אריה אליאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריה אליאס
Arie Alias.jpg
אריה אליאס, 2003 מתוך הסרט הכוכבים של שלומי
לידה 1 באפריל 1921
בגדאד, עיראק
פטירה 7 במאי 2015 (בגיל 94)
רמת גן, ישראל
שנות הפעילות 19412013
פרסים פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2003, פרס אופיר על מפעל חיים
דמות ידועה חכם חלפון ב"חגיגה בסנוקר", זאכי בן-חנניה ב"צ'רלי וחצי"
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אריה אליאס יושב משמאל עם חברים בצעירותו

אריה (אלבר) אליאס (1 באפריל 1921 - 7 במאי 2015) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי; זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר ופרס אופיר על מפעל חיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בבגדאד שבעיראק. על ילדותו סיפר: "אלה היו ימים יפים מאוד, הייתי מאוד מאושר, היה טוב ליהודים לחיות שם. בגיל 12 באתי להורים ואמרתי להם שאני רוצה להיות שחקן והם שאלו למה אני מדבר שטויות. אחר כך הם ראו שאני מופיע בדברים עם כבוד והתחילו לתת לי גב. עזבתי את בגדד כשהתחילו שם הבעיות, בניתי לי חיים אחרים ואמרתי לעצמי תודה לאל שעזבתי". אליאס היה היהודי הראשון[1] שהתקבל לאקדמיה לאמנויות יפות בפקולטה לדרמה בבגדד שבעיראק בשנת 1941. בעקבות הפרעות ביהודים והיחס המפלה מצד השלטונות החליטה המשפחה בשנת 1947 לעלות לארץ ישראל. אחותו של אליאס הייתה פעילה במחתרת הציונית בעיראק והצליחה לשחד נהג משאית שיבריח את אריה לארץ ישראל. הוא בילה חמישה ימים ולילות בתא המטען של המשאית, שהובילה תמרים מבגדד, ולבסוף הגיע לנמל חיפה.

מיד לאחר עלייתו שירת בפלמ"ח ובהמשך בצה"ל במלחמת העצמאות. אליאס נדחה מן הצ'יזבטרון בגלל מבטאו הכבד והצטרף ל"יחידת ש.מ. 2" - יחידת האזנה של המודיעין שקדמה להקמת יחידה 8200. ביחידה הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, ילידת הארץ, שהוריה הגיעו לארץ בעלייה השנייה ממזרח אירופה. בשנת 1949 הומלץ אליאס, ביחד עם עוד שישה חיילים מיחידתו, לקבלת צל"ש על ידי חיים הרצוג, ראש מחלקת המודיעין בצה"ל באותה עת, אך הצל"ש לא ניתן בעקבות טענתו של דוד בן-גוריון כי המצב בו הייתה שרויה מדינת ישראל היה רגיש מדי[2].

בסוף שנות החמישים שהה כשלוש שנים בפריז, שם למד קולנוע, עבד בתעשיית הסרטים בצרפת והשתלם באמנות התיאטרון אצל ז'אן-לואי בארו, מרסל מרסו, ז'אן וילאר ורנה סימון.

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשתחרר החל לשחק בתיאטרון, אך ללא הצלחה רבה - לטענתו, מבטאו המזרחי היה לו למכשול בעת מבחני הקבלה לתיאטראות הממוסדים: הבימה, הקאמרי והאוהל - בהם שלטו, באותה עת, המבטאים המזרח-אירופאיים. יוצאת דופן הייתה השתתפותו ב-1953 במחזה "תעלולי נאסר א-דין", שהועלה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של יוסף מילוא. אליאס גילם את המואזין (בעל תפקיד המספר בהצגה), אולם כשהמחזה ירד מהבמות, חזר שוב לשולי הבמה לתפקידים משניים ביותר.

בגלל חוסר הצלחתו להשתלב בתיאטראות הממוסדים באותן שנים, פנה לבימוי במגזר הערבי ועבד עם חובבים בעיילבון, כפר קאסם, כפר יסיף ונצרת. כמו כן, ביים ושיחק בתסכיתי רדיו בערבית בקול ישראל.

בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 שיחק בסרט "אבן על כל מייל" שכתבו חיים חפר ואריה להולה שגם ביים. בשנת 1963 ביים סרט בשם "אף מילה למורגנשטיין", שכתב אפרים קישון בתור מחזה. ב-1965 גילם את לוי, אביו המובטל והאלכוהוליסט של נער צעיר בסרט "הילד מעבר לרחוב"" שכתבו עדנה שביט ויוסף שלחין שגם ביים. בסרט, בו גילם אליאס את אחד משני התפקידים הראשיים - על רקע העוני חסר המוצא, מתקשה האב להתאקלם ולתפקד במציאות הישראלית ומגיע לעימותים עם בנו המתדרדר לפשע. אליאס טען מאוחר יותר, כי הזדהה בכל ליבו עם התפקיד, דבר אשר סייע לו לגלם את האב באמינות רבה. הסרט זכה בביקורות מצוינות בעיתונות הישראלית והקהל נהר בהמוניו לסרט. הסרט אף השתתף וזכה בפרס מיוחד בפסטיבל הסרטים של ונציה.

לאחר "הילד מעבר לרחוב", נפתחה הדרך בפניו של אליאס והוא זכה לתפקידים משמעותיים יותר. ב-1967 גילם את אהרון מזרחי בסרט "עליזה מזרחי" שביים מנחם גולן. ב-1968 השתתף בסרט "הגמל והילד" שביים משה גז. בשנת 1969 השתתף בסרטו של גולן "מרגו שלי" ובסרט "לפני מחר" שכתבו יורם קניוק ואלידע גרא שגם ביים. ב-1971 גילם את אלברט באחד מהסרטים המשמעותיים בקריירה שלו - "השוטר אזולאי" שכתב וביים אפרים קישון. "השוטר אזולאי" היה בין המצליחים בסרטים בהם הופיע אליאס, והיה אחד מהסרטים הישראליים הבודדים שהיו מועמדים לפרס אוסקר וזכה בפרס גלובוס הזהב בארצות הברית, בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. באותה שנה כיכב בסרט "אריאנה" שביים ג'ורג' עובדיה. ב-1972 גילם את חנוכה בסרט "נורית" שכתב וביים ג'ורג' עובדיה. באותה שנה כיכב בסרט האמריקאי "תיק ירושלמי" שביים ג'ון פלין. בשנת 1973 גילם את מושיקו בביוף בסרטו של מנחם גולן "קזבלן". בשנת 1974 גילם את זכי בן-חנניה בסרט "צ'רלי וחצי" שכתב אלי תבור וביים בועז דוידזון. באותה שנה גילם במאי פרסומות בסרט "שרית" שכתב וביים ג'ורג עובדיה. ב-1975 גילם את חכם חלפון בסרט "חגיגה בסנוקר" שכתבו אלי תבור ואורי דן וביים בועז דוידזון. בשנת 1976 החל לגלם את יחזקאל בסדרה "הילדים משכונת חיים" ששודרה בטלוויזיה החינוכית הישראלית. הסדרה, אשר צפייתה הייתה חובה עבור תלמידי זרם החינוך הממלכתי, הכירה את אליאס לדור שלם של ילדים. באותה שנה השתתף בסרט "רחוב 60" שכתב וביים ג'ורג' עובדיה. בשנת 1977 גילם את חממה בסרט "הרשל'ה" שכתבו דוד גורפינקל ויואל זילברג שגם ביים; וגילם את חכם משיח בסרט "בדרנית בחצות" שכתב וביים ג'ורג' עובדיה. ב-1978 שיחק בסרט "סוסעץ" שביים יקי יושע.

ב-1980 גילם את אליאס בסרט "כוכב השחר" שביים עקיבא ברקין. ב-1982 גילם את אבא של אליס (ענת עצמון) בסרט "כביש ללא מוצא" שכתב (לצד אלי תבור) וביים יקי יושע. ב-1983 שיחק בסרט "נורית 2" (סרט ההמשך של "נורית") וגילם את אוסמאט בסדרה "הבית של פיסטוק" שביים מוטי אבירם. ב-1984 שיחק בסרט "כאסח" שכתב אהרון בכר וביים חיים גיל, וגילם את ר' אברהם בסרט "אריות בירושלים" שכתב וביים חיים גיל (ע"פ ספרו של שמואל הופרט). ב-1987 גילם את זכי בסרט "המובטל בטיטו" שכתבו (ע"פ מחזה מאת טומי לפיד) ניסים עזיקרי וזאב רווח שגם ביים. ב-1988 שיחק בסרט הדרמה "משחקים בחורף" שביים רם לוי וגילם מבקר מסעדות בסדרה "המסעדה הגדולה". ב-1989 גילם את ניסים "הדוקטור" בסרט "אבא גנוב 2" שכתבו פיני עדן ושלמה משיח (ע"פ רעיון של יהודה ברקן) וביים אבי כהן; גילם את מר שלוש בסרט "אש צולבת" שכתב בני ברבש וביים גדעון גנני, וגילם את הרב בסרט "צמות" שכתב וביים יצחק חלוצי.

ב-1992 הוענק לו תואר "יקיר העיר גבעתיים".

ב-1994 גילם את שלמה בסרט "בית" שכתב וביים דוד אופק. ב-1995 גילם את אליהו סיטון בסדרת הטלוויזיה "סיטון" שכתב בני ברבש וביים אורי ברבש, וגילם את אבו נאג'י בסדרה "תמונות יפואיות" שכתבו (לצד אביב טלמור) וביימו אריק לובצקי ומתי הררי, ע"פ ספריו של מנחם תלמי. ב-1996 גילם את ניסים משולם בסרט "נשים" שכתב (על פי סיפור של יהודה בורלא) וביים משה מזרחי, וגילם את הסב בסרט "לילה לבן" שכתב וביים ארנון צדוק. ב-1997 גילם את ציולילו בסרט הטלוויזיה "הבחור של שולי" שכתבה דורית רביניאן וביים דורון צברי.

ב-2000 גילם את יהודה ואף השתתף בכתיבת התסריט (לצד ירמי קדושי) בסרט "צעדים נואשים" שביים ימין מסיקה. ב-2003 גילם את הסבא בסרט "הכוכבים של שלומי" שכתב וביים שמי זרחין. באותה שנה גילם את סאלח בסרט "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" שביים רענן אלכסנדרוביץ', ועל משחקו בסרט זכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר, זאת בנוסף לפרס מפעל חיים שקיבל באותה שנה בטקס זה. בין השנים 20042006 גילם את אליהו סעדה בסדרה "מעורב ירושלמי".

בשנות הקריירה המאוחרות יותר, עסק אליאס במקביל, בבימוי תיאטרון בבית הסוהר מעשיהו. ב-2013 הוענק לו על ידי אמ"י פרס על מפעל חיים[3].

ב-7 במאי 2015 הלך לעולמו בגיל 94. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא. הותיר אחריו את רעייתו, יהודית, וילדים.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבש תמרים, אוטוביוגרפיה, בעריכת שלומי חסקי, הוצאת אות למופת, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרב יודילוביץ', פרס מפעל חיים לשחקן אריה אליאס, באתר ynet, 9 בספטמבר 2002
  2. ^ יובל אזולאי, לא קיבלו צל"ש כי המצב היה "רגיש", באתר הארץ, 3 בספטמבר 2008
  3. ^ מרב יודילוביץ', פרס אמ"י על מפעל חיים לשחקן אריה אליאס, באתר ynet, 7 במאי 2013



הקודם:
2001 - משה מזרחי
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2002 - אריה אליאס הבא:
2003 - מוסקו אלקלעי
הקודם:
2002 - זאב רווח
זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת
2003 - אריה אליאס ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש")
הבא:
2004 - שולי רנד