משה רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה רוזנברג
משה רוזנברג סוקר מסדר של האצ"ל בתל אביב

משה רוזנברג (15 בנובמבר 189811 במרץ 1987) היה מראשי בית"ר בארץ ישראל ומפקד האצ"ל בשנים 19371938.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1898 ליחזקאל ואסתר לבית קופל במריאופול שבאוקראינה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. למד בגימנסיה בבאטום ובאוניברסיטה של רוסטוב על הדון. כיהן בבאטום כיושב ראש אגודת צעירי ציון וכחבר ועד הקהילה. היה ציר בקונגרס צעירי ציון בשנערך בפטרוגרד ב-1917. שירת במשך שנה בצבא הרוסי כמפקד פלוגה. ב-1920 נישא לשרה דוקטורסקי.

במרץ 1921 עלה לארץ ישראל והיה שותף בהגנת העיר יפו בזמן מאורעות תרפ"א. הצטרף לארגון ההגנה בירושלים והשתתף בקורס המדריכים ב-1922 יחד עם אברהם תהומי וירמיהו הלפרן.

ב-1925 עבר לתל אביב ועסק במסחר. הצטרף לתנועת הצה"ר ובית"ר וכיהן כמפקד בית"ר בתל אביב, קצין הנציבות ומפקד ברית החייל. ב-1929 התמנה לסגנו של ירמיהו הלפרן ב"בית הספר למדריכים" של התנועה ומאוחר יותר עמד בראשו בעקבות נסיעתו של הלפרן לחו"ל. בתקופת מאורעות תרפ"ט נטל חלק בהנהגת קבוצת החניכים מבית"ר שהשתתפה בהגנה על שכונות דרום תל אביב ואף תקפה באופן אקטיבי את הכפר סלמה. בעקבות המאורעות והמחלוקת על צורת התגובה הרצויה החלה תסיסה פנימית בתנועת בית"ר לקראת הקמת ארגון עצמאי, נפרד מההגנה. הלפרן, רוזנברג וחברים נוספים אימנו קבוצות של צעירים ומבוגרים בענפי ספורט ולחימה שונים.

בתחילת שנות ה-30 הצטרפה הקבוצה התל אביבית לארגון האצ"ל בראשותו של אברהם תהומי, מפקד סניף ירושלים של ארגון ההגנה, שפרש ממנו. רוזנברג עצמו מונה לסגן מפקד הסניף בתל אביב במקביל לפעילותו בבית"ר.[1] ב-1937 בעקבות הפילוג באצ"ל וחזרתו של תהומי לשורות ההגנה, הוקמה מפקדה חדשה בראשותו של רוזנברג, בה היו חברים: אברהם שטרן (יאיר), דוד רזיאל, חנוך קלעי ואהרן חייכמן. ב-כ' בתמוז תרצ"ז (29 ביוני), יום פטירתו של הרצל, ערכו עשרות אנשי הארגון מסדר לציון ארגונה מחדש של המחתרת. מטעמי חשאיות נערך האירוע, לכאורה של ארגון "ברית החייל", באתר בנייה בתל אביב. תחילה מונה למפקד האצ"ל רוברט ביטקר, אולם כעבור חודשים ספורים הוא הוחלף על ידי רוזנברג.[2]

שנות הנהגתו התאפיינו בוויכוח פנימי בתוך היישוב היהודי בארץ וארגון האצ"ל לגבי מדיניות ההבלגה נגד התוקפנות הערבית שהייתה נהוגה על ידי "ההגנה" וזכתה לתמיכת חלקים גדולים ביישוב. תחת פיקודו של רוזנברג ביצע האצ"ל כמה פעולות נקמה, אך בהיקף מצומצם יחסית. משפטו והוצאתו להורג של שלמה בן יוסף ב-1938 הכריעו גם את הוויכוח הפנימי בתוך האצ"ל על ההבלגה. רבים מחברי הארגון כבר התמרמרו על שמירת ההבלגה היחסית על ידי רוזנברג, וההתמרמרות גברה כאשר רוזנברג יצא מהארץ לקפריסין ביום הוצאתו להורג של בן יוסף. בהמלצת מפקדת הארגון שחרר ז'בוטינסקי את רוזנברג מתפקידו כמפקד הארגון ומינה תחתיו את מי שעתיד היה להיות הבולט מבין מפקדי האצ"ל עד לתקופת מנחם בגין - דוד רזיאל. רוזנברג ששהה בחו"ל נפגש עם ז'בוטינסקי וזה הציע לו תפקידים שונים במסגרת בית"ר העולמית, אך רוזנברג העדיף לחזור לארץ ישראל. בתשובתו לז'בוטינסקי אמר: "אולי אדוני צודק שהציונות היא בגולה, אבל ארץ-ישראל היא המולדת וכוונתי לחזור הביתה".[3] בסוף אותה שנה חזר לארץ.

לאחר חזרתו לארץ היה פעיל בתנועת בית"ר, ואף נפגש לצורך כך לעתים מזומנות עם דוד רזיאל, מחליפו בראשות האצ"ל, שכיהן גם כנציב בית"ר בארץ ישראל. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1940, התגייס לצבא הבריטי ושימש כקצין בארץ ישראל ובמצרים. בשנת 1945 השתחרר מהצבא ועסק בתעשיית מכונות דפוס. לרוזנברג ולרעייתו שרה נולדו שני בנים - יחזקאל ועמירם.

משה רוזנברג נפטר בי' באדר תשמ"ז ונטמן בבית העלמין הדרום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]