המכתש הקטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המכתש הקטן בתמונה מתחנת החלל הבינלאומית
אבן חול צבעונית במכתש
הכניסה למכתש הקטן (שער השטן או שער אשמדאי)

המכתש הקטן (בשמו המדויק: מכתש חֲצֵרָה) הוא מכתש אירוזי, השלישי בגודלו מבין חמשת מכתשי הנגב וחצי האי סיני.

המכתש הקטן נמצא ברכס חצרה ומכאן נקרא גם מכתש חצרה (בערבית: الخضيرة - אלחֻ'צַ'יְרָה - "גורן הדקלים"). זהו המכתש המזרחי בסדרת המכתשים שנוצרו בקמרי הר הנגב ובצפון סיני, בהם מכתש רמון, המכתש הגדול ומכתשי עריף.

ביוני 2019 הכריזה המדינה על הפיכת המכתש לשמורת טבע[1].

אפיוני המכתש[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו של המכתש כמעט מעוגלת. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק"מ, רוחבו לכ-6 ק"מ ועומקו לכ-400 מטרים. שני שבילים עיקריים יורדים אל המכתש: הראשון הוא "מעלה עלי" בפינתו הדרום-מערבית של המכתש, המגיע ממעלה עקרבים[2]; השני הוא "מעלה חצרה" המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.

נחל חצרה הוא הנחל המנקז את המכתש הקטן לעבר נחל צין והערבה. הנחל עובר דרך פתח בקירו הדרום מזרחי של המכתש (המכונה שער אשמדאי או שער השטן), המהווה חלק מרכס חצרה. המכתש הקטן ידוע באבן החול הצבעונית שבו. צבעה של אבן החול משתנה בין לבן, אפור, חום, צהוב, אדום, סגול ולבן. צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכתשים בנגב הם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).

בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה יבשתית. הצפת ימת התטיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט - על אבני החול הרכות.

לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע), וביניהם קמר חצרה. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחל חצרה. הסרת שכבת אבני החול מוטטה את שכבות הגיר הקשות, הרחיבה את המכתש ויצרה את קירות המכתש האנכיים[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפות ארץ ישראל עד 1942 אין זכר למכתש הקטן. המכתש התגלה באקראי במסגרת סיור של חברי תנועת המחנות העולים. לדבריהם גילוי ה"בור", כפי שקראו לו, הפתיע אף את מורה הדרך הבדואי שלהם[4].

בדצמבר 1958 סיימה הקק"ל פריצת דרך באורך 13 קילומטר שמחברת את המכתש הקטן לכביש באר שבע-סדום. הדרך נפרצה עבור החברה הלאומית לנפט שחיפשה נפט באזור[5].

תיעוש ושימור המכתש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך למוצא המכתש בנחל חצרה מבוצעים קידוחי מים, המעלים מים מלוחים. המים מוזרמים מעלה אל מפעלים הפועלים באזור, בהם "מפעלי תשלובת ערד".

המכתש הקטן מהווה חלק משמורת הטבע של מכתשי הנגב ונחשב לערך טבע בעל חשיבות עולמית, בשל ייחודו הגאולוגי ויופיו הרב. עקב כך מבצעת רשות הטבע והגנים פעולות שימור ושיקום במכתש ובסביבתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המכתש הקטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחרי יותר מ-30 שנה: המכתש הקטן הוכרז כשמורת טבע, ynet, ‏2019-06-23 (בעברית)
  2. ^ נקרא על שם עלי בן צבי, בנו של יצחק בן-צבי שבאחד מהמסעות במכתש הקטן חש ברע וחבריו חלצו אותו מהמכתש דרך המעבר הזה שנקרא על שמו. נפל בקרב בית קשת ב-16 במרץ 1948.
  3. ^ הסבר מפורט ומלא יותר בערך מכתשים בנגב#התפתחות המכתשים בהר הנגב
  4. ^ לפי דברי עזריה אלון
  5. ^ נפרצה הדרך למכתש הקטן, דבר, 18 בדצמבר 1958
גודלו של המכתש הקטן מאפשר צפייה בצורתו השלמה