חזון העצמות היבשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תבליט המתאר את החזון, על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת
פסוק י"ד מהחזון חקוק בשערי יד ושם, בירושלים.
חזון העצמות היבשות בציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 לספירה

חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל[1]. הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי.

בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו מתחברות העצמות לדמויות אדם, לאחר מכן עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

...וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.... וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה...

פסוקים א', ב', י' וי"א

הנבואה נקראת בהפטרה בשבת של פסח.

הפרשנות היהודית המסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשנות המסורתית זכתה הנבואה לשתי גישות פרשניות:

  1. דברי הנביא פשוטם כלשונם וכוונתו לתחיית המתים באחרית הימים
  2. גישה אחרת טוענת כי על רקע נטייתו של הנביא להציג את עמדותיו בעזרת דברי משל, הרי העצמות היבשות מסמלות את עם ישראל, הקבר מסמל את גלות העם והשיבה למולדת משולה לתחיית העצמות אותה מזכיר יחזקאל בחזונו.

בתלמוד הבבלי[2] נחלקו התנאים האם נבואה זו אכן התרחשה במציאות או שהיא רק משל. "רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו", כלומר מדובר במשל, ואילו "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". כלומר הוא סובר שהיה להם המשך במציאות עד כדי כך, שר' יהודה בן בתירא מעיד: "עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".

על דמותם של המתים אותם החיה יחזקאל נחלקו אמוראים באותו דף בתלמוד. האמורא רב אומר כי מדובר בקבוצה של בני אפרים אשר ברחו ממצרים שלושים שנה קודם ליציאת מצרים ונהרגו על ידי אנשי גת. " שמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצווה... רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים".

ניתן לומר כי המאמינים בגלגול נשמות מוצאים בחזון חיזוק מקראי ומי ששולל תפיסה זו, תופס את החזון כמשל.

בנוסף, קיימים פרשנים ודרשנים המרחיבים את החזון גם מעבר לתחום תחיית המתים הרגילה. למשל ה"בית יעקב" (יעקב ליינר), פרשן חסידי מאמצע המאה ה-19 פירש שה"מתים" שזקוקים לתחיה הינם בעצם החלומות והמאווים שהיו באדם ונתיישנו, אבדו כביכול. לדבריו יש להבין את הנבואה כמשל לפיו שום דבר לא מת, דבר לא הולך לאיבוד. אין להתייאש, תמיד יש תקווה עמוקה לישועה, לאור, לרוח שתחזיר את הפנימיות והחדווה.

תפיסת החזון בציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציונות, ובמיוחד לאחר דימויי השלדים מאושוויץ, למשל, קיבל החזון מימד של משל שהתגשם. העצמות היבשות של הרוגי מחנות הריכוז ופליטי השואה קרמו כביכול עור וגידים וקמו לתחיה בדמות מדינת ישראל והתחייה הציונית. הפלא הוא התקומה מהחורבן המוחלט המתגלם ב"בקעה מלאת עצמות" כפשוטו, באושוויץ, אל העצמאות המדינית המתגלמת בהכרזת העצמאות.

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם...

פסוק י"ד

בבית הכנסת העתיק אשר במצדה נמצאו קטעי מגילות שכללו את חזון העצמות היבשות. [1]

הביטוי הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביא, המצטיין בכתיבה אומנותית בכל ספרו, מגיע בחזון זה לשיא ספרותי.[3] התיאור הוא מציאותי במיוחד, כאשר כל מילה בו מתארת בעצמה ובבירור מצב פיזי שניתן לדמיינו בקלות. תיאור העלאת הרקמות על העצמות היבשות הדרגתי ומפורט ומוליך לשיא - הכנסת הרוח. התיאור עושה שימוש בחושים: ראיה (הנביא רואה את הבקעה והיא מלאת עצמות), שמיעה (וְהִנֵּה-רַעַשׁ, פסוק ז'), מישוש (תחושת רוח נושבת) ואף ריח (הנוצר בדמיונו של הקורא המנסה לדמיין בקעה מלאה עצמות).

המילה המובילה בנבואה היא "רוח" המופיעה עשר פעמים בעשרה פסוקים. רבים מהפרשנים והדרשנים רואים בכך את ניצחון הרוח על החומר. העצמות היבשות מתארות את העולם החומרי, היבש והמת, אשר רק הרוח מחייה אותו.

החזון בנצרות ובאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות מהווה החזון דגם לתחיית המתים באחרית הימים. בנוסף, ובאופן אלגורי, קיימת התייחסות אל העולם כולו כאל "בקעת העצמות היבשות" המלאה באנשים שאינם מכירים את דרך האמת. תפקידו של הנוצרי הוא להחדיר באנושות כולה את הכרת הנצרות ועל ידי כך "להשיב בהם רוח" ולהחיות אותם.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבן עבאס יש חדית' (פרק מאוסף של הלכות, אגדות וסיפורים) המושפע מהחזון. בו מסופר על אירוע שקרה באזור ושמו דמרדאן, שם התחוללה מגפה. מלאך המוות קרא אל בני האדם "מותו", בעוד הנביא עמד מנגד וציווה עליהם "חיו בשם אללה". עצמות המתים הצטרפו אלו לאלו, הם קמו לתחיה והיללו את שם אללה.

התייחסויות בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילה אחד כשעיניו עצומות
בא אל בקעה מלאה עצמות
עצם אל עצם חיבר ואסף
אלף חתיכות אז הלכו אחריו!
  • שירו של עמיר בניון "חזון יחזקאל" עוסק בנושא זה
  • בנובלה העתידנית-האפוקליפטית שלו "Ape and Essence" מביא אלדוס האקסלי ציטוט כמעט מדויק מחזון העצמות. הציטוט משמש חיזוק אסוציאטיבי לתיאור מצבם של בני האדם לאחר מלחמת עולם שלישית, אך גם תוספת לתיאור החזותי של כמויות כבירות של עצמות ממשיות שנותרו מן הנספים במלחמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]