חקירת ישו בידי הסנהדרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישו בבית חנן, מוכה לפני קיפא. ציור של חוזה מדראזו, 1803, מוצג במוזיאון הפראדו

חקירת ישו בידי הסנהדרין היא אירוע בחיי ישו וחלק מהפסיון שלו. על פי המסופר בבשורות הברית החדשה, לאחר שנאסר בידי ראשי העם וחיילים רומאים[1], הוא נלקח לבית קיפא הכהן הגדול, או, על פי יוחנן, לבית חותנו של קיפא, חנן. שם נחקר ישו על ידי הכהן הגדול, הסנהדרין וראשי העם לפני שהועבר לפונטיוס פילטוס. החוקרים נחלקים האם היה מעמד זה בגדר חקירה גרידא, או שהיה זה משפט של ממש.

תיאור המאורע בבשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו בפני קיפא, ציור של דוצ'ו מהמאה ה-14, מוצג במוזיאון האופרה, סיינה. מימין, קיפא קורע את בגדו. משמאל, פטרוס מכחיש את היכרותו עם ישו.

ארבע הבשורות נחלקות בתיאור החקירה, הן בזהות החוקרים והן במועד החקירה, כאשר מתי ומרקוס דומים מאוד בתיאורם ואילו לוקס ויוחנן מספקים פרטים שונים.

כאמור, נלקח ישו לבית קיפא (או לבית חנן), שם התאספו "הזקנים והסופרים". על פי הבשורות הסינופטיות היו בנאספים אנשי הסנהדרין ועימם ראשי הכהנים ואילו אצל יוחנן, לא מוזכר קהל שנאסף, אלא הכהן הגדול לבדו שוחח עם ישו. על פי לוקס, התבצעה החקירה בבוקר ועל פי תיאורי הבשורות האחרות משתמע שהיה זה בלילה, מיד לאחר שנאסר. על פי מרקוס ומתי חיפשו הסנהדרין עדות שקר[2] במטרה לגזור עליו דין מוות, ולא יכלו, כי "לא היו דבריהם (של העדים) מכוונים"[3]. לבסוף נשאל ישו על ידיהם בצורה מפורשת האם הוא המשיח ובן האלוהים. על כך ענה ישו בתשובה בת שני חלקים: בתחילה ענה "אַתָּה אָמָרְתָּ", תשובה עמומה שמשמעותה נתונה במחלוקת בין פרשני הברית החדשה. אך מיד הוסיף "וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם מֵעַתָּה תִּרְאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם יֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם־עַנְנֵי הַשָּׁמָיִם"[4]. בשמעם את דבריו אלו, קרע הכהן הגדול את בגדיו ואמר "מְגַדֵּף הוּא וּמַה־לָּנוּ עוֹד לְבַקֵּשׁ עֵדִים". מגדף הוא במקור כינויו של אדם המגדף את שמו של אלוהים כגון בן אישה ישראלית, אך כאן הוא כינוי לכל דבר כפירה. הקריעה מובנת כקריעה שיהודי קורע כשהוא שומע דברי כפירה בוטים[5].

לאחר מכן שאל הכהן הגדול את שאר הנאספים מה דעתם והם ענו שהוא חייב מיתה. אז נגשו אליו מהעומדים שם, הכו אותו וירקו בפניו ואף לגלגו עליו בשואלם, "הנבא, מי הוא המכה אותך". על פי לוקס התרחש עניין המכות והלעג לפני חקירתו. על פי יוחנן לא עמד ישו בפני כל הסנהדרין, אלא הכהן הגדול לבדו דיבר איתו על תלמידיו ועל התורה שלה הטיף ישו. ישו ענה לו: מדוע אתה שואל אותי על דברי? הרי דיברתי בגלוי מול עם רב. אז הכה אותו אחד המשרתים וגער בו על חוצפתו לכהן הגדול. על כך ענה לו ישו: "אִם־רָעָה דִבַּרְתִּי הַגֵּד רָעָתִי וְאִם־טוֹב מַדּוּעַ תַּכֶּה לְחָיָי"[6].

על פי מתי ומרקוס, בבוקר נועצו כל ראשי העם והחליטו להמיתו. ישו נאסר והובל אל פילטוס. על פי לוקס התרחש כל הסיפור בבוקר ולכן הובל מיד אל פילטוס, ללא התייעצויות נוספות. אצל יוחנן נאמר רק שבבוקר השכם הוא הובל לבית המשפט, שם היה פילטוס ושם עמד למשפט בפניו.

לאחר שנאסר ישו, נשאל פטרוס כמה פעמים האם אין הוא גם מתלמידיו של ישו והוא כיחש זאת. הוא הלך אחרי ישו לראות מה ייעשה בו וגם ליד בית הכהן הגדול זיהו אותו ושאלו אותו שוב ושוב, אולם הוא נשבע שהוא לא מכיר את ישו. את הדבר הזה חזה ישו מראש באומרו לו לפני מאסרו "בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים". לאחר ההכחשה השלישית נזכר פטרוס בדברי ישו ופרץ בבכי.

הפרשנות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה על אמיתותו ההיסטורית של הסיפור המסורתי של ישו בפני הסנהדרין, טומנת בחובה חשיבות נוספת מעבר לדיון הרגיל על נכונותם של שאר סיפורי המקרא. באירוע זה נעשה שימוש תאולוגי במשך השנים כדי לטעון שהיהודים הם שהביאו למותו של ישו בכך שגזרו את דינו למוות וכפו על פילאטוס לבצע את גזר הדין.

ההיסטוריונים וחוקרי המקרא דנים בכמה שאלות מהותיות שעולות מהתיאורים:

  1. האם הייתה לסנהדרין סמכות לשפוט בדיני נפשות באותו זמן?
  2. כיצד דנה הסנהדרין בלילה בניגוד להלכה[7]?
  3. ישו נאשם בעבירת גידוף ה', אולם על פי דברי התלמוד אין המגדף חייב עד שינקוב בשם המפורש בפני עדים.
  4. אם רצו כל כך ראשי העם להרשיעו, מדוע מנעו זאת מהם דברי עדי השקר? הרי הם אלו שהביאו אותם מלכתחילה?

בגלל שאלות כאלו ואחרות, סבורים מרבית חוקרי ומבקרי הברית החדשה שישו לא נשפט בפני הסנהדרין, אלא נחקר על ידם בלבד. הוצאתו להורג לא הייתה בגלל עבירה על דיני היהודים[8], אלא על התיימרותו להיות מלך היהודים כדבריו בפני פילטוס[9]. מעשה זה התפרש במשפט הרומי כבגידה או מרידה במלכות והעונש עליו היה מוות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רק יוחנן מזכיר את השתתפות החיילים הרומאים. יוחנן יח, 3 ו-12
  2. ^ מתי כו 59
  3. ^ מרקוס יד 55
  4. ^ מרקוס יד 62, מתי כו 64
  5. ^ כגון דברי חז"ל על ספר ישעיה, פרק ל"ו, פסוק כ"ב
  6. ^ יוחנן יח 23
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד א'
  8. ^ משפטו של ישו באתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מיזורי
  9. ^ יוחנן יח 36