פיתויו של ישו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלושת הניסיונות של ישו, מוזאיקה מהמאה ה-12 בבזיליקת סן מרקו שבוונציה
פיתויו של ישו, ציור של סימון בנינג (1484–1561)
פיתויו של ישו במדבר, ג'יימס טיסו, מוצג במוזיאון ברוקלין

פיתויו של ישו הוא אירוע בחיי ישו, המתואר בשלוש מבשורות הברית החדשה. על פי המתואר, לאחר הטבלתו של ישו בנהר הירדן על ידי יוחנן המטביל, פנה ישו בעקבות רוח הקודש אל המדבר, שם הוא צם ארבעים יום וארבעים לילה. במהלך תקופה זו או לאחריה ניסה השטן לפתות אותו כמה פעמים, אך ישו עמד בכל הניסיונות. לאחר מכן פנה השטן מעליו וישו הלך לגליל.

הבשורה על פי מרקוס מזכירה את האירוע במשפט אחד: "במדבר שהה ארבעים יום כשהשטן מנסה אותו. הוא היה שם עם החיות, והמלאכים שרתוהו."[1]. לעומתה, הבשורה על פי לוקס[2] והבשורה על פי מתי[3] מפרטות את ההתרחשות באריכות וכוללות את הדו-שיח שהתנהל בין ישו לשטן. הבשורה הרביעית, הבשורה על פי יוחנן, אינה מזכירה את האירוע כלל. הרכב זה של תיאורים מעלה את הסברה שמקור הסיפור הוא במסמך ה-Q[4].

על פי המסורת הנוצרית התקיימו המפגש בין ישו לשטן והפיתוים הראשון והשלישי על הר קרנטל, שנמצא מערבית ליריחו, ושם נבנה מנזר קרנטל שמקור שמו בארבעים ימי הצום (המספר 40 בלטינית הוא Quadraginta). הפיתוי השני התרחש לפי המסורת על הר הבית, במקדש עצמו, או בפינה הדרום-מזרחית של ההר.

תיאור האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש הבשורות מספרות על כך שרוח הקודש, שנגלתה אל ישו בזמן טבילתו, הובילה אותו אל המדבר. מרקוס ולוקס מספרים על כך שהניסיונות היו במהלך ארבעים הימים, ואילו מתי ממקם אותם בתום הימים. על פי לוקס ומתי, בימים אלה הוא לא אכל, בעוד על פי מרקוס, "המלאכים שרתוהו", אמירה המתפרשת בהיבט קיומי ותזונתי[5].

בעוד מרקוס אינו מפרט, מתי ולוקס מונים שלושה ניסיונות שבהם ניסה השטן לפתות את ישו:

  • בניסיון הראשון אומר לו השטן שאם הוא אכן בן האלוהים שיהפוך את אבני המקום ללחם, על מנת לשבור את רעבונו. על כך עונה ישו בציטוט מחומש דברים[6] "כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם, כי על-כל-מוצא פי-ה' יחיה האדם".
  • בניסיון השני הביא אותו השטן לפינת גג בית המקדש והתגרה בו באומרו שאם הוא אכן בן האלוהים, שישליך עצמו למטה בלי לחשוש מנזק כיוון שאלוהים הבטיח לשמרו בפסוקים "כי מלאכיו יצוה-לך" ו"על-כפים ישאונך, פן-תגף באבן רגלך". ישו ענה לו "לא תנסה את-ה' אלהיך"[7].
  • בניסיון השלישי העלה אותו על השטן אל מקום גבוה, הראה לו את כל ממלכות האדם ואת עושרן ואמר לו שיתן לו את כל אלה אם ישתחווה לו. על כך ענה לו ישו "ל-ה' אלהיך תשתחוה ואתו לבדו תעבד", אמירה שמצטטת גם היא את האמור בחומש דברים[8].

לאחר מכן עזבו השטן ועל פי מתי נגשו המלאכים לשרת אותו. בבשורה על פי לוקס סדר הניסיונות השני והשלישי הפוך. על פי שלוש הבשורות, עלה ישו לאחר מכן לגליל והחל את תקופת כהונתו. בבשורה על פי לוקס נאמר שהשטן "סר מעליו עד לעת מועד", וייתכן שהדבר מתקשר לאפיזודה הבאה המתוארת אצל לוקס, בה מאיימים תושבי העיר נצרת להשליכו אל מותו ממקום גבוה.

הפרשנות הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני הברית החדשה דנו בשאלה האם הסיפור הוא תיאור של אירוע מציאותי וממשי שאכן קרה, או שהוא משל ודוגמה על מנת להביע רעיון. הפרשנות הקתולית המסורתית טוענת שאכן היה זה אירוע ממשי, עם התגלות פיזית של השטן לפני ישו[9] ונוכחות שלהם במקומות המוזכרים. עם זאת, בספרו מכלול התאולוגיה דן תומאס אקווינס בשאלה זו ומסביר שלדוגמה בניסיון על ההר, ישו לא ראה במו עיניו את כל ממלכות האדם ואת עושרן, אלא שהשטן תיאר לו אותם בדבריו[10]. מכאן משתמע שלא כל ביטוי פיזי שמוזכר בסיפור אכן קרה בפועל.

כמו כן מצביע אקווינס על כך ששלושת הניסיונות מכוונים כנגד שלושה משבעת החטאים: הניסיון הראשון כנגד גרגרנות, השני כנגד חמדנות והשלישי כנגד גאווה. הפרשנים עומדים גם על ההבדל שבין פיתוי לבין ניסיון, כאשר הראשון הוא במטרה להחטיא את האדם והשני הוא במטרה לבחון אותו. הלקח מהסיפור למאמינים הוא שעליהם ללכת בעקבות ישו ולעמוד בפיתויי העולם הזה ובנסיונותיו.

הקשר לתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעשה כולו מסופר תוך שמירה על קשר ברור עם התנ"ך, כלומר הברית הישנה, שאותה נועדה הברית החדשה לתקן. מוטיב הניסיון הוא מוטיב חוזר בתנ"ך ומהווה אבן דרך ביחסים שבין אלוהים ובחיריו: אדם הראשון, אברהם, משה, עם ישראל ואיוב. כל תשובותיו של ישו לשטן הן ציטוטים מהתנ"ך והן מחזקות את הקשר הזה. עיקרו של הסיפור נועד להראות שבניגוד לניסיונות התנ"כיים שלא כולם עמדו בהם, ישו כמתקן החטא הקדמון[11][12] ושאר חטאי האדם, מצליח לעמוד בניסיונות[13]. כמו כן, בני ישראל שנלקחו למדבר לארבעים שנה כדי לנסותם[14] לא עמדו בניסיונות, בעוד ישו נלקח לאותו מספר סמלי של ימים ועמד בפיתויו. ניתן לראות את הניסיון הראשון, שעניינו אכילה, כתיקון חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ולא שמר על מוצא פיו של אלוהים. הסירוב לניסיון ההשתחוות לשטן הוא תיקון לחטא העגל, העוון החמור ביותר של עם ישראל, שהיווה מעין חזרה על חטא אדם הראשון[15]. הניסיון שעניינו ניסוי אלוהים הוא בהקשר למאורע שבו בני ישראל ביקשו מים וננזפו על ידי משה לבל ינסו את אלוהים[16]. כמו כן, מוזכר אירוע זה בתוכחתו של משה בחומש דברים[17].

בנוסף, צום ארבעים הימים מהווה אף הוא מוטיב תנכ"י, המופיע כאשר משה עלה להר סיני לקבל את התורה, וכאשר אליהו ברח למדבר. כך גם מוטיב המלאכים ששירתוהו, בגרסת מרקוס, מזכיר את המלאך המעניק מזון לאליהו במדבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיתויו של ישו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]