דיספוריה מגדרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרעת זהות מגדרית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיספוריה מגדרית
שם בלועזית Gender Dysphoria
ICD-10
(אנגלית)
F64.9, F64.8
ICD-9
(אנגלית)
302.85
MedlinePlus
(אנגלית)
001527
DSM-5
(אנגלית)
302.6 (F64.2)
MeSH
(אנגלית)
F64.2)
טרנסג'נדריותטרנסג'נדריות
ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים
בנושא זהות מגדרית
עוד בנושא
פורטל להט"ב

המונח דיספוריה מגדרית (באנגלית: Gender Dysphoria) מתאר את מצבי הדחק ואת המצוקה שמרגישים גברים, נשים ואנשים בעלי זהויות מגדר אחרות כאשר המין שאליו הם שויכו בלידתם אינו משקף את חוויית המגדר שלהם או את ה"פרפורמנס" המגדרי (באנגלית: gender performance) שלהם (המושג "פרפורמנס" מתייחס במקרה זה לאופן שבו אנשים מבטאים את הזהות המגדרית שלהם). דיספוריה מגדרית הופיעה לראשונה כקטיגוריה אבחונית במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5: Diagnostic and Statistical Manual), לאחר דיון ממושך בקרב הקהילה הקלינית והמחקרית בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה.

דיון זה התרחש לאור הביקורת, שהגיעה מהקהילה הטרנסג'נדרית ומאנשי טיפול ומחקר מסוימים, על האבחנה שהופיעה במהדורה הקודמת של ה-DSM, ה-DSM-IV-TR, הפרעת זהות מגדריתאנגלית: Gender identity disorder, בראשי תיבות: GID), לפיה מצוקות שנובעות מחוויית המגדר מוגדרות כהפרעות נפשיות. למרות השינוי שחל ב-DSM, "הפרעת זהות מגדרית" עדיין מופיעה במדריך האבחנות הפסיכיאטריות (ICD-10: international classification of diseases).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים בגילאים שונים שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית, עשויים להיזדקק לנטילת הורמונים או להתערבויות כירורגיות שונות כדי להקל על מצוקתם הנפשית. עם זאת, לא כל אדם שחש אי התאמה בין המגדר שאליו שויך בלידה ובין החוויה או המבע המגדרי שלו, ירגיש בהכרח מצוקה נפשית או יחווה קשיים רגשיים. זוהי סוגיה מורכבת, ואחד הגורמים החשובים שמשפיעים על מידת המצוקה הנחווית הוא מידת הקבלה של הסביבה וקיומה של רשת תמיכה חברתית נגישה ופעילה. בהשוואה לקטיגוריה האבחונית שהייתה נהוגה בעבר ("הפרעת זהות מגדרית"), הקטיגוריה החדשה ("דיספוריה מגדרית") שמה דגש רב יותר על האספקטים התיאוריים (או דיסקריפטיביים; באנגלית: descriptive) של התופעה ועל המצוקה והקשיים הפסיכולוגיים. כמו כן, בניגוד לאבחנה הקודמת, "דיספוריה מגדרית" נתפשת כבעיה קלינית ולא כבעיה בזהות הנחווית או המוצגת כלפי חוץ. מדובר, אפוא, בשינוי גישה של הממסד הרפואי והקליני כלפי אנשים שחווית המגדר שלהם שונה מזו שנחשבת למקובלת חברתית (קרי, "גבר" או "אישה"), מעמדה שרואה בעצם החוויה השונה בעיה או "הפרעה" לעמדה מקבלת יותר, שמכירה במגוון של חוויות מגדר ושאינה רואה בכך פסיכופתולוגיה.

ניתן לקבל את האבחנה על פי המדריך DSM-5, לילדים או למבוגרים, כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

הקריטריונים לאבחנה של דיספוריה מגדרית בקרב ילדים וילדות:

קריטריון A: חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (גבר או אישה) ובין החוויה ו/או ההבעה המגדרית (פרפורמנס) של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי לפחות באחד מששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה קשורים בהעדפה של המאפיינים הפיזיולוגיים, הרגשיים והחברתיים שנחשבים קשורים למגדר שעמו האדם מזדהה ולדחייה של המאפיינים שנחשבים כתואמי המגדר שאליו האדם שויך בלידה, והם מפורטים ב-DSM-5).

קריטריון B: מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, ו/או פגיעה בתפקוד החברתי, הלימודי ו/או בתחומי חיים אחרים.

הקריטריונים לאבחנה של דיספוריה מגדרית בקרב מתבגרים ומבוגרים:

קריטריון A: חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (גבר או אישה) ובין החוויה ו/או הפרפורמנס המגדריים של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי לפחות בשניים מתוך ששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה דומים לאלו שמפורטים בחלק מתייחס לאבחנה של ילדים, אך אינם זהים וגם הם מופיעים ב-DSM-5).

קריטריון B: מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, ו/או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, האקדמי ו/או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.

היסטוריה: הפרעת זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור לעיל, עד לפרסומו של ה-DSM-5, מצבים שמוגדרים היום תחת הכותרת האבחנתית "דיספוריה מגדרית" סווגו בתור "הפרעת זהות מגדרית" (באנגלית: Gender Identity Disorder או בקיצור GID).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה מאובחנת על פי המדריך DSM-IV-TR (יצא בשנת 2000), כאשר מתקיימים ארבעה קריטריונים:

  • הזדהות חזקה לאורך זמן עם המגדר השני (ולא רק במטרה לזכות ברווחים חברתיים-תרבותיים שונים בשל השתייכות למגדר זה).
  • תחושת אי נוחות שקשורה למין שאליו האדם שויך בלידה, או תחושת אי התאמה של האדם לתפקידי המגדר שנגזרים מבחינה חברתית מן ההשתייכות למין זה.
  • האבחנה לא מתאימה לאנשים עם מאפייני אינטרסקס פיזיים (כלומר, אנשים שסימני המין המשניים שלהם הם שילוב כלשהו של סימני מין זכריים ונקביים).
  • מצב נפשי זה גורם למצוקה פסיכלוגית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בכל תחום תפקוד משמעותי אחר בחייו של האדם.

האבחנה "דיספוריה מגדרית", שמופיעה במקום הפרעה זו במהדורה החדשה של המדריך, DSM-5 (שיצא ב-2013), היא דומה אך כוללת מספר שינויים: הוספו קריטריונים שונים עבור ילדים, מתבגרים ומבוגרים; הוסר פירוט על סוגים שונים של האבחנה המבוססים על נטייה מינית; ואוחדו שני הקריטריונים הראשונים לקריטריון אחד (הזדהות עם המין השני ודחייה כלפי המין המולד).[1]

לעתים קרובות תחושת חוסר ההתאמה מופיעה כבר בילדות, אך בגיל זה היא נחשבת כהפרעת זהות מגדרית אצל ילדים (Gender identity disorder in children, בראשי תיבות GIDC), המובחנת מהפרעה זו אצל מתבגרים או מבוגרים. אצל ילדים ההפרעה מאובחנת כשהיא מופיעה הרבה לפני גיל ההתבגרות המינית. היא מתאפיינת בחוסר נוחות לגבי המין המולד, ורצון להשתייך למין השני (או התעקשות שהוא/היא שייכ/ת למין השני). כן קיימים העדפה חזקה וחיקוי ללבוש של המין השני, למשחקי דמיון בהם הילד ממלא את תפקידי המגדר של המין השני, למשחקים ותחביבים המשויכים בדרך כלל למין השני, וכן העדפה חזקה לשחק עם בני המין השני.

אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם הפרעת זהות מגדרית עולה לעתים קרובות קושי משמעותי ומצוקה בהתמודדות עם תגובות החברה להתנהגותם ותחושותיהם. לעתים נוצרים אף דיכאון או התנהגות אנטי-חברתית בעקבות ההתמודדות עם דחייה מצד החברה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה קושי להעריך את שכיחות התופעה, ולרוב היא הייתה מוערכת על פי אחוז המעוניינים בתהליך לשינוי מין.

גורמים משוערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גורמים ביולוגיים - טענות מסוימות, שמקורן בחקר התנהגויות מיניות של חיות ובפרט של חולדות מעבדה גורסות כי מצב זה נגרם בעקבות השפעות שונות של הורמני המין על ההתנהגות. כך למשל כמות גדולה של הורמון הטסטוסטרון (ההורמון ה"זכרי") אצל נשים מגביר התנהגויות "זכריות" כגון תוקפנות, ואילו עודף באסטרוגן (ההורמון ה"נקבי") אצל גברים מפחית התנהגויות מסוג זה. טענות בדבר ההשפעות הביולוגיות נחשבות שנויות במחלוקת, שכן ההתנהגות האנושית היא מורכבת מאוד והיא פונקציה של גורמים רבים הקשורים זה. לכן הקביעה שההורמונים הם הגורם העיקרי ל-GID היא פשטנית למדי ואינה יכולה להסביר לבדה את התופעה.
  • גורמים פסיכו–חברתיים - תאוריות מסוימות גורסות כי שילוב בין גורמים מורכבים כגון תכונות ההורים, אופן גידול הילדים, המזג שהאדם נולד איתו, והציפיות התרבותיות לגבי תפקידי המגדר, עשוי להשפיע על התפתחותה של GID.

קבלת מענה טיפולי למצוקה נפשית שקשורה ל-GID[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המקובל הוא טיפול פסיכולוגי, שמטרתו לרוב היא לתמוך באדם ובהתמודדותו עם תחושותיו, ללא ביקורת ושיפוטיות, לעזור לו לחוש בנוח עם הזהות המינית המגדרית הרצויה, וכן ללוות ולתמוך בו במקרה של החלטה על בלוקרים, הורמונים וניתוח לשינוי מין. כאשר מדובר בילד או מתבגר, הטיפול נועד במקביל לתמוך גם בהורים, להדגיש את חשיבות התמיכה שלהם בילד ללא ביקורת, לעזור להם לסייע לילד בהתמודדותו מול התגובות והסטריאוטיפים בחברה לגבי התנהגותו, וכן להסביר להם את חשיבות ההתערבות המוקדמת, בין אם תוביל לשינוי בזהותו המינית של הילד ובין אם לאו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Highlights of Changes from DSM-IV-TR to DSM-5". American Psychiatric Association. May 17, 2013.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.