חקירת ישו בידי הסנהדרין
חקירת ישו בידי הסנהדרין היא אירוע בחיי ישו וחלק מהפסיון שלו. על פי המסופר בבשורות הברית החדשה, לאחר שנאסר בידי ראשי העם וחיילים רומאים[1], הוא נלקח לבית קיפא הכהן הגדול, או, על פי יוחנן, לבית חותנו של קיפא, חנן. שם נחקר ישו על ידי הכהן הגדול, הסנהדרין וראשי העם לפני שהועבר לפונטיוס פילטוס. החוקרים נחלקים האם היה מעמד זה בגדר חקירה גרידא, או שהיה זה משפט של ממש.
תיאור המאורע בבשורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבע הבשורות נחלקות בתיאור החקירה, הן בזהות החוקרים והן במועד החקירה, כאשר מתי ומרקוס דומים מאוד בתיאורם ואילו לוקס ויוחנן מספקים פרטים שונים.
כאמור, נלקח ישו לבית קיפא (או לבית חנן), שם התאספו "הזקנים והסופרים". על פי הבשורות הסינופטיות היו בנאספים אנשי הסנהדרין ועימם ראשי הכהנים ואילו אצל יוחנן, לא מוזכר קהל שנאסף, אלא הכהן הגדול לבדו שוחח עם ישו. על פי לוקס, התבצעה החקירה בבוקר ועל פי תיאורי הבשורות האחרות משתמע שהיה זה בלילה, מיד לאחר שנאסר. על פי מרקוס ומתי חיפשו הסנהדרין עדות שקר[2] במטרה לגזור עליו דין מוות, ולא יכלו, כי "לא היו דבריהם (של העדים) מכוונים"[3]. לבסוף נשאל ישו על ידיהם בצורה מפורשת האם הוא המשיח ובן האלוהים. על כך ענה ישו בתשובה בת שני חלקים: בתחילה ענה "אַתָּה אָמָרְתָּ", תשובה עמומה שמשמעותה נתונה במחלוקת בין פרשני הברית החדשה. אך מיד הוסיף "וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם מֵעַתָּה תִּרְאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם יֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם־עַנְנֵי הַשָּׁמָיִם"[4]. בשמעם את דבריו אלו, קרע הכהן הגדול את בגדיו ואמר "מְגַדֵּף הוּא וּמַה־לָּנוּ עוֹד לְבַקֵּשׁ עֵדִים". מגדף הוא במקור כינויו של אדם המגדף את שמו של אלוהים כגון בן אישה ישראלית, אך כאן הוא כינוי לכל דבר כפירה. הקריעה מובנת כקריעה שיהודי קורע כשהוא שומע דברי כפירה בוטים[5].
לאחר מכן שאל הכהן הגדול את שאר הנאספים מה דעתם והם ענו שהוא חייב מיתה. אז נגשו אליו מהעומדים שם, הכו אותו וירקו בפניו ואף לגלגו עליו בשואלם, "הנבא, מי הוא המכה אותך". על פי לוקס התרחש עניין המכות והלעג לפני חקירתו. על פי יוחנן לא עמד ישו בפני כל הסנהדרין, אלא הכהן הגדול לבדו דיבר איתו על תלמידיו ועל התורה שלה הטיף ישו. ישו ענה לו: מדוע אתה שואל אותי על דברי? הרי דיברתי בגלוי מול עם רב. אז הכה אותו אחד המשרתים וגער בו על חוצפתו לכהן הגדול. על כך ענה לו ישו: "אִם־רָעָה דִבַּרְתִּי הַגֵּד רָעָתִי וְאִם־טוֹב מַדּוּעַ תַּכֶּה לְחָיָי"[6].
על פי מתי ומרקוס, בבוקר נועצו כל ראשי העם והחליטו להמיתו. ישו נאסר והובל אל פילטוס. על פי לוקס התרחש כל הסיפור בבוקר ולכן הובל מיד אל פילטוס, ללא התייעצויות נוספות. אצל יוחנן נאמר רק שבבוקר השכם הוא הובל לבית המשפט, שם היה פילטוס ושם עמד למשפט בפניו.
לאחר שנאסר ישו, נשאל פטרוס כמה פעמים האם אין הוא גם מתלמידיו של ישו והוא כיחש זאת. הוא הלך אחרי ישו לראות מה ייעשה בו וגם ליד בית הכהן הגדול זיהו אותו ושאלו אותו שוב ושוב, אולם הוא נשבע שהוא לא מכיר את ישו. את הדבר הזה חזה ישו מראש באומרו לו לפני מאסרו "בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים". לאחר ההכחשה השלישית נזכר פטרוס בדברי ישו ופרץ בבכי.
במקורות תלמודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת סנהדרין (דף מ"ג עמוד א) מסופר כי חכמי הסנהדרין הם אלה שגזרו את דינו של ישו למיתה תוך האשמתו בכישוף, הסתה והדחה של עם ישראל. כמו כן, מסופר שם שהוא נתלה (ולא נצלב) בערב פסח:
בערב הפסח תלאוהו לישו. והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם, שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. אמר עולא: ותסברא בר הפוכי זכות הוא, מסית הוא ורחמנא אמר (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו. אלא שאני ישו, דקרוב למלכות הוה.
באותה המסכת (דף ק"ז עמוד ב) שוב נאמר "...ישו כישף והסית והדיח את ישראל", ומופיע סיפור ובו דמויות כמו הרב יהושע בן פרחיה והרב שמעון בן שטח, אישים שמתו שנים רבות לפני התקופה המשוערת שבה נולד ופעל ישו.
לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת... ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו לישו בשתי ידים... רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי ליה אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך. אמר ליה: כך מקובלני ממך, כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל.
דברים דומים מופיעים גם בספר תולדות ישו. הסיפורים הללו אינם מתיישבים עם ספרי הבשורות, לפיהם ישו נחקר והוסגר על ידי הכוהן הגדול קיפא וחכמי הסנהדרין לנציב פילטוס, והוא זה שגזר את דינו לצליבה. כמו כן, הוא לא נתלה, אלא נצלב.
הפרשנות המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השאלה על אמיתותו ההיסטורית של הסיפור המסורתי של ישו בפני הסנהדרין, טומנת בחובה חשיבות נוספת מעבר לדיון הרגיל על נכונותם של שאר סיפורי הביבליה. באירוע זה נעשה שימוש תאולוגי במשך השנים כדי לטעון שהיהודים הם שהביאו למותו של ישו בכך שגזרו את דינו למוות וכפו על פילאטוס לבצע את גזר הדין.
ההיסטוריונים וחוקרי הביבליה דנים בכמה שאלות מהותיות שעולות מהתיאורים:
- האם הייתה לסנהדרין סמכות לשפוט בדיני נפשות באותו זמן?
- כיצד דנה הסנהדרין בלילה בניגוד להלכה[7]?
- ישו נאשם בעבירת גידוף ה', אולם על פי דברי התלמוד אין המגדף חייב עד שינקוב בשם המפורש בפני עדים.
- אם רצו כל כך ראשי העם להרשיעו, מדוע מנעו זאת מהם דברי עדי השקר? הרי הם אלו שהביאו אותם מלכתחילה?
בגלל שאלות כאלו ואחרות, יש מחוקרי ומבקרי הברית החדשה הסבורים שישו לא נשפט בפני הסנהדרין, אלא נחקר על ידם בלבד והוסגר על ידם לנציב הרומי פילטוס. הוצאתו להורג לא הייתה בגלל עבירה על דיני היהודים[8], אלא על באשמה שהוא טען כי הוא מלך היהודים, ובעקבות כך נחשב למורד במלכות הרומית. מסקנות אלה מעוררות אף הן שני קשיים: ראשית, מדוע חכמי התלמוד קבעו כי דינו של ישו נגזר למיתה (ואף הוצא אל הפועל) על ידי הסנהדרין? קשה להאמין שחכמי התלמוד ידווחו דיווח שאין לו כלל בסיס במסורת, ובפרט לנוכח העובדה שמדובר בדיני נפשות וגם בעובדה שעשויה לעורר שנאה כלפי היהדות (מה שאכן קרה). שנית, בספרי הבשורות, כמו -הבשורה על-פי מתי (פרק כ"ז, 11), מסופר כי כאשר ישו נשאל על ידי הנציב אם הוא מלך היהודים הוא ענה - "אתה אמרת", כלומר, הוא לא אישר את ההאשמה. גם לפי הבשורה על-פי יוחנן (פרק י"ח) שבה ישו ענה בחיוב, הוא הבהיר לנציב כי הוא אינו מתיימר להיות מלך במובן הארצי, אלא מלך שנועד להפיץ בשורה רוחנית ושלא בכפייה. בתגובה לכך, אמר הנציב למאשימים אותו (שם, 38) - "אני לא מצאתי בו כל עוון".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים כהן, משפטו ומותו של ישו הנוצרי, הוצאת דביר, 1968.
- סנהדרין באנציקלופדיה הקתולית
- משפט המילניום, ארז חסון, קריאה בספרו של חיים כהן – "משפטו ומותו של ישו הנוצרי"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רק יוחנן מזכיר את השתתפות החיילים הרומאים. יוחנן יח, 3 ו-12
- ^ מתי כו 59
- ^ מרקוס יד 55
- ^ מרקוס יד 62, מתי כו 64
- ^ כגון דברי חז"ל על ספר ישעיה, פרק ל"ו, פסוק כ"ב
- ^ יוחנן יח 23
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד א'
- ^ משפטו של ישו באתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מיזורי
חייו, מותו, ותחייתו של ישו | ||
---|---|---|
ילדותו | הבשורה למרים • הביקור • הולדת ישו • סגידת הרועים • שלושת האמגושים • הבריחה למצרים • טבח החפים מפשע • ישו בין המורים | |
בגרותו | טבילת ישו • פיתויו של ישו • החתונה בקנה • הדרשה על ההר • הדרשה על המישור • השומרוני הטוב • ההשתנות | |
השבוע הקדוש | הכניסה לירושלים • הסעודה האחרונה • הייסורים בגן • מאסרו של ישו • חקירת ישו בידי הסנהדרין • משפטו של ישו בפני פונטיוס פילאטוס • צליבת ישו | |
תחייתו | קבורת ישו • תחיית ישו • נס הדגים השני וההבטחה לפטרוס • הפגישה באמאוס • העלייה השמיימה • הביאה השנייה |