אריה מוסקונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה מוסקונה
לידה 29 ביולי 1947 (בן 76)
בולגריהבולגריה בולגריה
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1971
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה מוסקונה (נולד ב-29 ביולי 1947[1]) הוא שחקן, מדבב וזמר ישראלי, זוכה שני פרסי אופיר: האחד לשחקן הראשי על תפקידו בסרט של יעקב גולדווסר "מעבר לים" והשני לשחקן משנה על תפקידו ב"עפולה אקספרס".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה מוסקונה (מימין), דפנה רכטר (באמצע) ומילי אביטל (משמאל), בסרטו של יעקב גולדווסר, "מעבר לים", 1991

אריה מוסקונה נולד בבולגריה ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1948. הוא למד בכפר הירוק.

קריירת שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שירותו הצבאי הצטרף בשנת 1967 ללהקת פיקוד צפון והשתתף בתוכניתה ה-14 של הלהקה, "שמח בצפון". כמו כן הופיע גם בלהקת גולני. לאחר שחרורו מהצבא היה חבר בלהקת פיקוד דיזנגוף. בשנות ה-70 הקליט מספר שירים בולטים כמו "לבוא הביתה", אותו כתב יחד עם מוטי גלעדי, ו"אילאיל" אותו הלחין למילותיו של שאול טשרניחובסקי. בשנת 1983 ביצע חידוש לשיר "(another brick in the wall (part 2" מתוך החומה של להקת פינק פלויד בעברית ביחד עם הזמרת מרגלית אנקורי (השיר תורגם כ"מי צריך את בית הספר") במסגרת מופע לילדים בשם "עדלאידע 83". הגרסה העברית נכתבה על ידי אהוד מנור. בשנת 1986 שר את שיר הפתיחה של סדרת הטלוויזיה החינוכית, טוב טוב הגמד. בשנת 1990 הוציא אלבום סולו ראשון בשם "אין כיסוי"[2]. לאורך השנים הוא הרבה להופיע עם שירי שנות ה-60 ובעיקר שירי רוק ונשמה אמריקאיים ובריטיים. כיום ממשיך מוסקונה להופיע על הבמות עם להקת "חבל על הזמן" ומבצע בעיקר קאברים של שירים משנות השישים.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקונה שיחק בסדרה חדווה ושלומיק, כמו כן שיחק במספר רב של סרטים ישראליים בשנות ה-70 (ביניהם ב"קזבלן", מבצע יונתן, צ'רלי וחצי) וה-80, ביניהם רבים הנחשבים "קולנוע עממי". בשנות ה-90 שיחק בסרט ״נשיקה במצ״ח״ ובתוכנית "המחסן של כאילו", אשר שודרה בערוץ הילדים בכבלים. בעקבות ההצלחה הרבה של סדרה זו, גילם את דמותו של "כאילו" גם בשני מופעים לילדים.

במהלך הקריירה הארוכה שלו, זכה מוסקונה פעמיים בפרס אופיר. בשנת 1991 זכה בפרס שחקן השנה עבור השתתפותו בסרט "מעבר לים", ובשנת 1997 זכה בפרס שחקן המשנה עבור השתתפותו בסרט "עפולה אקספרס". בשנת 2000 שיחק ב"שמש" בעונה הרביעית בתור "מרכוס" המנהל החדש של אימפריית השמש, וכן בעונה השנייה והשישית. ב-2008 שיחק ב"דני הוליווד", ובשנת 2010 שיחק בעונה השנייה של הסדרה "עבודה ערבית", בשנת 2011 שיחק בתוכנית הילדים "בלוגי", בשנת 2012 שיחק בסדרה "גאליס" בתפקיד סיימון, סבא של נינה (ליאור כהן) ובשנת 2013 שיחק מוסקונה במחזמר אלדין לצד הראל סקעת ושירי מימון. בשנת 2014 שיחק בסדרה "70 מיליון סיבות לעושר" בתפקיד מנשה פירר, בעל משרד עורכי דין ואביה של שרי. בנובמבר-דצמבר 2015 השתתף בהיי סקול פסטיגל בתפקיד מנהל "תיכון גל". ב-2017 השתתף בסדרת הדרמה "מתים לרגע" ב-HOT. ב-2018 השתתף בסדרה צומת מילר בתור אבא של גולן.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקונה מככב גם בהצגות תיאטרון. ב-1985 גילם את דמות האב בהצגת "משחיז הסכינים הסיני"[3]. ב-1998 גילם בתיאטרון חיפה את איש העסקים וייסקופ במחזה "גטו" מאת יהושע סובול. בתיאטרון הבימה שיחק ב-2003 את עורך דין זקהיים ב"קופסה שחורה", ב-2005 הופיע ב"זמן אמת" מאת יהושע סובול ושנה אחר כך שיחק את אביה של דורותיאה ב"תקופת הסתגלות" מאת טנסי ויליאמס. משנת 2019 מופיע בהצגת הבידור "זקנים חסרי מנוח" לצד זאב רווח ועירית ענבי.

קריירת דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 שר את שיר הפתיחה של הסדרה "טוב טוב הגמד". ב-1988 דיבב את קולונל האטי הפיל ב"ספר הג'ונגל", ואת טיטו ב"אוליבר וחבורתו". מאוחר יותר דיבב את פיט השחור בחלק מסרטוני מיקי מאוס וב-1991 את ג'ים העורב ואת קייסי ג'וניור בסרט "דמבו הפיל המעופף". בשנת 1992 דיבב דמויות שונות בסדרה "אגדות המלך שלמה" ואף דיבב את רה בקלטת "דו רה מי פה". בשנת 2006 דיבב בעברית את מייטר בסרט "מכוניות" ("מַטוֹר" בדיבוב העברי), אותו שב לדבב גם בסרטי ההמשך "מכוניות 2" ו"מכוניות 3", וכן בסרט הקצר "מטור ואור הרפאים" ובסרטוני "מכוניות מצוירות: הצ'יזבטים של מטור" ששודרו בישראל בערוץ דיסני.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון ומופעי בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים בהם השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה מוסקונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אתר "אישים". לפי אתר "מומה", 1952
  2. ^ עמית שהם, רוקנרול בקול רם, חדשות, 22 בנובמבר 1990
  3. ^ אורית הראל, אריה בקיץ, מעריב, 7 ביוני 1985