ויטולד הולאניצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Witold Hulanicki.png

ויטוֹלד הוּלַאנִיצְקיפולנית: Witold Hulanicki‏; 1890 - 27 בפברואר 1948) היה קונסול פולין בירושלים שהיה מיוזמי ההסכם מ-1938 בין האצ"ל לממשלת פולין להקמת מחנות לאימונים צבאיים למגויסי האצ"ל בפולין. בראשית מלחמת העצמאות הואשם על ידי הלח"י בריגול לטובת הערבים ונרצח בידי אנשיו.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה דיפלומטית טרם מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השלושים של המאה העשרים שימש הולאניצקי בתפקיד קונסול בלונדון. בחודש מרץ 1937 החל לכהן כקונסול כללי של פולין בארץ ישראל ובעבר הירדן. עם הגיעו לארץ ישראל ביקר יחד עם הקונסול היוצא במשרדי הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי בירושלים. הם נפגשו עם הנהלותיהם והחליפו עמם דברי ברכה. בחודש נובמבר 1937 ביקר בארץ המנהל הכללי של מחלקת ההגירה במשרד החוץ הפולני, ובעת ביקורו ביקר יחד עם הקונסול הולאניצקי במשרדי הסוכנות היהודית והם נפגשו עם ד"ר ארתור רופין, משה שרתוק (לימים שרת) ויצחק גרינבוים. במחוות אלו הביעו הפולנים את הכרתם במעמדם המדיני של היישוב היהודי והנהגתו.

יוזמת בית"ר לעליית יהודי פולין לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 1936 נתקבל זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ונשיא הצה"ר, בוורשה אצל קולונל יוּזף בֵּק, שר החוץ הפולני, והעלה בפניו את תוכנית האווקואציה ליישוב מיליון וחצי יהודים מיהודי אירופה בארץ ישראל משני עברי הירדן, בתקופה של 10 שנים; מחצית ממספר זה יבואו מפולין. ז'בוטינסקי הדגיש כי העלייה תהיה וולונטרית ואין כל כוונה לכפותה על איש. עלייה כזו עשויה הייתה לקדם את הקמתה של המדינה היהודית בארץ ישראל. הרעיון נתקבל על ידי קולונל בק, מאחר שבהגשמתה ראה דרך ליציאתם של היהודים מפולין, כאשר מדינה יהודית ריבונית תפתח את שעריה בפניהם.

שיתוף פעולה בין האצ"ל לממשלת פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפגישותיו של ז'בוטינסקי עם ראשי הממשל הפולני, נערכו בארץ ישראל פגישות של אנשי אצ"ל עם הקונסול הולאניצקי. הפגישות נערכו באמצעות חבר אצ"ל שהיה מבאי ביתו של הקונסול. את הפגישות עם הקונסול ארגן משה רוזנברג,[1] מפקד האצ"ל באותה עת. לאחר מכן שותפו בפגישות גם חברים נוספים במפקדת האצ"ל ובהם אברהם שטרן, לימים מייסד הלח"י. בין הולאניצקי ושטרן התפתחה ידידות רבה. שטרן מסר את תוכן פגישותיו לחברי המפקדה ולאחר דיון בנושא, הוחלט לשלוח את שטרן לפולין כשליח הארגון. בפגישות אלה הועלו לפני הקונסול השקפות הארגון על זהות האינטרסים בין הציונות לבין ממשלת פולין, והוסבר כי שככל שהאצ"ל יגביר את תגובותיו בארץ, ייחלש מעמדם הפוליטי של הערבים וכך תתאפשר עליית יהודים מפולין.

הולאניצקי ושטרן ניסחו טיוטת זיכרון דברים בין ממשלת פולין ובין האצ"ל, לפיו מתחייב האצ"ל לארגן מחנות אימונים לצעירים מגויסי האצ"ל בפולין ואת עלייתם ארצה. ממשלת פולין מצידה תעזור לאצ"ל במתן נשק ובמקומות לאימונים, ואף תשתדל, במידה שהתנאים המדיניים יאפשרו לה, ללחוץ על ממשלת בריטניה להתיר את כניסת יהודי פולין לארץ-ישראל. את טיוטת זיכרון הדברים הביא שטרן לדיון בישיבת מפקדת אצ"ל, וכל חברי המפקדה אישרו אותו. שטרן יצא בסוף יולי 1938 לוורשה כדי להתחיל לארגן את מחנות האימונים. הולאניצקי מצידו העביר את בקשת האצ"ל אל משרד החוץ הפולני בוורשה. הרשויות בפולין דנו בבקשת האצ"ל ובאביב 1939 החלה התוכנית להתבצע והחל קורס צבאי בפולין של אנשי האצ"ל.

קריירה דיפלומטית בזמן ואחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה המשיך הולאניצקי למלא את תפקיד הקונסול בירושלים מטעם הממשלה הפולנית הגולה. הוא מילא תפקיד זה עד לשנת 1943, אז עבר למלא תפקידים מטעם ממשלת המנדט הבריטי, לראשונה כצנזור ראשי על דברי הדואר בירושלים ולאחר מכן הועבר למחלקת התעשיות הכבדות ולבסוף למחלקת הפיקוח על נכסי האויב.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בפברואר 1948, יום לפני שהולאניצקי, אשתו ושלושת ילדיהם עמדו לעזוב את הארץ בדרכם ללונדון, נחטף הולאניצקי מדירתו בירושלים על ידי אנשי לח"י שהציגו עצמם כחברי ארגון ההגנה וביקשו ממנו להתלוות אליהם לחקירה. משלא שב פנתה אשתו למשטרה וזו החלה בחיפושים. למחרת, ב-27 בפברואר 1948, בשעה 8 בערב, נשמעו יריות מכיוון הכפר הערבי שייח' באדר (כיום גבעת רם). למחרת נמצאו במקום שתי גוויות של פולנים – הולאניצקי ועיתונאי פולני בשם סטפן ארנולד – כשידיהם כפותות. בשיחות טלפון למשרדי העיתונים הודיעו אנשי הלח"י כי הם הרגו את שני הפולנים בגלל קשריהם עם הכנופיות הערביות.

לימים, בניסיון לתרץ את הריגתם של שני הפולנים ובהם האיש שגילה אהדה לאצ"ל וקישר את ראשיו עם שלטונות פולין ואף היה ידיד אישי של אברהם שטרן, נימק נתן ילין-מור, מראשי הלח"י לשעבר, את הרצח בכך שבאותה עת הייתה ירושלים במצור והתרוצצו בה שמועות רבות, ובין השאר כי בעיר נמצאים מרגלים יהודים המוסרים ידיעות לערבים.

החוקרים איזבלה גינור וגדעון רמז, החוקרים את חתרנותה של ברית המועצות בארץ ישראל ובמדינת ישראל העלו בשנת 2011 תאוריה אחרת;[2] הם מצאו כי כעשר שנים אחרי מותו של הולאניצקי קיבלה בתו מכתב מפולני אחר, שישב גם הוא בירושלים בשנות הארבעים והיה דובר הצבא הפולני במזרח התיכון, בו סופר לה כי זמן קצר לפני מותו סיפר לו הולאניצקי כי קיבל איומים על חייו, והוא חושש שיירצח ומבקש למסור למשפחתו את האמת כי החל לסייע לפעילות האנטי-קומוניסטית של שירותי הביון האמריקאי, בהאמינו שהוא פועל לטובת ארצו.

לדברי גינור ורמז רחשו בלח"י אהדה לברית המועצות, לאו דווקא על בסיס אידאולוגי, אלא משום שאנשי הארגון העריכו שברית המועצות תתמוך בשאיפות התנועה הציונית בארץ-ישראל כדי לפגוע בבריטניה, על רקע המלחמה הקרה. גינור ורמז קבעו כי הלח"י רצח את הולאניצקי לא מפני שעזר לערבים, אלא מפני שהחל לעבוד כסוכן אמריקאי אנטי-קומוניסטי, ועשו זאת בשירות ברית המועצות.

בדצמבר 2011 הגיעה לביקור בישראל בתו של ויטולד הולאניצקי. הבת, ברברה הולאניצקי, המתגוררת בלונדון, באה לארץ בפעם הראשונה מאז שהיא, שתי אחיותיה ואימן עזבו את הארץ לאחר הרצח. היא הוזמנה לארץ על ידי המועצה הישראלית ליחסי חוץ. הבת פקדה את קבר אביה ונועדה לפגישת פיוס עם יאיר שטרן בנו של מייסד הלח"י.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]