מהעלייה מארצות הברית בשנות המדינה הראשונות הייתה עלייה דתית. איש הסוכנות, שלמה זלמן שרגאי, פעל לסייע להם להקים קריות דתיות ברחבי ישראל[2]. בין השאר עלו אז אנשי חסידות צאנז-קלויזנבורג ביוזמת רבם יקותיאל יהודה הלברשטאם שהקים את קריית צאנז בשנת 1955. שכונות נוספות שהוקמו היו קריית ישמח משה ביוזמת האדמור מסאסוב ושכונות חרדיות בצפון ירושלים עבור עולים מארצות הברית, בהם קריית מטרסדורף וקריית אונסדורף. בין העולים בשנות ה-60 היה הרב יהודה קופרמן שהקים את מכללה ירושלים.

בתקופה זאת עלו מארצות הברית אקדמאים רבים שהשתלבו בסגל האוניברסיטאות החדשות שהתפתחו בישראל באותה תקופה. ביניהם ניתן למנות את אלווין רדקובסקי, שמא פרידמן, יהודה גלמן, שמעון גליק, נח מילגרם, חיים סידר ויעקב בקנשטיין. כן עלו אז הרב חיים צימרמן, הרב יהודה הרצל הנקין, מאיר כהנא, המנצח סטנלי ספרבר, השחיין דן קצין ואיש הקולנוע קן גלובוס.

השפעתם של העולים מארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלו לישראל מארצות הברית מעל 140,000 עולים, ולפיכך היא המדינה השישית מבחינת מספר העולים לישראל. השפעתם של העולים מארצות הברית התבטאה בהקמת מספר ארגונים בולטים בישראל בין הבולטים בהם: מרכז שלם או הקרן החדשה לישראל. במחקריו של ד"ר איתי גרינשפן הוא ציין את ההשפעה הגדולה של העולים מארצות הברית על התפתחות התנועה הסביבתית בישראל[3][4]. רבים מהעולים מארצות הברית מעורבים בתנועת המתנחלים בישראל,הם היו מעורבים בהקמת התנחלויות והתארגנויות של מתנחלים, וכשישים אלף עולים מארצות הברית חיים מעבר לקו הירוק - אחוז גבוהה הן ביחס למספר המתנחלים והן ביחס למספר העולים מארצות הברית[5].

עולים מארצות הברית היו כוח מניע, בלעדי או עיקרי, בהקמת מספר יישובים בישראל. בהם היישוב אפרת שהוקם בהנהגתו של הרב שלמה ריסקין שכיהן כרב היישיב, מבוא מודיעים שהוקם על ידי חסידי הרב שלמה קרליבך. רבים מהעולים מארצות הברית חיים בירושלים, רעננה ותל אביב.

כמה מהעולים מארצות הברית היו מעורבים גם בפוליטיקה הישראלית. הבכירה שבהם הייתה גולדה מאיר, אשר נולדה בקייב, אך כילדה משפחתה עברה אל מילווקי בארצות הברית ומשם עלתה לישראל. פוליטיקאים נוספים שעלו מארצות הברית הם מאיר כהנא, יהודה גליק וכן מייקל אורן.

מגמות בעלייה מארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים התגברה מאוד העלייה מארצות הברית. במשך השנים 1967-1974 עלו לישראל מארצות הברית כ-35 אלף יהודים, אולם רבים מהם שבו לארצות הברית. הסוכנות היהודית הכירה בצורך בטיפול שונה בעולים מארצות הברית, שמגיעים מארצות רווחה והפנתה אותם למרכזי קליטה ואולפנים, שנועדו להקל על קליטתם בישראל. בנוסף, הסוכנות יזמה הקמת שכונות של עולים במקומות שונים ברחבי ישראל עבור העולים[6].

"מאז 1974 ההגירה היהודית מארצות הברית לישראל המשיכה בזרם די קבוע, אך התמעטה עד לשפל זמני של 1,375 מהגרים לישראל בשנת 1989, כנראה כתוצאה מהמצב הכלכלי בישראל בשנות השמונים והאינתיפאדה הראשונה. בתחילת שנות התשעים הייתה עלייה קלה בכמות המהגרים היהודים, אך ירידה דרמטית באחוז היחסי של מהגרים יהודים מארצות הברית מבין כלל המהגרים היהודים לישראל – זאת כתוצאה מגלי ההגירה היהודיים ההמוניים מברית המועצות בעיקר, אך גם מאתיופיה. עד לאמצע שנות התשעים ניתן לראות עלייה בכמות המהגרים היהודים מארצות הברית לישראל, עד לשיא זמני של 2,510 מהגרים יהודים מארצות הברית בשנת 1996. ניתן לייחס זאת לצמיחה הכלכלית בישראל של שנות התשעים, כמו גם לתקוות להסדר שלום עתידי. לקראת תחילת שנות האלפיים הייתה ירידה נוספת בהגירה מארצות הברית ובשנת 2001 הגיעו לישראל רק 1,470 יהודים מארצות הברית – שיא שלילי זמני. זאת כנראה כתוצאה מאירועי האינתיפאדה השנייה. בשנים שעברו מאז, ניתן לראות גידול בכמות המהגרים היהודים מארצות הברית, עד לכך שבשנת 2010 הגיעו לישראל 3,572 יהודים מארצות הברית. את המספר הזה ניתן להסביר בכמה סיבות – שקט ביטחוני יחסי, צמיחה ויציבות כלכלית בישראל, לעומת משבר כלכלי משמעותי ודרמטי בארצות הברית, כמו גם עבודתם של ארגונים המעודדים הגירה יהודית מארצות הברית, במקביל להפניית משאבי עידוד הגירה יהודית ספציפית מארצות הברית בהיותה "מאגר היהודים" הגדול ביותר בעולם. בשנים אלו ניתן לראות גם כי אחוז היהודים מארצות הברית מכלל המהגרים היהודים לישראל עלה בצורה דרמטית והגיע אל כמעט 23% מכלל ההגירה היהודית לישראל בשנת 2009. זאת ניתן להסביר בעיקר בהתמעטות ההגירה היהודית לישראל ממדינות אחרות, יותר מאשר בגידול בהגירה היהודית מארצות הברית. יש לשים לב לעובדה חשובה, ההגירה היהודית מארצות הברית כללה בנקודת השיא שלה כעשירית אחוז מכלל יהודי ארצות הברית. בשנים אלו היא מגיעה אל כמעט מחצית עשירית האחוז מכלל יהודי ארצות הברית. במצב עניינים זה, כל הערכה של השפעות אירועים בישראל ובארצות הברית ככאלו שמעודדים או מעכבים הגירה יהודית לישראל היא מוגבלת. האירועים שנסקרו כאן נחשבים ככלל ככאלו שהשפיעו על כמות המהגרים היהודים מארצות הברית לישראל – ניתן להניח גם כי יש בהערכות אלו ממד של אמת, אך מכיוון שלא היה "גל עלייה" דרמטי מארצות הברית לישראל ולא הסתמן כזה בשום שלב, ומשום שגם האירועים המעודדים ביותר לא הביאו לגל שכזה – יש לקחת כל הערכה של השפעתם על ההגירה היהודית מארצות הברית בערבון מוגבל"[7]

ארגון נפש בנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הוקם ארגון נפש בנפש כדי לסייע לעלייה מארצות הברית בישראל. הארגון הוקם על ידי הרב יהושע פס וטוני גלברט. הארגון סייע לעולים מארצות הברית לישראל, והחל משנת 2009 הארגון קיבל את האחריות הבלעדית לעלייתם של יהודים מצפון אמריקה לישראל. כלומר, למי שעולה מארצות הברית לישראל אין אפשרות אלא לעלות בעזרת הארגון. הארגון מספק גם סיוע משלים לתהליך העלייה כגון סיוע מול הבירוקרטיה בישראל, תמיכה במציאת תעסוקה ובמציאת לימודים ומגורים. משך השנים עלו גם בקורות כלפי הארגון, בעיקר כי מדובר בעמותה פרטית אשר קיבלה את המונופול לעלייה מארצות הברית על פני המדינה או הסוכנות היהודית[8].

מאפייני העלייה מארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש נוכחות משמעותית של יהודים המגדירים עצמם אורתודוקסים מבין העולים מארצות הברית, אחוז ההולך ועולה עם השנים. כך, היהדות האורתודוקסית שהיא הזרם הקטן יותר מבין הזרמים הדתיים ביהדות ארצות הברית, היא הנוכחת יותר מבין העולים לישראל מארצות הברית. בנוסף, לרוב נוטים להגדיר עצמם כדתיים יותר מכלל האוכלוסייה היהודית בארצות הברית, בלי קשר לזרם הדתי אליו הם שייכים. כמו כן, למרות יהדות ארצות הברית אשר לרוב תומכים במועמדים דמוקרטיים בבחירות, אלו שנמצאים בישראל תומכים, ברוב גדול, במועמדים רפובליקאים.

מחקרים רבים הראו כי העולים מארצות הברית מסתגלים היטב לחיים בישראל, בלימוד עברית ובעיקר ברכישת תעסוקה בישראל. כנראה משום שככלל הם משכילים ובעלי ניסיון מקצועי בעת עלייתם לישראל. בכשלושים אחוז מהמשפחות היהודיות המהגרות מארצות הברית לישראל יש לפחות בן משפחה אחד הממשיך לעבוד בארצות הברית או בארגון אמריקאי. מה שמעיד על כך שמדובר בקהילת מהגרים טרנסנשיונלית. עם זאת, לא ברור כמה מאלו מתגוררים לסירוגין בארצות הברית וישראל וכמה עובדים בארגון המוגדר אמריקאי אך ממוקמים בישראל[9]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י' גלס, יהודי ארצות הברית וקנדה בארץ ישראל: התיישבותם ויוזמתם לפיתוח הנוף היישובי במחצית הראשונה של תקופת שלטון המנדט הבריטי (1917-1932). עבודת דוקטורט באוניברסיטה העברית, עמ' 224-330
  2. ^ שלמה זלמן שרגאי, נימוקי אי קבלת ראשות המחלקה בסוכנות, מעריב, 12 בדצמבר 1966
  3. ^ איתי גרינשפן, פילנתרופיה סביבתית: יחס הגומלין בין קרנות פילנתרופיות לארגוני הסביבה בישראל, ירושלים, המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, 2014.
  4. ^ איתי גרינשפן, תהליכי שינוי והתפתחות בתנועה הסביבתית בישראל: מאוריינטציה מדינתית לחברה אזרחית ושותפויות, ביטחון סוציאלי (98), 2015, 157-193.
  5. ^ Sara Yael Hirschhorn, City on a Hilltop: American Jews and the Israeli Settler Movement, Cambridge, Massachusetts, 2017.
  6. ^ יחיאל לימור, תכנית העלייה לישראל עוברת לפסים של קבוצות עולים, מעריב, 25 במאי 1969
  7. ^ עמיר סגל, תעסוקה כחלק מתהליך ההגירה של מהגרים יהודים מארה"ב לישראל - עבודת תזה, ירושלים, 2015.
  8. ^ חיים לוינסון, אורי בלאו ומרדכי טברסקי, העמותה הפרטית שהפכה למונופול על העלייה מארה"ב, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2012.
  9. ^ תעסוקה כחלק מתהליך ההגירה של עולים מארצות הברית לישראל כתב העת הגירה, גיליון 10, עמיר עקיבא סגל