ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/טיוטות ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/טיוטה:ועד הרבנים בוורשה

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ועד הרבנים בוורשה (או בשמו הרשמי: ועד הרבנים לעדת ווארשא[א]; לעיתים מופיע גם בקיצור כסתם ועד הרבנים) היה גוף רבני בעל סמכויות קהילתיות שפעל בוורשה החל משנת 1878 (תרל"ח) ועד 1943 (תש"ג). פעילותו הבולטת הייתה בין שתי מלחמות העולם. בוועד הרבנים היו חברים רבנים אורתודוכסים-חרדים בולטים, שרבים מהם נשאו במקביל או בזמנים אחרים בתפקידים רבניים בכירים.

רקע[עריכת קוד מקור]

הקהילה היהודית בוורשה, אשר גדלה במהלך המאה ה-19 בממדים גבוהים במיוחד, ומסך של כרבבת יהודים בתחילת המאה, הגיעה הקהילה למעל רבע מיליון איש עם סיום מלחמת העולם הראשונה. ורשה, כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לשלהי המחצית הראשונה של המאה ה-20, הייתה לקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, ולשנייה בגודלה בכל העולם. לגודלה ולרבגוניותה, משימות מינוי רב שיוסכם על כלל הקהילה הלכה ונהייתה קשה יותר ויותר. לא פעם נושא מינוי הרב לוורשה היה מוקד סכסוכים בין הפלגים השונים בעיר, והדי המחלוקת היו גם גולשים מחוץ לוורשה.

הקמה ופעילות[עריכת קוד מקור]

"על כל אחד מרבני וארשה אפשר היה 'להקשות איזו קושיה': פלוני לא הגיע בידיעת התורה לדרגת הגר"א, אלמוני לא יכול להתחרות בחכמתו עם שלמה המלך, פלמוני נתן מקום להרהר אחר מידותיו בדיני ממונות, צלמוני לא הגיע בצדקתו וחסידותו לדרגת על 'חפץ חיים'. אבל כולם ביחד רבנות וארשה היו! תורה וחכמה וצדקות ופרישות במקום אחד"

רבי שלמה דוד כהנא, אצל שבתאי קשב קלוגמן "לעת נעילת שערי התערוכה", דבר, 20 באוקטובר 1953, עמ' 2

הוועד הוקם

בכל חודש היה רב אחר משמש כרב הוועד (כונה "ממלא מקום הרב בחדשו"[2] או "רב משמר החודש"[3]).

הוועד פעל בהתאמה ושיתוף פעולה מול גופים רבניים אחרים בני תקופתו. כך באמצע מלחמת העולם הראשונה (1916), כאשר הוקם ועד המחוז, נבחרו לוועד המחוז רבנים מתוך וועד רבני ורשה: רבי אברהם צבי פרלמוטר כיהן כראש ועד רבני המחוז, ורבי שלמה דוד כהנא כמזכיר ועד רבני המחוז[4]. אחר הקמת אגודת הרבנים בפולין, פעל הוועד גם בכפוף או במקביל לאגודה זו[5]. גם באגודת הרבנים היו חברים מרבני הוועד: רבי שלמה דוד כהנא, וכן רבי יצחק מאיר קנל, שנבחר להנהלת אגודת הרבנים[6]. הוועד פעל גם בכפוף לפועלי אגודת ישראל[7]. אמנם היו גם חיכוכים גלויים ונסתרים בין אגודת ישראל לבין הוועד. אגודת ישראל התעמתה מול תנועת המזרחי בניסיון להגדיל בוועד את מספר הרבנים המזוהים עם האגודה, וכן במינוי אב"ד מטעמם לוועד. בעיתון ההד של תנועת המזרחי אף העלו אשמה כי הרקע לסכסוך הוא מהשפעת סכסוכים בחצר חסידות גור בין שני בני רבי יהודה אריה ליב אלתר (ה"שפת אמת"), המשמשים בשני קודקודים: רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, מראשי המשפיעים על אגודת ישראל – מול רבי מנחם מנדל אלתר שהיה יושב ראש אגודת הרבנים בפולין[8].

בוועד מופיע רבות בחתימות על כרוזים ו"קול קורא", וכן נתן הסכמות לספרים[9]. ענף בולט בו חתומים רבני הוועד הוא בתחום הכשרות, בו מופיע הוועד בנתינת כשרות לגופי מזון שונים, כולל כשרות לפסח, או באזהרה מפני היעדר כשרות ופרצות כשרותיות אחרות. כך גם התריעו מפני כשרויות מקומיות אחרות וקראו להיזהר שלא לקנות מהכשרים אחרים שאינם תחת פיקוח הוועד[10]. בין פעילי הכשרות היו הרבנים כהנא וקנל, וכן גוטשכטר וסג"ל. מלבד כשרות המזון, פעל הוועד גם בכשרות סת"ם, כשרות ארבעה מינים ועוד[11]. כך גם בימי מלחמת העולם הראשונה פרסמו איסור לברך על אתרוגים שיובאו ממקורות בלתי מוכרים, על פי החלטת רוב חברי הוועד (ובניגוד לדעת רבי שלמה דוד כהנא, שביטל את דעתו לדעת הרוב)[12]; איסור זה היה מנוגד לדעתו של רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן מרדזימין שפרסם כי מותר לברך על אתרוגים שנשלחו מדמשק לפולין על ידי אגודת ישראל בפרנקפורט דמיין, על אף הרינונים שיצאו עליהם כי הם מורכבים. אליו הצטרף גם רבי אליהו קלצקין שהתיר לברך בלובלין ובסביבתה - על פי מכתב ששלח אליו ראמ"מ גוטרמן. בחול המועד סוכות נשלח אישור מהרב עזריאל מונק, רבה של קהילת עדת ישראל בברלין, על כשרות האתרוגים, וחלק מחברי בית הדין חזרו בהם מהאיסור[13].

תחום נוסף עליו עורר הוועד היה שמירת שבת[14] ולימוד הלכות שבת[15], וכן התערבות וחוות דעת במינוי רבני ערים[16]. הוועד אף קבע תקנות מקומיות, כמו איסור גורף על רכישת דגים בסביבות ורשה, לאור הפקעת מחירים בענף (במהלך השנים 1919-1922)[17]. בין פעולות הוועד נמנה גם הסדרה והרשמה של המוהלים בוורשה, תחת פיקוח מסודר[18], וכן הסדרת הפעילות הדתית בתחומי הגיור, קידושין וגירושים[19]. הוועד עסק בפתרון סכסוכים משפחתיים, מתן תשובות לשאלות הלכתיות סבוכות, דיני ממונות, שירותי דת, רישום נישואין ועוד[20].

פעילות הוועד בתקופתו הדומיננטית שבין שתי מלחמות העולם הוסמכה על ידי השלטונות הפולניים כחלק משירותי הדת העירוניים[21]. לאחר מספר שנים, כאשר נוסדה אגודת הרבנים בפולין, שאבה האגודה מרוח סמכויות הוועד, ובהתאם לכך פנתה בבקשה לרשויות להעניק סמכויות דומות לאגודה[22].

עם הקמת אגודת ישראל יצא הוועד בשנת ה'תרע"ג בקריאה לתמיכה והשתתפות באגודה[23].

בשנת ה'תרע"ט, הופיע הוועד בקריאה, יחד עם כמאה רבנים ואדמו"רים, לחדש את תענית כ' בסיוון לאור תוצאות המלחמה הקשות בקהילות היהודיות באירופה[24]. קריאה דומה, לתענית ביום כ"ו באלול באותה השנה, פרסם "ועד הרבנים" באותו היומון, לאור הפרעות באוקראינה (ובפרט הפוגרום בפרוסקרוב, בו נרצחו כ-1,800 יהודים)[25].

בפילוג בקהילת קלויזנבורג בחודש אב ה'תרפ"ב (1922) הוציא הוועד מחאה נגד ההתפלגות, בעברית ובגרמנית, תוך שהוועד נוטה לטובת המחנה שזוהה עם תנועת המזרחי ואנשי הציונות, נגד "הקהילה הספרדית" שמנתה גרעין חסידי ובראשה רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהיה אז צעיר לימים. המחאה התפרסמה בעיתונים כמו המזרחי וברלינר פולקס צייטונג (גר')[26]. על מחאה זו נמתחה ביקורת נוקבת אף מתוך אגודת ישראל פנימה, וכך לדוגמה רבי אלכסנדר זושא פרידמן צידד לטובת "הקהילה הספרדית" והדגיש כי אל לו לוועד הרבנים וורשה להתערב בסוגיה שהוא כה רחוק ממנה גיאוגרפית. בהזדמנות זו הוא מותח ביקורת על התנהלות הוועד, שטרם תיקן פרצות בכשרות בוורשה ומתערב הוא בעניינים שמחוץ לגבולותיו. הרב פרידמן מוסיף שאינו תמה על כך שהוועד לא התייעץ עם רבני קלויזנבורג והסביבה, שכן כל רבני הוועד כפופים אל "ה'תקיף' הידוע" (=יעקב גזונדהייט, נכדו של רבי יעקב גזונדהייט), וחוששים הם ממנו. את ביקורתו הוא מותח עוד על כלל אגודת ישראל, איך נותנת היא לדברים להתנהל כך[27].

עם הופעת היומון העברי היום בתמיכת רשת החינוך הציונית תרבות, בראשית שנת 1925, פרסם וועד הרבנים הוורשאי, בגיליון השני של היומון, את ברכתו לרגל הופעת יומון זה. הוועד שיבח את הופעת היומון העברי, ואת היותו כתוב בלשון הקודש. על דברי הברכה חתם מזכיר הוועד, יעקב גזונדהייט, בשם רבני הוועד. דברי ביקורת קשים נמתחו בעקבות כך בביטאון דגלנו של רבי אלכסנדר זושא פרידמן, ובו מתח הכותב (תחת הפסבדונים "רב זעירא") ביקורת על התנהלותו הציבורית של הוועד, בתמיכתו ביומון זה, ובאי פרסום תמיכתו במספר מפעלים חרדיים בולטים, בהם: היומון דער יוד, הכנסייה הגדולה הראשונה, והנחת אבן הפינה לישיבת חכמי לובלין. הכותב מפיל את האחריות של תמיכת הוועד במזכיר ה"בלתי אחראי" שעושה בחותמת הוועד כרצונו, תוך שהוא מציין שהנה המזכיר הקודם "התקיף" כבר נפטר. הוא מאשים את הוועד גם בכך שמפרסם את דיוני הגטים וסכסוכי המשפחה הנערכים ברשותו, תוך פרסום ברבים של שמות הנידונים ופרטי הדיונים, למרות שזה נגד הצניעות וטהרת המשפחה הישראלית[28].

ועד הרבנים גילה את דעתו בעניין הציונות ”שכל מי שבא ומחליט שהציונות היא אסורה על־פי התורה – את התורה הוא מזייף ועושה ממנה פלסתר”. תנועת המזרחי השתמשה בדברים אלו, תוך הדגשת מסר זהה בוועידת המזרחי החמישית שנערכה בצ'כוסלובקיה[29].

חוק ההגירה של 1924 הצניח באופן משמעותי את מספר המהגרים לארצות הברית, ובעקבותיו נמנע בפני נשים רבות להגר בעקבות בעליהן לארצות הברית. נשים אלו נותרו למעשה עגונות. הוועד פנה בטלגרף לנשיא ארצות הברית קלווין קולידג' שיתיר באופן חריג לנשים אלו להתאחד עם בעליהן. קולידג' נענה בשלילה[30].

באמצע שנת ה'תרצ"ה פורסם קול קורא למען "מחלקת החרדים" של קרן קיימת לישראל. על הקול-קורא חתמו כ-150 רבנים מתנועת המזרחי ומאגודת ישראל, ובראש החתימות הופיעו מספר רבנים מוועד הרבנים בוורשה[31]. גם על חתימות אלו ספגו רבני הוועד ביקורת מאת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל[32], וכן בביקורת נוקבת בעיתונות של אגודת ישראל, כמו "דרכנו"[33]. מהם פרסמו אחר כך התנצלות וחזרו בהם מחתימתם, תוך שהם טוענים כי לא ידעו על מה חותמים[34]. לדברי "ההד", תמיכת רבני הוועד בקק"ל הייתה כמחאה נגד התערבות אגודת ישראל בענייני הוועד ובניסיון למנות בו רב ראשי (אב"ד) מטעם אגודת ישראל[35].

בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20 החל המאבק על השחיטה הכשרה לצבור תאוצה ברחבי אירופה. במהלך אותן השנים מספר מדינות את השחיטה הכשרה, ופולמוס רבני חריף התפתח. במקרים רבים לא נאסרה השחיטה לגמרי, אלא רק נדרש להמם את הבהמה בזרם חשמלי לפני שחיטתה. כך בשנת 1937 (ה'תרצ"ז) יצא חוק השחיטה בשוודיה, ועורר את הדיונים ההלכתיים במשנה תוקף. צמרת רבנים ממזרח אירופה פרסמה את דעתה ב"גלוי דעת תורה" לאסור את הימום הבהמות לפני השחיטה. על גילוי דעת זה חתומים גדולי הרבנים יחד עם חתימת הוועד שתחתיה נרשמו קרוב למניין מרבני הוועד[36].

במהלך השואה המשיך ועד הרבנים להתקיים בגטו ורשה באופן בלתי חוקי. הוא ארגן את כל הפעילות הדתית במחתרת הגטו, ניהל קשרים עם הג'וינט ועם "הוועד לעזרה עצמית", בנושאים דתיים[37].

רבני הוועד[עריכת קוד מקור]

תרפ: פרלמוטר, זיבנברג, שיינגרוס, גוטשכטר, פוזנר, יודקובסקי, סג"ל, מיימון, רוזמרין, ריטשוויל, מרדכי קלפפיש, כהנא.


לאורך שנותיו הלא-ארוכות נמנו בוועד שורת רבנים ארוכה, בהם רבנים בולטים בעלי מוניטין רבני מובהק. בין הרבנים:

מזכיר הוועדה היה יעקב גזונדהייט, נכדו של רבי יעקב גזונדהייט רבה האחרון של ורשה. הלל זיידמן מתאר אותו כמי שהיה מסור ביותר לעבודתו במשכורת מצומצמת, בניקיון כפיים, ומציין כי דאג במיוחד לעגונות ולמסורבות גט. במהלך השואה שהה בגטו ורשה, בו נתפס ב-2 בספטמבר 1942 (כ' באלול ה'תש"ב), יחד עם חבר הוועדה רבי דן וולקנברייט, ונשלחו למותם בטרבלינקה[39].

עד לפטירתו, באדר ב' ה'תרפ"ט, היה ישעיה זאב רוזנבוים יו"ר הוועד, במקביל לכיהונו כסגן יו"ר הקהילה היהודית בוורשה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ביאורים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ שימוש בשם זה מופיע בעיקר בעשרות השנים האחרונות לפעילות הוועד. מתחילה הוא כונה במגוון תיאורים שסבבו על ציר פעילות הרבנים כחברי בית הדין הגדול של ורשה[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ זקבך, עמ' 2.
  2. ^ הדרך, אדר ב' תרע"ג, גיליון 4, עמ' 2.
  3. ^ דער יוד, ט"ו באב תרפ"א, גיליון 178, עמ' 1.
  4. ^ זקבך, עמ' 6.
  5. ^ ראו לדוגמה: דאס אידישע וואכנבלאט, י"ז אדר תרפ"ח, גיליון 24, עמ' 4, וב' בניסן, גיליון 26, עמ' 6, באיסור על קמח מצה בוורשה.
  6. ^ זקבך, עמ' 6-7.
  7. ^ ראו לדוגמה: דאס אידישע וואכנבלאט, י"ד בניסן תרפ"ח, גיליון 28, עמ' 8, ובז' באייר תרפ"ח, גיליון 30, עמ' 6, בפרסום על כשרות חמאה צמחית.
  8. ^ ראו: ההד, סיוון תרצ"ה, גיליון ט', עמ' ה'.
  9. ^ ראו לדוגמה: רבי אלכסנדר זושא פרידמן (עורך), דגלנו, שנה י', חוברת א', שבט תרצ"ב, עמ' 16.
  10. ^ זקבך, עמ' 6.
  11. ^ זקבך, עמ' 5.
  12. ^ זקבך, עמ' 6.
  13. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
    פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אברהם נייערמאן, תועפות רא"ם, בתוך: "עלים לתרופה - דורש לציון - תועפות רא"ם", ירושלים תשס"ד.
  14. ^ ראו לדוגמה: דער יוד, ג' בשבט תר"ף, שנה שנייה, גיליון 20, עמ' 1.
  15. ^ ראו: דער יוד, ו' באייר תרפ"ז, גיליון 158, עמ' 4, יחד עם אגודת הרבנים בפולין.
  16. ^ ראו לדוגמה: דער יוד, ט"ו באב תרפ"א, גיליון 178, עמ' 1, על רבנות רבי יעקב חיים זליג גולדשלג, בעיר שרפץ.
  17. ^ דער יוד, ד' באייר תרפ"ב, גיליון 100, עמ' 1; זקבך, עמ' 6.
  18. ^ דער יוד, כ"ח בכסליו תרפ"ט, גיליון 71, עמ' 1.
  19. ^ זקבך, עמ' 5.
  20. ^ זקבך, עמ' 1.
  21. ^ זקבך, עמ' 5.
  22. ^ זקבך, עמ' 7.
  23. ^ הדרך, אדר ב' תרע"ג, גיליון 4, עמ' 2.
  24. ^ דער יוד, כ"ג באלול תרע"ט, גיליון 36, עמ' 14.
  25. ^ דער יוד, י"ד בסיוון תרע"ט, גיליון 22, עמ' 7.
  26. ^ ראו לדוגמה את המחאה בפולקס צייטונג, באתר קדם.
  27. ^ ראו: רבי אלכסנדר זושא פרידמן, דגלנו, שנה ב', חוברת י"ב, אלול תרפ"ב, עמ' רי"א–רט"ו.
  28. ^ דגלנו, שנה ה', חוברת ג'–ד', כסליו–טבת תרפ"ה, עמ' 4–7.
  29. ^ ההד, סיוון–תמוז תרפ"ו, חוברת ב'–ג', עמ' 7.
  30. ^ ההד, אדר ב' – ניסן תרפ"ז, חוברת ג', עמ' 14.
  31. ^ ראו פרסום של הקול-קורא: ההד, אייר תרצ"ה, חוברת ח', עמ' 16, "כרוז מאת רבני ישראל וגאוניו בפולין על הקרן הקימת לישראל בשעה זו". רבני הוועד החתומים הם: רבי שלמה דוד כהנא, רבי חיים יהושע גוטשכטר, רבי יצחק מאיר קנל, רבי יעקב זילברשטיין, רבי חיים פוזנר ורבי אהרן שיינגרוס. בין שאר הרבנים החתומים מופיעים גם רבי חנוך אייגש (בעל "המרחשת") ורבי תנחום גרשון ביליצקי, וכן מרבני המזרחי: רבי יצחק יהודה טרונק ורבי נחום אש.
  32. ^ ראו על כך אצל: ההד, סיוון תרצ"ה, גיליון ט', עמ' ד'–ה'. וראו שם תגובה על ביקורת המועצת.
  33. ^ ראו לדוגמה: רבי אלכסנדר זושא פרידמן (עורך), דרכנו, כ"ט בניסן תרצ"ה, גיליון 30, עמ' 19, "תשובה לרבים", וכן ו' באייר תרצ"ה, גיליון 31, עמ' 3, "על החותמים ועל החתימות...". הוא מציין כי שאר הרבנים הם בעיקר מתנועת המזרחי, ועוד רבנים רבים אלמוניים (בעלי דרג נמוך וללא מעמד רבני).
  34. ^ ראו: רבי אלכסנדר זושא פרידמן (עורך), דרכנו, ט"ז באב תרצ"ה, גיליון 44, עמ' 18, "חבר ועד הרבנים בורשה הרה"ג כש"ת מוה"ר ר' אהרן שייננראס שליט"א מבטל חתימתו על הקק"ל"; רבי אלכסנדר זושא פרידמן (עורך), דרכנו, כ"א באלול תרצ"ה, גיליון 49, עמ' 18, "הרה"ג ר' חיים יהושע גוטשעכטער, חבר לועד הרבנים בווארשא מבטל חתימתו על הקק"ל".
  35. ^ ראו: ההד, סיוון תרצ"ה, גיליון ט', עמ' ה'. וראו שם שמציין את העובדא כי עד לאותו מועד נמנע הוועד מלחוות את דעתו בעניין, וכן שם ביקורת על הכפפת רבנים לתנועה.
  36. ^ דאס ווארט, גיליון 653, ד' בסיוון תרצ"ז, עמ' 4.
  37. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
    פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         יהושע אייבשיץ, בקדושה ובגבורה, חלק ב', "בני תורה : הרבנים בבודזין מוקד לפעילות חברתית", ירושלים תשנ"ד, עמ' 140, באתר אוצר החכמה, על פי אברהם זמבה.
  38. ^ מובא אצל
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
    פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         הלל זיידמן, יומן גיטו ווארשה, 2 בספטמבר, "דמויות חרדיות", ניו יורק תשי"ז, עמ' 86, באתר אוצר החכמה.
  39. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
    פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         הלל זיידמן, יומן גיטו ווארשה, 2 בספטמבר, "דמויות חרדיות", ניו יורק תשי"ז, עמ' 86–88, באתר אוצר החכמה.

[1] +ו[ו]עד-[ה]רבני[ם]{3}+ו[ו][א]רש(ה/א)

101 ההד

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויקיפדיה:מיזמי_ויקיפדיה/אתר_האנציקלופדיה_היהודית/טיוטות_ערכים_שנוצרו_באנציקלופדיה_היהודית/טיוטה:ועד_הרבנים_בוורשה&oldid=36827848"