הנגב הצפוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום אווירי של הנגב הצפוני

הנגב הצפוני הוא חלקו הצפוני של הנגב, הוא מעבר בין אזור גשום לאזור יבש. הנגב הצפוני הוא קו התפר בין המדבר והנגב לחלק המרכזי של ארץ ישראל. הנגב הצפוני הוא בעצם אזור הר הנגב הצפוני והוא ברום של 500–700 מ'. הר הנגב הצפוני גובל במישורי חולות חלוצה ובקעת באר שבע-ערד שבצפון ובקעת צין ונחל צפרים בדרום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות היה שטחו של הנגב שומם ואוכלוסייתו מעטה, עיקר האוכלוסייה כלל את הבדואים הנודדים. במהלך תקופת האבות התפרסמו מספר יישובים בנגב, בעיקר באזור הנגב הצפוני כגון, באר שבע, גרר ורחובות. אזור זה מוכר כאזור בו עברו נתיבי מסחר ואף מכיל שרידי התיישבות מימי קדם. בעשור הראשון לאחר קום המדינה החלו להקים בנגב יישובים וכפרים. אך המקום היה שומם לחלוטין לכן החליטו לפתח אותו יותר. נבנו בתים גדולים יותר, נסללו כבישים וההתפתחות גדלה עד שההתיישבות כבר לא הייתה שוממת כמו פעם.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהר הנגב הצפוני אפשר לזהות בקלות את מערכת הקימוטים היוצרת שישה קמרים מקבילים שכיוונם דרום מערב אל צפון מזרח. ששת הקמרים הם: הקמר של הר קרן, קמר כתף שבטה והר שחר, קמר צבוע, קמר חלוקים, קמר חתירה וקמר חצרה. בין הקמרים קערים רחבים וארוכים באותו הכיוון של הקמרים. הקמר הגבוה ביותר הוא קמר חתירה ששיאו מגיע ל-704 מ' ובכך הופך ליוצא דופן מכיוון שרומם הממוצע של שאר הקמרים הוא 500–550 מ'. הקערים הארוכים של הנגב הצפוני קובעים את מסלולי הנחלים. קיימת בנגב הצפוני גם תופעה של נחלים החוצים רכסים. בהר הנגב הצפוני קיימים שני מכתשים: המכתש הגדול והמכתש הקטן.

מערכת התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית צירי התנועה בנגב הצפוני מנצלים את הקערים שבין קמרי הנגב הצפוני שמשמשים כמעברי תנועה. באזור הנגב הצפוני עוברים כבישים רבים כגון: כביש באר שבע-נצנה, כביש דימונה-שדה בוקר, כביש ממשית-אורון וכביש דימונה-צפע-ערד. רק כביש אחד חוצה את הקערים והקמרים, והוא הכביש שבין באר שבע לצומת הערבה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]