צדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן
צדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן היא אגדה מדרשית, המתארת מספר צדיקים שזכו להיכנס בעודם חיים לגן עדן. מספר האנשים המדויק תלוי בגרסאות השונות בספרות המדרשית, והוא נע בין שבעה לאחד עשר.
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגדה זו מופיעה במקורות שונים במדרשים, אך בשינויים במספרם ובזהותם של האישים הנמנים ברשימה.
במסכת כלה רבתי מופיע שמספרם של האנשים שזכו לכך הוא שבעה, אך בפירוט מופיעים שמונה:
שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן... סרח בת אשר... ובתיה בת פרעה... חירם מלך צור... ועבד מלך הכושי... אליעזר עבד אברהם... ובן בנו של רבי יהודה הנשיא... ורבי יהושע בן לוי... ויעבץ
ואילו במסכת דרך ארץ זוטא נאמר כי היו תשעה צדיקים ויש מוסיפים עשירי:
תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן. ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו, ומשיח בן דוד, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר. ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי.
— דרך ארץ זוטא א יח
באוצר המדרשים נמנו שמותם של עשרה בני אדם שזכו להיכנס בחייהם לגן עדן:
עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי
— אוצר המדרשים, עשר גלויות פרשה ב
ובספר "תולדות בן סירא" נמנו אחד עשר (על פי רשימה זו נכדו של רבי יהודה הנשיא ויעבץ נמנים כשתי דמויות שונות)[1].
אזכורים נוספים נמצאים אף במקומות מאוחרים יותר, בספר בית אלוקים למבי"ט (ג כט), ועוד.
זהותם[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור זהותם של אנשים אלו אינה מוסכמת בכל המקורות, אך בצירוף כל המקורות מוזכרים סך הכל 12 אנשים:
- חנוך בן ירד
- אליהו
- משיח
- אליעזר עבד אברהם
- עתניאל בן קנז
- חירם מלך צור
- עבד מלך הכושי
- יעבץ בנו (גרסת ילקוט שמעוני: בן בנו) של רבי יהודה הנשיא
- בתיה בת פרעה
- סרח בת אשר
- רבי יהושע בן לוי
באוצר המדרשים במדרש "חופת אליהו" נזכרו שמותיהם של אנשים נוספים שזכו להיכנס בחייהם לגן עדן, אנשים אלו נזכרים בין היתר בין האנשים שמתו בעטיו של נחש:
הסבר וטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת כלה רבתי מלבד רשימה שמית, בחלק מהאישים נוסף מקור או טעם לכך שנכנסו בחייהם לגן עדן, כמו כן ישנם טעמים נוספים שמוזכרים בספרות חז"ל:
חנוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חנוך
בתורה בחומש בראשית נאמר על חנוך ”וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.” (ספר בראשית, פרק ה', פסוק כ"ד). בראשונים העירו על כך שבחנוך, בשונה משאר האישים המוזכרים בפרקים הסמוכים, לא נכתבה מיתה. בעקבות כך כתב בתרגום יונתן כי חנוך עלה לשמים עוד בחייו והפך למלאך בשם מטטרון ("והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיר וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמה מטטרון ספרא רבא"). אמנם יש בראשונים שכתבו הסברים אחרים על שינוי לשון זה.
אליהו הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אליהו
סיפור עליית אליהו לשמים מופיע בספר מלכים ב', פרק ב' מפסוק ב':
אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים באדרתו. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה נביאים מתלמדים) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו אליהו, אך הוא מחשה אותם. לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שני שלישים מרוחו של אליהו, אך יש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבאלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו. אחרים פירשו שאלישע ביקש להיות ליורשו הבכיר וממשיך דרכו של מורו, ולקבל בירושתו הרוחנית "פי שניים", כמשפט הבכורה המקראי.
אליהו עולה לשמים במרכבות אש, ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו. מרכבות וסוסי אש נגלים לאלישע גם בסיפור המצור הארמי על דותן, ונראה שמדובר בדימוי לכוח אלוהי נסתר המגן על ישראל, כוח הקשור בנביאים.
אליעזר עבד אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אליעזר עבד אברהם
בילקוט שמעוני מובא הטעם שזכה אליעזר עבד אברהם להיכנס בחייו לגן עדן:
"ותפול מעל הגמל: לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע ביך. ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד? אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד.
עבד מלך כושי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עבד מלך הכושי
עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי היה אחד מעבדי המלך צדקיהו (לפי כמה מהפירושים), וזכה להיכנס בחייו לגן עדן, בעקבות המעשה המתואר בנביא בו הציל ממוות את ירמיהו הנביא:
בעקבות נבואות הפורענות שניבא ירמיהו הנביא על עם ישראל, ובפרט על יושבי ירושלים וממלכת יהודה, ניסה המלך יהויקים לאסור גם אותו, אך לא הצליח לתפסו. לאחר שמת יהויקים, החליף אותו במלכות צדקיהו, אשר ביקש מירמיהו שיתפלל לה' שיציל את הממלכה מהכשדים, הצרים על העיר. אולם ירמיהו ניבא שירושלים תיפול בידי הכשדים, אף שכרגע הם נטשו את המצור על מנת להילחם במצרים.
ירמיהו ניסה לצאת מירושלים לכיוון צפון אל ערי בנימין, ונתפש בידי שומרי העיר אשר חשדו כי הוא מרגל לטובת הכשדים. בתחילה הוא הושם במאסר ב"בית יהונתן הסופר", והמלך צדקיהו נענה לבקשתו להעבירו משם לחצר המטרה.
כאשר שרי ממלכת יהודה שמעו על נבואתו הקשה של ירמיהו, הם התלוננו לפני צדקיהו המלך, כי ירמיהו מרפה את ידי הלוחמים; ועל כן, המלך התיר להם לנהוג בירמיהו לפי רצונם.
השרים החליטו להשליך את ירמיהו אל בור טיט שנמצא בחצר המטרה. כאשר שמע זאת עבד מלך הכושי, הוא רץ אל המלך לומר לו שירמיהו הולך למות בשל היותו בבור. בתגובה צדקיהו אמר לעבד מלך למצוא 30 אנשים ולהעלות את ירמיהו מהבור.
כגמול על פעלו מתנבא ירמיהו על עבד-מלך הכושי :”וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם. כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם ה'”
עתניאל בן קנז[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עתניאל בן קנז
עתניאל היה בן שבט יהודה שיצא בראש קבוצה משבטו להילחם ולכבוש את ערי נחלתם מידי העם הכנעני. סיפורו מופיע בספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט'–י"א.
כלב בן יפונה, אחי עתניאל, הכריז שהאדם שיצליח לכבוש את קריית ספר מידי הכנענים יקבל את בתו עכסה לאישה. עתניאל בן קנז אכן הצליח לכבוש את קריית ספר, ונשא את עכסה לאישה.
המקרא מספר, כי עתניאל הציל את בני ישראל מיד אויב קשה, והוא כושן רשעתים מלך ארם נהריים. לאחר מות יהושע בן נון, בני ישראל התרחקו מעבודת האל, ועבדו את מלך ארם נהריים במשך שמונה שנים. לאחר שסבלו מידו הקשה של המלך, פנו בני ישראל לעזרה, ועתניאל מונה לעשות את דבר ה'. הוא יצא למלחמה נגד כושן רשעתים, והצליח לנצח אותו: ”ותעז ידו על כושן רשעתים, ותשקוט הארץ ארבעים שנה.”
רבי יהושע בן לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רבי יהושע בן לוי
בנוסף למדרשים שבהם נזכר רבי יהושע בן לוי שיהיה מאותם שנכנסו לגן עדן בחייהם, כך מובא אף בסיפור המובא בתלמוד בבלי מסכת כתובות[2]:
על פי הסיפור, כשהגיע זמנו של רבי יהושע בן לוי למות, הורו למלאך המוות לעשות את רצונו, בזכות צדיקותו. נגלה מלאך המוות בפני ריב"ל. אמר לו ריב"ל: הראה לי את מקומי בגן עדן. הסכים לכך מלאך המוות. בדרכם אמר לו ריב"ל: תן לי את סכינך, שבאמצעותו אתה ממית, כדי שלא תפחיד אותי בדרך. נתן לו מלאך המוות את סכינו. כאשר הגיעו לגן עדן הרים מלאך המוות את ריב"ל כדי להראות לו את מקומו, קפץ ריב"ל ונכנס לגן עדן. תפס אותו מלאך המוות בכנף בגדו, להחזירו. אמר לו ריב"ל: בשבועה, אינני בא אליך. אמר הקב"ה: אם אי פעם בחייו הפר שבועתו, שיחזור. כיוון שמעולם לא הפר שבועתו, נשאר ריב"ל בגן עדן. אמר לו מלאך המוות: החזר לי את סכיני, ולא החזיר (כדי שמלאך המוות לא ימית יותר). יצאה בת קול ואמרה: תן לו אותה, שהיא נחוצה לבריות.
לאחר הגרסה התלמודית זכה סיפור זה לעוד גרסאות רבות, המוסיפות עליו פרטים[3].
סרח בת אשר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – סרח בת אשר
במסכת כלה רבתי נכתב כי בשכר שבישרה ליעקב כי יוסף עודו חי במצרים. ובמסכת כלה למדו כן מהפסוק "אנכי שלומי אמוני ישראל" שהוא מדברי סרח, שאמרה 'אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן'.
בתיה בת פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בתיה בת פרעה
במסכת כלה רבתי נזכר כי זכתה כך בזכות זה שהצילה את משה ממיתה בשעה שמשתה אותו מהיאור.
חירם מלך צור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חירם הראשון מצור
הגרסה במסכת כלה רבתי היא 'חירם מלך צור'. ואף כתבו שהטעם שזכה לכך הוא בשכר שבנה משכן כמשה, על פי הנאמר במלכים א' ז' מ"ה ”וְאֵת כָּל הַכֵּלִים האהל [הָאֵלֶּה] אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה” מאי 'אהל' - זה אהל מועד, וכעין זה בתרגום יונתן. יש שהעירו שעל פי המבואר שם בפסוקים, חירם זה לא היה מלך צור אלא אדם בשם חירם משבט נפתלי, אמנם יש שכתבו ליישב שאכן חירם מלך צור שלחו כמבואר בספר דברי הימים[4].
אך יש שהעירו עוד שחירם מלך צור היה מלך רשע, ועל כן כתבו להגיה 'חירם מצור'[5].
לפי תולדות בן סירא נוסח א', כאשר עלה חירם לגן עדן התגאה בכך ולכן גורש משם לגיהנום כעבור 400 שנה, אחרי שחרב בית המקדש[6]. לפי נוסח ב', שהה בגן עדן אלף שנה ואז התגאה והוצא ונמסר לגיהנום[7].
יעבץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק מהמקורות הגרסה היא יעבץ בן בנו של יהודה הנשיא או יעבץ בן רבי, ובחלק מהן הגרסה היא "יעבץ, ובן בנו של יהודה הנשיא". יש גם מי שגרס "יעבץ מבני בניו של יהודה" וכפי שמוזכר בדברי הימים[8].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימה זו של עשרת האנשים שנכנסו בחייהם לגן עדן, התפרסמה בתרבות הישראלית הפופולרית בעיקר בשל אזכורה בסרט "חגיגה בסנוקר". בסצנה בוחן הרב את גבריאל (המתחזה לעזריאל, שרוצה לשאת את בתו של הרב): "מי הם עשרת הצדיקים אשר הובטח להם עוד בחיים להיכנס לגן עדן?". גבריאל אינו יודע את התשובה, אך בהמשך מגיע עזריאל האמיתי ומפגין את בקיאותו כשהוא מצטט את הרשימה במלואה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן יעקב ישראל ישרון כהנא, "בעניין תשעה שנכנסו בחייהם לגן עדן", אור ישראל 11, ניסן תשנ"ח, באתר היברובוקס
- עשרה נכנסו בחייהם לגן עדן בפורום אוצר החכמה
פרק 15 – דברי הימים: ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן. חלק א' בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- פרק 17 – דברי הימים: ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן. חלק ב' בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נוסח א ונוסח ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ז, עמוד ב'
- ^ רלה קושלובסקי, "ריב"ל ומלאך המוות", בתוך: יואב אלשטיין, אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור, כרך ב', רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, עמ' 277-261.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוק י"ב
- ^ ראו למשל בספר חכמה לשלמה, וכן הגיה רבי מתתיהו שטראשון בספרו מבחר כתבים, פרק 'חירם ויעבץ שנכנסו לגן עדן'.
- ^ [1]
- ^ [2]
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוקים ט'–י'.