טיוטה:מחלוקת קורח ועדתו

מחלוקת קורח ועדתו הוא סיפור מקראי, המופיע בספר במדבר, פרקים ט"ז, בספר דברים, ובספר תהילים. קורח ו־250 נשיאי עדה, יחד עם דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן, ערערו על מעמדו של משה כמנהיג, ועל מעמדו של אהרון ככהן גדול. טענתם הייתה: ”כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר, ט"ז, ג'). משה הציע לעדת קורח לעשות מבחן, בו יוכח במי בחר ה' להנהיג את בני ישראל. במהלך המבחן, עומדים מצד אחד קורח ומאתיים וחמישים הנשיאים, ומהצד השני אהרון, וכולם מחזיקים בידם מחתה שבתוכה קטורת. בתגובה לתמיכתו של העם במרד, ה' הזהיר את משה ואהרון להתרחק מהמחנה, כיון שהוא עומד להשמיד את כל עם ישראל. לאחר תחינה של משה לפני ה', ה' הסכים לוותר על העונש לכל העם. משה אומר שאם קורח דתן ואבירם ימותו מוות טבעי, זה סימן שמשה בדה את הדברים מליבו, אבל אם האדמה תפער את פיה ותבלע אותם, זה סימן שמשה נביא אמת. באותו רגע, משפחתם וכל רכושם, נבלעו באדמה. לאחר מכן, מאתיים וחמישים הנשיאים נשרפו באש.

עילת המחלוקת

בתורה לא נאמר מדוע המורדים חלקו על מנהיגותם של משה ואהרון, אך בספרות חז"ל הובאו כמה אפשרויות.

סיבות אישיות

על פי המדרש, קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון.

מדרש אחר, הממשיך את הקו הקודם, שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכוהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכוהנים מן הקורבנות.

ישנו גם מדרש עם הסבר אחר: קורח ראה שיצא ממנו שמואל שינהיג את כל ישראל, ובעקבות כך נתמלא גאווה.

סיבות פוליטיות

המדרש מספר, כי קורח ערער על חלוקת התפקידים בעת הקמת המשכן וניהולו:

על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. שנאמר (במדבר ג, ל): "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל" אמר קרח, ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו, יח): "ובני קהת עמרם ויצהר חברון וְעֻזִּיאֵל" עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני. ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו.

— מדרש תנחומא קורח א

גם בני ראובן דומים לקורח בעניין זה: הם בני השבט הבכור שאיבד את הזכות לשאת בתפקיד ציבורי. ייתכן שעובדה זו היא שהובילה אותם לערער על תפקידם של משה ואהרון.

סיבות דתית

יש המפרשים שעילת המחלוקת הייתה דתית. המדרש דורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, ומסביר שקורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות .

יש המסבירים שעדת קורח הם ממצדדי השוויון: כולם קדושים. בהשלכה למישור הערכי, מוסיפים הפרשנים, המשמעות היא גם שאין ערכים נעלים יותר. פרשנים עכשוויים תולים בעדת קורח פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של עדת קורח, ברובד העמוק יותר, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות.

בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיהם של עדת קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירותיות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: טלית שכולה תכלת אינה זקוקה לציצית, בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול.

תגובת משה למחלוקת

משה לא מחה בעדת קורח בתקיפות. הוא הגן על החלטותיו של ה' ועל מינויו של אהרון, אך לא הגן על מינויו שלו עצמו, והסכים למבחן מנהיגות בו יבחר ה' במי שירצה. ואכן, במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם.

תלונתה של עדת קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים - אלדד ומידד - החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים".

השלכות המחלוקת

משה ביקש מהאל שעדת קורח יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של האל במנהיג; אם החולקים היו מתים במוות טבעי, הוויכוח הפוליטי לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. על מותם של דתן ואבירם, נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". על מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת". בפרשת קרח לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. רק מאוחר יותר, בפרשת פנחס, נאמר כי הוא נבלע באדמה: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, ואת קורח..." (ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י'). העובדה שבסיפור עצמו לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו, הובילה לפירושים מקוריים בעניין זה. בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נאמר:

וא"ר יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ב) "ואת כל האדם אשר לקרח"- ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (במדבר כו, י) "באכול האש את חמשים ומאתים איש"- ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין. מן הבלועים דכתיב (ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י') "ותבלע אותם ואת קרח" מן השרופין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ה) (ותצא אש מלפני ה') ["ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש" -וקרח בהדייהו (יחד איתם).

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י, עמוד א'.

המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.

הניצולים

מן האסון היו מספר ניצולים, ביניהם בני קורח, כפי שהתורה מספרת בפרשת פינחס: ”וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ” (במדבר, כ"ו, י"א).

בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגיהנום... ועשו תשובה". כלומר שאכן נבלעו באדמה אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים.

כמו כן, על פי התלמוד און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם עדת קורח תנצח.

מחלוקת קורח במחשבת ישראל

בפרקי אבות נאמר על המחלוקת של קורח:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו

בתלמוד הבבלי מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קורח: רבי עקיבא טוען כי אין להם חלק לעולם הבא, ואילו רבי אליעזר טוען: ”עליהם אמר הכתוב (שמואל א', ב', ו') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל”. פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קורח.

בהמשך הסוגיה, מופיעה מחלוקת נוספת:

תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים, קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי

.

רבי צדוק הכהן מלובלין שאמר כי לעתיד לבוא תתקבל "תורתו של קורח".

בתורת חב"ד מוסבר במקומות רבים על פי הקבלה, שקורח רצה להגביה את הלוויים על פני הכוהנים, כיוון שהיה פיקח וראה שכך יהיה בעתיד אחרי ביאת המשיח - שאז אכן נשמות הלוויים יהיו גבוהות יותר משל הכוהנים. אלא שקורח טעה בכך שהקדים את זמנו - כי מעלת נשמות הלוויים יכולה להתגלות רק בעתיד, ואילו בזמן הזה צריכים הכוהנים להיות גבוהים יותר.