זלמן יצחק אנכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

זלמן יצחק אהרנסון, הידוע בכינוייו הספרותי זלמן יצחק אנֹכי (י"ז בתמוז תרל"ז, 18 ביולי 1877ל' בתשרי ה'תש"ח, 14 באוקטובר 1947), היה סופר, מחזאי וקריין עברי ויידי ביישוב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלמן יצחק אהרונסון בעיירה לאדי שבפלך מינסק של רוסיה (רוסיה הלבנה). אביו אברהם אהרונסון היה רב של קרוצ'י, ואמו בילה מרים, עקרת בית. משפחתו הייתה משפחת רבנים ידועה שהשתייכה לחסידות חב"ד. אהרונסון למד בישיבת טלז ובישיבת כנסת ישראל (סלובודקה) וכן בקיבוץ האברכים והרבנים "תומכי תורה" במינסק. לאחר מכן עבר לעיר הומל, שם החל להתעניין גם בלימודי חול והיה חבר בחוג סופרים ומשכילים שעמו נמנו יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, הלל צייטלין ושמעון ביחובסקי. מהומל עבר ז"י אנכי לאודסה. בעיר זו היה פעיל בחוגים קומוניסטיים שהתנגדו למשטרו של הצאר ניקולאי השני, ואף נאסר לחמישה חודשים עקב פעילותו זו.
לאחר שחרורו עבר אהרונסון לעיר וילנה, אך גם בה לא נשאר זמן רב; הוא החל במסעות ברחבי אירופה, ובשנים 1910-11 הגיע גם לארץ ישראל.[1] בשנת 1913 הוא כותב לידידו שמואל ניגר ממקום מושבו בעיירה דובלן (Dubulti) שליד ריגה, על ההלם שאחז בו למשמע משפט בייליס.[2]
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגורר ז"י אנכי עם אשתו רחל, שהייתה מורה לספרות רוסית ומתמטיקה, בסימפרופול. בתם הבכורה אסתר נולדה לאחר סיום המלחמה. בשנת 1921 עבר הזוג להתגורר בבירה מוסקבה, שם עבד אהרונסון במשך כשנה בארכיון של הקומיסריון לענייני יהודים שהוקם על ידי השלטון הבולשביקי ויהודים קומוניסטים היו הפעילים המרכזיים בו.
ב-1922 עזב את רוסיה, ולאחר שהות קצרה בברלין יצא לבדו לדרום אמריקה בעוד אשתו ובתו נסעו לארץ ישראל. בסיסו באמריקה הדרומית היה ארגנטינה, משם היה יוצא לסיבובי קריינות בערבי קריאה בקהילות היהודיות ברחבי היבשת. בשנת 1924 התאחד עם משפחתו בארץ ואז ניסו בני הזוג להתקבל לקיבוץ עין חרוד אולם נדחו מפאת גילם. הם התיישבו בתל אביב, שם עבד ז"י אנכי כפקיד בוועדת התרבות של ההסתדרות. לאחר שפוטר היה מובטל במשך שבע שנים והמשפחה חיה חיי מחסור, לבסוף קיבל עבודה במחלקת החינוך של עיריית תל אביב. בנוסף היה עובר בארץ ומקריא דברי ספרות ביידיש ובעברית. בתל אביב נולדה בת הזקונים שרה, שלימים נישאה לאהוביה מלכין. בתו הבכירה אסתר חייתה בקיבוץ רמת יוחנן והייתה נשואה למשה נצר.[3]

קברו של ז. י. אנכי בבית הקברות טרומפלדור

ז"י אנכי נפטר בתל אביב באוקטובר 1947 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבתו מופיעים רעיונות ניטשיאניים כגון שהאמונה באל פסקה מלהיות כוח חיוני בחיי האדם המודרני, כוח המעצב את זהותו האישית. מסגנון הכתיבה הרומנטית ניכרים בו אלמנטים של ההיאחזות ברגש והאדרתו, הדגשת חד-פעמיותו והאותנטיות של כל אדם. ההתלהטות, וסערת יצרים של גיבוריו קרובות בסגנונם לזה של מ"ז פייארברג.
סיפורו הראשון, "הינוקא", נכתב בעברית ופורסם בירחון "השילוח" בשנת 1903. זהו ספור על בנו של אדמו"ר מתנועת החסידות, שאיבד את אמונתו באל ומרד כנגד סביבתו ומוצאו. משנת 1905 החל לכתוב את סיפוריו ביידיש ובשנת 1909 כינס אותם לראשונה בספר "צווישן הימל און ערד" בהוצאת ב. שימין. עד לתחילת מלחמת העולם הראשונה פרסם ספרים נוספים, רובם בהוצאת שימין.
משנת 1924, משעלה לארץ-ישראל חזר לכתיבה בעברית, ואף החל לתרגם לעברית את היצירות שכתב ביידיש. יצירותיו אלה כינס בשני ספרים "רב אבא", שיצא לאור בשנת 1927; ו"בין שמים וארץ", שיצא לאור בשנת 1945. כמו כן כתב אנכי גם מחזות שבהם באה לידי ביטוי המציאות החלוצית-וההתיישבותית שבארץ-ישראל המתחדשת. שני מחזותיו, "הבית" ו"ההר", המתרחשים בקיבוצים צעירים בגליל. המחזה הבית הועלה על בימת תיאטרון המטאטא ב-1931. בנוסף כתב גם את המחזות "אטילי" ו"טווס הזהב" ("די גאָלדענע פאווע").[4]
את גיבורי סיפוריו אפשר לחלק לשלושה סוגי טיפוסים: האחד, דוגמת הגיבור בסיפורו "ינוקא", המתאר נשים המעורים מאוד בחברה היהודית המסורתית, אולם אמונתם מתערערת ונשמתם מסוכסכת ללא תקנה. הסוג השני הוא של צעירים שעזבו את עולם המסורת והתורה, אולם לא מצאו את מקומם בעולם האחר והם חיים חיי נדודים, בדידות וייסורי נפש. דמויות אלו דומות במהותן לאלו בסיפורי ברנר, וכתיבתן נראית כתיעוד אמתי ווידוי אוטוביוגרפי, יותר מאשר יצירת סיפורית. קבוצה הגיבורים השלישית הן דמויות מסורתיות עממיות מעולם החסידות. הן שלמות עם עצמן ועם אמונתן וגישתן לחיים היא חיובית והגיונית. בסגנונו זה הוא מזכיר את גיבוריו של י"ל פרץ שגם הוא כתב על פשוטי העם בחיבה ובאהבה, תוך הדגשת רחמנותם, טוהר לבם וגדלות נפשם. בסוג זה של דמויות שכתב ז.י. אנכי, הבולטת ביותר היא זו של ר' אבא, גיבורה של סדרת המונולוגים שהתחבבה מאוד על קהל הקוראים.[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צווישען הימעל און ערד, ורשה: וועלט-ביבילאָטעק, תרס"ט. (הספר, בארכיון האינטרנט) (ביידיש)
  • רב אלחנן: און אנדערע ערצעהלונגען, ורשה: וועלט-ביבילאָטעק, תרע"א.
  • ר' אבא; אילוסטרירט דורך ב' קראטקא, ורשה: וועלט-ביבילאָטעק (שימינס גרויסע וועלט-ביבילאָטעק), תרע"א. (הופיע בתרגום לגרמנית בהוצאת שוקן תחת הכותרת Reb Abbe,‏ ברלין 1936)
    • הוצאה נוספת: שריפטען: I. ר' אבא. II. ר' אלחנן; III. צווישען הימעל און ערד, ורשה: ב’ שימין, תרע"ג.
  • ווינטער, קייב: קונסט פערלאג, [תרע"-]. (ביידיש)
  • רב אבא; ציורים מאת ראובן, ירושלים: מצפה, תרפ"ז.
  • די גאָלדענע פאווע, אָדער, עטעלע : דראמע אין פיר אקטען, בואנוס איירס: [חמו"ל], 1930.
  • בין שמים וארץ: סִפורים, תל אביב: עם עובד (כתבי סופרים), תש"ה.
  • ר’ אבא און אנדערע כתבים; איינלייטונגס ווערטער: א' קריב און א"ש יוריס; אילוסטרירט דורך ב’ קראטרקא, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע (דאָס פוילישע יידנטום, 90), תשי"ג. (ביידיש)
  • ר' אבא: סיפורים ומחזות, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תש"ך.
  • ארצנו; ר' אבא, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (ספריית תרמיל), תשמ"ב 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]