לדלג לתוכן

טיוטה:נורית טל טנא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורית טל טנא
לידה 1974 (גיל: 50 בערך)
השכלה האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת תל אביב
https://www.nurit-tal-tenne.com/

נורית טל-טנא (נולדה ב-1974) אוצרת אמנות עצמאית, חוקרת ומרצה. מחברת הספר[1] "הדובה הגדולה - מדברות על דיכאון אחרי לידה" שיצא בהוצאת פרדס[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל-טנא גדלה בפתח תקוה בבית דתי למשפחה חד הורית. בעלת תואר ראשון מטעם האוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני בתולדות האמנות מטעם אוניברסיטת תל אביב.

אצרה תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות מלוות מחקר בגלריות, מוזיאונים וחללים אלטרנטיביים, ביניהם: מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון ינקו דאדא, מוזיאון נחום גוטמן ועוד. רבות מהתערוכות מתמקדות בזיקה להיבטים חברתיים, חלקן בגישת 'האוצר-היוצר'[3] ולעיתים בהקצנה לכדי 'האוצר כמרכז[4]' במתן ביטוי בהיבט אוטוביוגרפי.

ההיבט החברתי מוצא את ביטויו באוצרות ובעשייתה האקטיביסטית בחיבור בין אמנים, תערוכות ועמותות. בשנת 2008 אצרה תערוכת מכירה בשיתוף בית המכירות סותבי'ס שהכנסותיה נועדו לעמותת A.L.S. בשנת 2012 אצרה תערוכה נוספת בשיתוף סות'ביס "לב שלם הוא לב שבור" לאמנים דניאלה ושי אזולאי שהכנסותיה נועדו לעמותת ת.מ.ר. ובשנת 2013 אצרה תערוכה לאמן דודו גרשטיין "רוכבים ברוח" שהכנסותיה נועדו לבי"ח אלי"ן לילדים. טל-טנא יזמה ואצרה במהלך עשור (2013-2022) את התערוכה השנתית "אמני העמק"[5] בעמק יזרעאל בחסות המועצה, בה הציגו כשבעים אמנים, ביניהם: יעקב דורצ'ין, אלי שמיר, נירוונה דאבח ועוד לצד אמני 'ארט ברוט' מכפר תקווה. התערוכה הוצגה בשנותיה הראשונות בתמרת ובהמשך ב'מוזיאון העמק' בקיבוץ יפעת.

בשנת 2011 אצרה את התערוכה "אי-מהות"[6] אודות דיכאון אחרי לידה[7], בין האמניות המשתתפות היו פסי גירש, נועה צדקה, מירי נשרי וטלי בן בסט.

כהמשך לעיסוקה במורכבות 'אידאת האם', בשנת 2015 אצרה את התערוכה הקבוצתית: "על שדי(י)ם ובקבוקים"[8] בהשתתפות: שירה ריכטר, מירית כהן כספי, ועוד. בשיתוף נעמת וקרן רבינוביץ.

בשנת 2017 אצרה תערוכה רטרוספקטיבית לרקדנית והכוראוגרפית רנה שינפלד."לרקוד" [9]בה עקבה אחר התפתחות יצירתה, בהתייחסות להשפעות פנים וחוץ אמנותיות, קשרים ביוגרפים, מוסיקליים, אמנותיים, חברתיים ואחרים. המאגדים יחדיו ל”אנטומיה של מחול” ולעשייה האינדיווידואליסטית המיוחדת לה. והצגת יצירותיהם של אמנים שעסקו בדמותה, ביניהם: הצלם מולה הרמתי, רות צרפתי, משה שטרנשוס ועוד. בית האמנים, ת"א. בשנת 2019 חיברה והוציאה את הספר "הדובה הגדולה - מדברות על דיכאון אחרי לידה" המלווה ביצירות אמנות ומכיל את סיפוריהן של נשים שחוו דל"ל ממגזרים שונים ביניהם: אחינועם ניני, קרוליין לנגפורד ועוד. בשנת 2019 אצרה במוזיאון ארץ ישראל את התערוכה "מיתולוגיות ארץ ישראליות"[1] לצלם עדי נס ולצייר אלי שמיר. תערוכה זו הפנתה מבט על היבטיו המרובדים של מרחבי הארץ והשתלשלות מצבנו התרבותי, הלאומי והפוליטי, הציוני והפוסט-ציוני, החברתי והכלכלי. בשנת 2020 אצרה במוזיאון ארץ ישראל את התערוכה "Data Mining"[10] [11]לאמן שחר מרקוס התערוכה הציבה את הקונפליקט המרכזי המתקיים בין הסקרנות לחשוף את הידע הקבור, לבין האחריות לשימורו העתידי. מרקוס נוכח בעבודותיו בתפקיד "הגיבור" הראשי, מחליף זהויות ותפקידים בו זמנית. בשנת 2020 אצרה בגלרית בסיס, תערוכה מיני רטרוספקטיבה "יש מצב"[12] לצלם אלכס ליבק, חתן פרס ישראל לצילום לשנת תשס"ה (2005), אשר תרם תרומה משמעותית לגיבוש האיקונוגרפיה החברתית הישראלית. בשנת 2021 אצרה לצלם בועז לניר בשיתוף סרטוני ארכיון של קיבוץ שער העמקים של הצלם הלל לבני ז"ל את התערוכה "קיבוץ שער העמקים - אנשים" - פסיפס היסטורי משותף, המתעד את פני הקהילה הקיבוצית המשתנה, שראשיתה כקולקטיב, כחברה שיתופית, עד לחברה המדגישה את האינדיבידואל, העוברת להפרטה. "שער העמקים", שהוקם ב-1935 כמראה מקום, המדגים את פני החברה הקיבוצית המשתנה בנוף הישראלי. בשנת 2021 אצרה ב'מקום לאמנות' תערוכה שעסקה באונס ופגיעה מינית, "האיש בחליפה החומה – A tale to tell" התערוכה נאצרה על פי גישת 'האוצר כמרכז' (מונח אותו טבעה) היצירות הוצגו תחת הכפפה סובייקטיבית לטרמינולוגיה עצמאית, בבחינת "רדי-מייד אוצרותי", לטובת 'תזה' אוטוביוגרפית, האמנים שהציגו: פמלה לוי, אלכס ליבק, רעות פרסטר, חנאן אבו חוסיין ועוד. התערוכה הוצגה בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בישראל.[13]. ב2022 אצרה תערוכת יחיד לצלם אלדד רפאלי Alenby - Day for night [14]שעסקה בתצלומים של חיי הלילה בתל אביב בשנות ה-90 מתארים את הסצנות חסרות הרסן, המבטאות תרבות אקסטטית ורדיקלית לזמנה – בהתייחסות למועדונים ובראשם "אלנבי 58" אשר הופך למוקד תסיסה חברתית ותרבותית היתוך בין הקהל ההטרוסקסואלי לבין הקהילה הגאה.

בשנת 2022 עסקה בהיבט חברתי נוסף בתערוכה בהשראת נפגעת טרור, בהתייחסות ל"צלקת"[2] בהשתתפות האמנים: ורדי כהנא, ראובן קופפרמן, פריד אבו שקרה, זיו קורן ועוד. בשנת 2023 אצרה את התערוכה הרטרוספקטיבית בהיבט חברתי- פוליטי: "רות שלוס באום אל פחם - מאה שנה להולדתה", בגלריה אום אל פחם.

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

* "אות וכתם" - תערוכה רטרוספקטיבית לציירת ורדה ברגר, בית האמנים תל אביב. (2024)
  • "היינו גחליליות" - רועי קורן, "מקום לאמנות", ת"א. (2024)
  • "ראי אדמה" – כליל ווקסלר ובלהה ברג, גלריה אלפרד, ת"א. (2024)
  • "תאיר בירה ז"ל - את שומעת, מצאתי את הציורים של תאיר!" (צעירה שנרצחה בשבעה באוקטובר), בית האמנים תל אביב (2023)
  • "מקום בים" - רינה בובראוגלו, גלריה מאיה, ת"א (2023)
  • "אישה תעשייתית" - דפנה רבס, בית האמנים תל אביב. (2023)
  • "רות שלוס באום אל פחם - מאה שנים להולדתה", רטרוספקטיבה, גלריה אום אל פחם. (2023)
  • "מאלפת המפלצות", שמואלי פרוין בוכניק, גלריה אגריפס, ירושלים. (2023)
  • "צלקת"– בהשראת נפגעת טרור. האמנים: זיו קורן, פריד אבו שאקרה, ראובן קופרמן ועוד, בית האמנים, ת"א. (2022)
  • "הסוללים" – הצלם בועז לניר - בית האמנים, ת"א. וגלריה "העמקים", קיבוץ שער העמקים. (2022)
  • יוזמת ואוצרת התערוכה השנתית "אמני העמק" במהלך עשור, מוזיאון העמק ,מטעם מועצת עמק יזרעאל .(2013-2022)
  • "Day for Night"- הצלם אלדד רפאלי, גלריית המדרגות אסמבלז', ת"א. (2022)
  • "האיש בחליפה החומה A Tale to tell" - דרורה דקל, פמלה לוי, רעות פרסטר, אסף רהט, לני דותן ועוד. 'מקום לאמנות', ת"א. (2021)
  • "קיבוץ שער העמקים למרגלות הכרמל-אנשים", פרויקט משולב של הצלם הלל לבני סרטוני ארכיון 1937-1950 והצלם בועז לניר תצלומיו 1970-2023 התבוננות היסטורית-תיעודית לקהילת קיבוץ שער העמקים, פירמידה, חיפה. (2021)
  • "שאלות על מקום" - רעות דפנא, בית האמנים, ת"א. (2021)
  • "יש מצב" – אלכס ליבק – תערוכת יחיד מיני רטרוספקטיבה, גלריה בסיס, הרצליה. (2020)
  • "Data mining" - שחר מרקוס, מוזיאון ארץ ישראל, ת"א. (2020)
  • "שיערך הארוך נערה שיערך אקצר"- אמני כפ"ס - ניצה לאופר, צפי בירן, רונית סנפיר, גדעון שני ועוד, כפ"ס (2019)
  • "אלת הפריון" - טיפולי פוריות - סיגל יער, גלריה טובה אוסמן, ת"א.(2019)
  • "ארנב עם עלה של זית" – טובה פסח, מיצב, בית האמנים, ת"א. (2020)
  • "מיתולוגיות ארץ-ישראליות" - עדי נס ואלי שמיר. מוזיאון ארץ ישראל, ת"א. (2019)
  • "התבוננות" - "מכון אבני" לרגל 80 שנה להיווסדו, מוזיאון יפו לעתיקות. (2018)
  • "על שדי(י)ם ובקבוקים - הנקה ותחליפי חלב באמנות", קבוצתית: נועה צדקה, שרי גולן, שירה גפשטיין, נועה צדקה, יעל שחר ועוד, בשיתוף נעמת, ת"א. (2018)
  • "הייתי מתה להיות ציירת" - רטרוספקטיבית רחל אלקלעי, בית האמנים, ת"א. (2018)
* "לרקוד - רנה שינפלד" - רטרוספקטיבית, האמנים: רותי צרפתי, מולה הרמתי, משה שטרנשוס ועוד, בית האמנים, ת"א. (2017)
  • "Banana Bunker"- קבוצתית: דוד טרטקובר, מורן שוב, צ'נציל בנגה, זאב אנגלמאייר ועוד, גלריה צדיק, יפו. (2016)
  • "שירה הנוער - דוד מערבי, חברו של נחום גוטמן מ'בצלאל", מוזיאון נחום גוטמן. ת"א. (2015)
  • "חלום על אורח ומעוף", דניאלה אזולאי, בית Sotheby's, ת"א. (2015)
  • "כנפיים" - מוטי מזרחי, צביקה קנטור ועוד, גלריית החווה, חולון. (2015)
  • "בית חם"- אודות התעללות בילדים. חיה גרץ רן, נורית ירדן, סיליא קא טונג, אריה ברקוביץ, ועוד, בית מאירוב, חולון. (2014)
  • "אמנות מבית" - אמנים עובדי וגמלאי "בנק הפועלים" – אוצרת התערוכה השנתית במהלך חמש שנים, בניין הנהלת הבנק, ת"א. (2013-2018)
  • "בא מאב", סמדר לומניץ, סטודיו האמנית, בתמיכת "מפעל הפיס", ר"ג. (2013)
  • "לִפֽנֵי-אַחֲרֵי לֵפָנַי-אַחֲרַי"', הדס לוי, גלריה מיקה, ת"א. (2012)
  • "לב שלם הוא לב שבור", תערוכת מכירה בשיתוף Sotheby's, לטובת עמותת ת.מ.ר, האמנים: דניאלה ושי אזולאי, בית Sotheby's - ת"א. (2012)
  • "הרואיות קיבוצית נשכחת" - אילן שגב, חגיגות 100 שנה לקיבוץ, בית האמנים, ת"א. (2010)
  • "משבר החזירים" - תמר מייק לאופר, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. (2010)
  • "מוזיאון החלומות" - יהודה פוליקר, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. (2010)
  • אוצרת מכירה פומבית של אמנות ישראלית' לטובת עמותת IsrA.L.S, בשיתוף Sotheby's, ת"א. (2008)
  • "שלג בים המלח" - ברוך שחם, בית האמנים, ת"א. (2008)
  • "נופים צרובים" - שרון פרופ רשב"ם, "בית סוקולוב בית העיתונאים", ת"א. (2007)
  • אוצרת ויוזמת את פתיחת גלריה "פרימה" - כ-50 תערוכות במהלך שבע שנים, האמנים: אייל רדבינוביץ, נולי עומר, יואב ברנר, אילנה גל, נורית שני ועוד, מלון פרימה, ת"א. (2007-14)
  • "שדות פעולה" - אורה בריל, גלריה אלטרנטיב, יפו. (2007)
  • "מסכה - זהות" - חגית שחל, פהד חלבי, אחמד כנען ועוד, גבו, ת"א. (2007)
  • מים - חיים" - שמעון אבני, ניצן המרמן, זוהר כהן, שרית אכטנברג ועוד ,

, "הגלריה החדשה במכון לאמנות בת-ים", בת-ים. (2005)

  • "רובוט, טכנולוגי, מקום לא כאן" - צח שיף, "הגלריה החדשה במכון לאמנות בת-ים", בת ים. (2004)
  • אוצרת ומנהלת בית המכירות "אלול", ת"א. (2004)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sivan Tal (2018-11-26), נורית טל-טנא ואורנה פיטוסי אודות הספר "הדובה הגדולה" דיכאון אחרי לידה ב"עושים סדר", נבדק ב-2024-07-03
  2. ^ 'הדובה הגדולה - מדברות על דיכאון אחרי לידה', מחברת: נורית טל-טנא, 2019, הוצאת 'פרדס' ו'אדמה'.
  3. ^ ניצחון האוצר היוצר, באתר המחסן של גדעון עפרת, ‏2013-02-07
  4. ^ "האוצר כמרכז" בהקצת גישת 'האוצר-היוצר', מושג שטל-טנא טבעה אודותיו הרצתה במסגרת התכנסות מחקרית "אוצרות היום" אוניברסיטת חיפה, מאי 2023.
  5. ^ תערוכת העשור של אמני העמק - גם כן תרבות Gam Ken Tarbut, באתר omny.fm
  6. ^ RebeliousEye (2011-05-16), תערוכה בנושא דיכאון אחר לידה- ראיון בערב חדש, נבדק ב-2024-07-03
  7. ^ נורית טל-טנא, אי-מהות, קטלוג, 8/5/2011,'ערב-רב',, באתר ערב-רב, ‏8/5/2011
  8. ^ לכל אמא צריכה להיות את הבחירה האם להניק או לא, באתר און לייף, ‏2018-03-05
  9. ^ גם בגיל 79 רנה שינפלד לא מפסיקה לרקוד, באתר און לייף, ‏2017-03-22
  10. ^ Portfolio, משלחות חקר לכריית מידע: שחר מרקוס במוזיאון ארץ ישראל, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2019-09-26
  11. ^ marcusshahar (2020-03-31), שחר מרקוס DATA MINING, נבדק ב-2024-07-04
  12. ^ N12 - התמונה הישנה של נתניהו - והסערה: "תנועת יד של תנועות..., באתר N12, ‏2020-07-20
  13. ^ איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, באתר איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
  14. ^ הלוקיישן שבחר אלדד רפאלי להצגת צילומיו מאלנבי 58 מתגמד מול חשיבותם - ביקורת אמנות (haaretz.co.il) ,אבי פיטשון. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/artreview/2021-09-16/ty-article-magazine/.premium/0000017f-da83-d718-a5ff-fa8757ec0000