ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/גלות (יהדות)
הגלות ביהדות היא היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל, הנתפסת לפי היהדות למולדתו הנצחית. הגלות במקרא היא עונש החמור ביותר שניתן לעם ישראל בעקבות בגידה באלוהים, לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה לעלות לארץ ישראל נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי אנטישמיות שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה.
המילה גּוֹלָה מתייחסת למצב אובייקטיבי של חיי יהודים מחוץ לארץ ישראל, כאשר גָּלוּת מתייחסת למצב הסובייקטיבי של יהודים בגולה.[1] גם כיום רוב היהודים חיים בגולה.
הגלות במקרא[עריכת קוד מקור]
הגלות מתוארת במקרא במספר מקומות:
- וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: (ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ז)
- וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם - כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם, וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
- וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ - עֵץ וָאָבֶן: (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוקים ס"ג–ס"ד)
- ... כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת-הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה; וְהִשְׁקִיתִים מֵי-רֹאשׁ. וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם; וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב, עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם (ספר ירמיהו, פרק ט', פסוקים י"ד–ט"ו)
הגלויות[עריכת קוד מקור]
בהיסטוריה היהודית, התקיימו מספר גלויות, החל מגלות מצרים שחופף לכך התהווה עם ישראל, וכלה בגלות האחרונה שלפני הגאולה המזוהה עם גלות אדום.
גלויות מוקדמות[עריכת קוד מקור]
- גלות מצרים
ערך מורחב – שעבוד מצרים
שהיית בני ישראל במצרים הייתה גלות, אבל בניגוד לגלויות האחרות, היא לא הייתה כתוצאה מחטא (אף כי יש פרשנים דוגמת הרמב"ן הסבורים שהיא נעשתה בגלל אחד מחטאיו של אברהם אבינו. או על חטאם של אחי יוסף שמכרו אותו לישמעאלים), אלא במטרה לזכך את עם ישראל ולגבשו לעם. המפרשים לומדים זאת מהפסוק: ”ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה” (דברים ד כ). רש"י במקום כותב: "מכור- הוא כלי שמזקקים בו את הזהב".
- גלות אשור
- ערך מורחב – גלות אשור
הגליית יושבי ממלכת ישראל הצפונית ועבר הירדנית בידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור ב-733 לפנה"ס, והשלמתה בידי סרגון השני עם החרבת הממלכה ב-722 לפנה"ס, לאחר סיום מצור בן 3 שנים שפתח שלמנאסר החמישי על שומרון. [1]
ארבע גלויות[עריכת קוד מקור]
נוהגים למנות ארבע גלויות: גלות בבל, גלות פרס/מדי, גלות יוון וגלות אדום.
- גלות בבל
- ערך מורחב – גלות בבל
"גלות בבל" היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו. [2]. גלות בבל תוחמת בסופה בגלות פרס, שמהווה למעשה את המשך גלות זו; סיומה הסופי הוא עם סיום גלות פרס/מדי, לאחר 70 שנה מתחילת גלות בבל. השימוש בשם "גלות בבל" מצוי גם בהכללת שתי גלויות אלו יחד.
- גלות פרס/מדי
"גלות פרס", המכונה גם "גלות מדי", היא גלות המשך לגלות בבל. בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית, הועברו גם היהודים - הגולים, או הנשארים ביהודה - לשליטת הפרסים. הגלות הסתיימה לאחר 70 שנה מתחילת גלות בבל, עם הצהרת כורש מלך פרס, עליית עזרא והשר נחמיה ובניית ירושלים ובית המקדש מחדש.
- גלות יוון
- ערך מורחב – התקופה ההלניסטית בארץ ישראל
גלות יוון היא תקופת שלטון ההלניסטים בארץ ישראל. גלות זו החלה עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס מממלכת פרס, והסתיימה עם הקמת ממלכת החשמונאים, או בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרפובליקה הרומית. עם היחלשות הממלכה הסלאוקית פרץ מרד החשמונאים ב-167 לפנה"ס, והביא להקמת ממלכת החשמונאים העצמאית. יש המסמנים את תקופת החשמונאים כסיום גלות יוון, ויש שמחשיבים אותה כחלק מגלות יוון ולדעתם היא הסתיימה עם התחלת גלות אדום בשנת 63 לפנה"ס כאשר כבש המצביא הרומי פומפיוס את ירושלים, או בשנת 37 לפנה"ס שאז החלה התקופה הרומית בארץ ישראל והסתיימה התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.
גלות יוון שונה משאר הגלויות בכך שלא כללה הגליה פיזית של עם ישראל, ואף בית המקדש המשיך להתקיים במתכונת כלשהי לאורך כל תקופת גלות זו. מנגד, גלות יוון כללה גם שינוי תרבותי באזור, והתרבות ההלניסטית החלה להשתרש בארץ ישראל. בשלביה המוקדמים הורגשה השפעת התרבות ההלניסטית באזורים העירוניים ובעיקר בעיר ירושלים. דווקא עם יסוד הממלכה החשמונאית הואץ תהליך ההתייוונות וחדירת המנהגים ההלניסטיים לחיי התושבים היהודים בארץ ישראל.
- גלות אדום (רומי)
- ערך מורחב – גלות רומי
"גלות אדום" או "גלות רומי" היא גלות עם ישראל שהחלה אחר חורבן בית המקדש השני, והיא המרכזית והארוכה מבין ארבע הגלויות. מכונה לרוב בכינוי הסתמי "הגלות", וכן בשם "אלפיים שנות גלות". גלות אדום נחשבת כגלות האחרונה, שאחריה לא תהיינה גלויות נוספות של עם ישראל מארצו; וסיום אותה הגלות מזוהה כחלק מהגאולה העתידית, שנחשבת לגאולה נצחית וגם כתחילת תהליך אחרית הימים, שבו ימות המשיח, תחיית המתים ואף בשם "העולם הבא". אופן והגדרת סיום הגלות אינו מבורר דיו במקורות, והוא מופיע בצורות שונות במדרשים ובספרי ההגות ומחשבת ישראל.
הגלות בהשקפה היהודית[עריכת קוד מקור]
|
"יש לאֱ-לוֹהַ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות, - מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע: גרגיר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר לו רושם מוחש כלשהו ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו, ואז יוציא קליפות, עלים ועוד. עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, הא-לוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא." |
| ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר רביעי. תרגום יהודה אבן שמואל |
בשיר השירים רבה מקלים בהיקף וחשיבות הגלות:
- "מלך המשיח... אומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אומרים לו: היאך אנו נגאלין? ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?... ואומר להם: אחד מכם גולה לברבריה. ואחד מכם גולה לסמטריה. דומה כמו שגליתם כולכם."
בעקבות ההשקפה המוצגת בתלמוד בדבר שלוש השבועות, האוסרות על כל ניסיון יהודי להתנגד לגלות ולדחוק את קיצה, התאפיין יחסם הטיפוסי של יהודים במשך מאות רבות של שנים בפסיביות לאומית כלפי ריחוקם הנוכחי מריבונות מדינית וטריטוריאלית. המודל הרעיוני הדומיננטי קשר את סיום הגלות עם בואו הפיזי של משיח ספציפי. משום כך בדרך כלל הופיעה חריגה מיחסם הטיפוסי של היהודים למצב הגלות רק בצמוד להופעתו של יהודי המציג עצמו כמשיח (למשל: דוד הראובני, שבתי צבי). התחזקות הפצתה של הקבלה ורעיונותיה, ובעיקר הופעת השלב הלוריאני בקבלה שלאחר גירוש ספרד, בצפת של המאה ה-16, הציבה מודלים חדשים לאקטיביות רוחנית כנגד מצב הגלות, בשאיפה להשפעה ריאלית על המציאות ודחיקת קץ הגלות. היו מי שראו (למשל גרשם שלום) בתופעה זו את הגרעין ללידתה של התנערות יהודית אקטיבית ממצב הגלות, כפי שניכרה בעת החדשה בהתעוררותה של לאומיות יהודית פוליטית, ובלידתה של התנועה הציונית.
בספר הכוזרי, כותב רבי יהודה הלוי כי קיום העם היהודי בארץ ישראל הוא מרכז קיומו, ובגלות עם ישראל הוא כעצמות יבשות, אך ישנה נחמה כי העצמות היבשות יקומו לתחייה כחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. המהר"ל מגדיר במדויק את המציאות הגלותית: עם ישראל אינו בביתו, אינו מכונס יחד ואינו עצמאי משלטון זר.[2]
נחמן קרוכמל, מראשוני תנועת ההשכלה, משלב בספרו מורה נבוכי הזמן, את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם - אם כי לדעתו ביהדות מבנה זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות.
על פי אהרון אופנהיימר, התפיסה הרואה בחורבן בית שני את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית עתיקה, עוד מימי יוסטינוס מרטיר וטרטוליאנוס, שהציגה את חורבן הבית כסימן לכך שקרבנו של ישו הוא השלמתה ותכליתה של עבודת הקורבנות. על פי גישה זו, הנקראת תאולוגיית החילופין, היהודים שדחו את ישו ונאחזו בחזון המקדש מרדו באל, ולכן תפסה הכנסייה את מקומו של עם ישראל כנציגת רצון אלוהים בעולם. למעשה בתקופה שאחרי חורבן בית שני הייתה עדיין לעם ישראל אוטונומיה מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. מרד בר כוכבא המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא.[3]
שלילת הגלות[עריכת קוד מקור]
מיתוס שלילת הגלות בתפיסה הרעיונית הציונית מתייחס לדחייה תרבותית ומהותית של הגלות כמקום וכתקופה של היהודי הגלותי, לעומת הגאולה של שיבת ציון. תפיסה זו באה לידי ביטוי הן בפלגים הסוציאליסטים המהפכניים והן בציונות הדתית אשר ראתה בשיבת ציון ומיזוג הגלויות אתחלתא דגאולה. במקביל למיתוס שלילת הגלות התפתח בציונות מיתוס היהודי החדש.
סיום הגלות[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – קיבוץ גלויות
בציונות הדתית מקובל לקבוע את סיומה של הגלות עם הקמת מדינת ישראל, 1878 שנים אחרי חורבן בית שני, אך יש שהגדירו את העלייה הראשונה או הצהרת בלפור כסיומה. הרב קוק כינה כבר את תקופתו, ימי העלייה השלישית, כפעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי הציונות.
יש האומרים כי תהליך הגאולה, כמו הירידה לגלות, הוא תהליך ממושך וכל קביעה של תאריך מסוים לתחילתה או סיומה, הוא שרירותי, להבדיל מדעת הראשונים והאחרונים שהביעו דעה נחרצת בנושא זה. במסורת העממית התקבע מושג "אלפיים שנות גלות" אך העובדות ההיסטוריות מלמדות כי תקופה זו הייתה קצרה יותר, היות שיהודים רבים נותרו בארץ לאחר חורבן בית שני עוד מאות שנים.
ימות המשיח[עריכת קוד מקור]
- ערכים מורחבים – חבלי משיח, עקבתא דמשיחא
ראו גם[עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- ישראל יעקב יובל, "מיתוס ההגליה מן הארץ - זמן יהודי וזמן נוצרי", אלפיים 29, 2005.
- הרב מנחם מנדל פומרנץ אחישנה - "גלות ישמעאל ותקופת אחרית הימים בראי חז"ל" מוסדות 'באר ישראל', תשע"ג
- עופר שיף (עורך), מולדות בגולה: תפיסות של שייכות וזרות בתפוצה היהודית (קובץ מאמרים), עיונים: סדרת 'נושא', 2015, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- תבנית:אתר ישיבה
- הרב ברוך שלום הלוי אשלג, גלות ישראל שבאדם אתר קבלה לעם
- יורם שורק, מתי התחילה הגלות?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- עופר שיף (עורך), גלויות ישראליות: מולדת וגלות בשיח הישראלי (קובץ מאמרים), עיונים: סדרת 'נושא', 2015, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון.
- עופר שיף (עורך), מולדות בגולה: תפיסות של שייכות וזרות בתפוצה היהודית (קובץ מאמרים), עיונים: סדרת 'נושא', 2015, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ גדעון שמעוני, בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה בתוך: אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס (עורכים), עידן הציונות, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, עמ' 45.
- ^ נצח ישראל, פרק א'
- ^ אהרון אופנהיימר, מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו, מרכז זלמן שזר, עמ' 9
