בן אישה ישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקילת בן אשה הישראלית המקלל
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הניסוח לא אנצי', וכן בעיות תחביריות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בן אישה ישראלית (או בן הישראלית) או המקלל, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר ויקרא בפרשת אמור שנענש על איסור קללת האל. בתלמוד[1] ובספרות הרבנית הוא מכונה המגדף. הוא אינו מזוהה בשמו המפורש, והתנ"ך מוסר רק את מוצאו כבנם של אישה ישראלית (המופיעה בשמה - שלומית בת דברי) ואיש מצרי.

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחומש ויקרא מופיע סיפור על אודות בן הישראלית שהתקוטט עם איש ישראלי,[א] בהמשך הריב קילל את אלוהים. עדי. ראיה הביאו אותו אל משה לבדוק מה ענשו, לא היה ידוע מה דינו אז הניחו אותו בנתיים במאסר. אלוהים פונה למשה ואומר שהעונש הוא מוות בסקילה. משה אומר לעם והמגדף נסקל מחוץ למחנה לאחר שהעדים מניחים עליו את ידיהם. הסיפור הופך לתקדים לעונש למקלל אלוהיו.

נוסח הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת...
...וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה."

רקע האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש מופיע כי אותו איש מצרי שראה משה מכה עברי היה בעצם אביו של בן הישראלית. משה לפי אותו המדרש הרג את המצרי באמצעות אמירת שם אלוהים” וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל“ (שמות ב יא). במדבר סיני חנו בני ישראל לפי השבטים השונים, לפי התורה השייכות לשבט היא לפי האב, אותו בן איש מצרי לא היה משוייך לשבט כלשהו ולא היה לו מקום מסודר לחנות בו. הוא החליט להשתכן בתוך השבט של אמו ואחד מבני השבט התנגד. תוך כדי הריב על החנייה שאלו בן השבט היכן אביך? כינה אותו בשם ממזר ואמר לו שאביו המצרי נהרג בשם המפורש. בן האיש המצרי נפגע והחל לקלל את אותו שם אלוהים שגרם לאביו הרשע שימות.[2] בחזקוני הובא כי באותו זמן שנהרג אביו הייתה שלומית מעוברת ממנו.[3]

עת האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מאחרים את עת אירוע המגדף עד אחרי מתן תורה[4] ועל רקע ריבו למקום חנייה במחנה שואלים למה לא יצא לריב על מקום חנייתו קודם לכן, שהרי סיפור הגידוף הייתה בתחנת מדבר סיני כבר אחרי מתן תורה[5] והקמת המשכן, ואכן החזקוני שואל למה יצא לריב רק עכשיו כשעדיין לא ניתן פרשת הדגלים,[6] ותירץ כי היו שומרים סדר חנייה כפי שהיה מקובל להם מיעקב אבינו. ויש מקדימים את עת האירוע לאותה תקופה של המקושש שהיה עוד לפני מתן תורה.[7]

בפרשנות המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברש"י מובא שאמו של בן הישראלית - שלמית בת דברי ממטה דן - הייתה אשה זונה שנהגה לפטפט עם כל אחד,[8] ואילו יש מצדיקים את שולמית באמרם כי אותו איש מצרי התחפש כבעלה ובא עליה בעת שחשבה בתום-לבה שאכן זה בעלה,[9] ובמדרש הובא שאביו המצרי חמד את אמו והטריד את נריה (שהיה בן בנו של דן בן יעקב) בעלה - ולגרסה אחרת עוד רצח אותו באותו לילה[10] - לצאת לעבודת פרך בלילה ולקח ההזדמנות לבעול את שלמית.

מהיכן יצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ביטוי הכתוב "ויצא בן אשה הישראלית" יש תמיהה שיצא אבל לא כתוב מהיכן יצא; דעה המקובלת היא שיצא מחויב מבית דינו של משה אחר דיון אודות זה שנטע את אהלו בתוך מחנה דן וסירבו בני השבט לתת לו חנייה שם - וכיוון שיצא מחויב עמד וגדף את השם. בספרא מובא דעתו של רבי ברכיה שיצא מפרשה הקודמת כלומר שלגלג על המצווה של לחם הפנים[11] והאבן עזרא מציע כי יצא ללעג גם על עניין שמן המנורה וגם הקרבנות[12] ובעל הש"ך על התורה פירש שמתוך מריבה העצומה שהייתה בעניינו עם בן הישראלי, יצא מידת האפיקורסות שהייתה טמון בו בדעתו עד שקילל את השם בגלוי.[13]

מעמדו במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הפסוק ”והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ..וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם“ (שמות ט ז) יש שפירשו, שלפני מתן תורה דינם של ישראל היה כבני נח שהשתייכותם לעם נקבעת לפי האב וממילא בהמתו של בן אשה הישראלית/בן המצרי מתה במכת דבר. ולכן טעה פרעה, שדברי משה אינם מדויקים אחר שלא נתקיים הביטוי "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים" ואילו "לא מת עד אחד" אבל אותה בהמה אחת של אותו בן איש מצרי ההוא אכן מתה (כלומר שהייתה מקרה של עד ולא עד בכלל), ולכן הכביד פרעה את לבו ומיאן לשלוח את עבדיו בני ישראל, וטעה בזה כי לא נחשב בן הישראלית אלא כמצרי ולא כישראלי. לפי פירוש אחר, הייתה מחלוקת בשאלה האם ההשתייכות לעם ישראל נקבעה לפי האם רק ממתן תורה או כבר מימי אברהם, ועל כך יצא בן הישראלית, שלא ראה עצמו חייב בגיור, בדין ודברים.[14]

כשרותו לבוא בקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שהביאו ראיה ממעשה בן הישראלית שמי שאמו יהודיה ואביו גוי נחשב כממזר וכן נאמר בתוספתא ”כותי ועבד שבאו על בת ישראל והולידה בן, הולד ממזר“ (תוספתא קידושין ד יב) וכן בתלמוד הביא דעה דומה בשם רבי יהודה הנשיא, וכן דעתם של רבי יוחנן, וגם ריש לקיש[15] אבל להלכה מותר לו לבוא בקהל,[16] אלא שלפי חלק מהפוסקים[17] לכהן אסור לישא בת שכזו. השולחן ערוך פוסק שהיא 'פגומה לכהונה'[18] ולמעשה נוהגים להימנע מנישואים כאלו לכתחילה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, פרק חמישי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 175–183.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן הישראלית - ישראלי רק מצד אמו.
    משמעות "איש ישראלי" שגם אביו עברי וגם אמו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ח, עמוד ב'
  2. ^ ויקרא רבה לב ג, תנחומא ויקרא כד
  3. ^ חזקוני לספר ויקרא כד י. אם כן, היה בן ישראלית איפוא כבן 42 שנה בעת האירוע
  4. ^ תרגום יונתן ויקרא כד יא, רש״י שם שגידף את השם ששמע בהר סיני ואילו החזקוני מנמק כי רשי סבור שהייתה האירוע בשבת שנייה של שנה ראשונה לעת היציאה ממצרים
  5. ^ כפי המובא ברש"י (ויקרא כד יא) שגידף את השם ששמע בסיני
  6. ^ מה שנאמר בפרשת במדבר א א | כלומר מקום החנייה לפי כל שבט, שזה לא ניתן עד שנה השנייה לצאתם ממצרים
  7. ^ פירוש התורה והמצווה לספרא פרשת אמור ס״ק רלה
  8. ^ "ושם אמו שלומית בת דברי" - שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה הייתה זונה | "שלמית" - דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל | "בת דברי" - דברנית הייתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה -רש"י לספר ויקרא כד
  9. ^ שמות רבה א כח צוטט באור החיים ויקרא כד י
  10. ^ מדרש תנחומא אמור כד, ויקרא רבה לב ג
  11. ^ וכך טען; "דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים"?
  12. ^ אבן עזרא לויקרא כד י
  13. ^ ש"ך על התורה כרך ב דף קעו, מהדורת "מקור הספרים" ירושלים תשס"ד
  14. ^ מלבי"ם על הפרשה ובספר שמות ט' ז'
  15. ^ "לא יקח איש את אשת אביו.." רבי מאיר דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין.. והוולד ממזר אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר ..רבי ינאי בשם רבי עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הוולד ממזר רבי יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין הוולד ממזר -תלמוד ירושלמי מסכת קידושין ג יב, דף מ עמוד א. | "רבי יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר" תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ט, עמוד א',תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ו, עמוד א'| "רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו.. כי אתא רב דימי א"ר יצחק בר אבדימי משום רבינו עו"כ ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע', עמוד א'
  16. ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות איסורי ביאה ט יג
  17. ^ "נישואי כהן לבת מאומצת שנתעורר ספק אם אביה גוי", תשובה מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ', באתר ישיבת ברכת משה
  18. ^ שולחן ערוך ארבעה טורים אבן העזר סימן ד סעיף יט