יאיר רובין
 | |
| יאיר רובין | |
| לידה |
14 ביוני 1943 (בן 80) נשר, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1966 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יאיר (קויה) רובין (נולד ב-14 ביוני 1943) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובין למד משחק באוניברסיטת תל אביב.
קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובין החל את הקריירה שלו ב-1966 במחזה "בלדה לזוג מפוצל" מאת מאיר ינאי בתיאטרון "זוטא"[1], ואחר כך שיחק בתיאטרון "דורות" של חינה רוזובסקה במחזה "הזר והשחקנית"[2].
ב-1967 עבר לתיאטרון חיפה, שם שיחק במחזות "מארה סאד", "האב"[3], "תעלולי נישואין" ו"המכתב האבוד"[4].
ב-1968 השתתף במחזה "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין (כמחליף לגד קינר).
ב-1969 השתתף במחזה "כח הכח" בתיאטרון בימות[5].
ב-1970 שיחק ב"הבימה" בתפקיד הראשי במחזה "חברים מספרים על ג'ימי", בתפקיד אהרן (ג'ימי) שמי, שבתפקיד אמו שיחקה חנה רובינא[6]. באותה שנה שיחק גם במחזה "המסיבה" מאת מאיר ינאי - בתיאטרון "עידן"[7].
ב-1971 שיחק במחזה "צנח לו זלזל" במועדון "צוותא"[8] ובמחזה "הבכחאי" בתיאטרון הקאמרי, טרגדיה יוונית מאת אוריפידס, שאותו תרגם ועיבד אריה זקס[9].
ב-1973, למרות ההצלחה כשחקן החליט רובין לעזוב את תל אביב לעבור לירושלים ומתוך אידאולוגיה להקים תיאטרון קהילתי בשכונות. לאחר מכן עבר להתגורר בנצרת עילית שם עבד כמדריך דרמה וביקש גם שם להקים תיאטרון שולים, בין תלמידי הדרמה שלו אז היה השחקן נתן רביץ[10].
ב-1974 שיחק בתיאטרון "הבימה", באולם "הבימרתף", במחזה מקורי מאת מוטי בהרב בשם "יום אחד לפני"[11].
ב-1981 העלה את הצגת היחיד "קרלוס - סיפורו של טרוריסט" מאת רן אדליסט[12].
בשנות ה-80 בנוסף למשחק פנה לעסקים, בין השאר שימש כסוכן ואיש יחסי ציבור של הצייר משה גבעתי, אך נקלע עמו לסכסוך[13].
ב-2015 חזר לשחק בתיאטרון לאחר הפסקה של שנים רבות, במחזה "תולעים". על תפקידו במחזה זכה בפרס השחקן הטוב בטקס "קיפוד הזהב"[14].
קריירה בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיחק בסרטי הקולנוע: השמלה (1969)[15], "תיק ירושלים" (1972)[16], המשכנע בע"מ (1973)[17], יהיה טוב סלומוניקו (1975)[18], מסע אלונקות (1977), צלילה חוזרת (1982), מכת שמש (1984), עתליה (1984), תורת המידות (1992)[19], שמיכה חשמלית ושמה משה (1995), אושר ללא גבול (1996), קשר דם (1996), בקרוב יקרה לך משהו טוב (2006), עד סוף הקיץ (2011).
קריירה בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1976 השתתף בסדרת תשדירי הטלוויזיה בנושא זהירות בדרכים, בולבול הקבולבול לצד איציק וייס. ב-1984 שיחק בסדרה אנשים במיל של הערוץ הראשון.
בשנת 2001 שיחק בסרט "זמזום" לצד אסי דיין וטינקרבל[20], שזכה בפרס עבור הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של חיפה ב-2002[21].
בשנת 2002 התארח בסדרה בקצב הקצב, בתפקיד קפיטן ששודרה בערוץ 3[22].
בשנת 2011 השתתף בסדרה חסמבה דור 3 ששודרה בהוט 3 ובערוץ הילדים, בתפקיד אהוד השמן[23]. ב-2015 החל להשתתף בסדרה הקומית "מריו".
המועדון הישראלי לשפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות התשעים המוקדמות, היה בעלים של עסק למכירת ערכות ללימוד שפות, כאשר השפה העיקרית היא אנגלית. הערכה המרכזית הייתה מזוודה של ארבעה ספרים וקלטות נלוות, והיצרנית הייתה חברת גולייר האמריקאית.
המכירה התבצעה מדלת לדלת. בדרך כלל בשכונות בעלות פרופיל סוציואקונומי נמוך. למכירה היו שני שלבים, אחד שהיווה כעין סקר שוק ומיפוי לקוחות פוטנציאלים והשני שיעור עם המערכת והמכירה עצמה.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובין היה נשוי לאשת הציבור טליה לבני ולהם בן, גיורא (גיגי). לאחר שנים בהן התגורר ברמת אביב, עבר ב-1997 למעלות-תרשיחא, שם הוא מתגורר עם בת זוגו האמנית ג'ודי קראוז[24].
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריו (2015) בתפקיד: פוירמן.
- רון (2015) - בתפקיד: שכן.
- משיח (2018) בתפקיד: לוץ
- פצועים בראש (2013-) - בתפקיד: שכן.
- עד סוף הקיץ (2013) - בתפקיד: חיים.
- חסמב"ה דור 3 (2010-2013) - בתפקיד: אהוד השמן.
- בקרוב יקרה לך משהו טוב (2006) - בתפקיד: שיפוצניק.
- "בבל - מפגש חוצה גבולות" (2004)
- בקצב הקצב (2002) - בתפקיד: קפיטן.
- ממשלת נשים (1990)
- קשר דם (1996)
- אושר ללא גבול (1996)
- שמיכה חשמלית ושמה משה (1995) - בתפקיד: אבא של נוני.
- אנשים במיל (1984)
- עתליה (1984)
- מכת שמש (1984)
- צלילה חוזרת (1982) - בתפקיד: יוסי.
- מסע אלונקות (1977)
- בולבול הקבולבול (1976) - בתפקיד: המספר.
- יהיה טוב סלומוניקו (1975)
- המשכנע בע"מ (1973) - בתפקיד: יהושע.
- השמלה (1970) - בתפקיד: תומאס.
- הוא הלך בשדות (1967)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יאיר רובין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יאיר רובין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יאיר רובין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- יאיר רובין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- יאיר רובין, בארכיון הבימה
- יאיר רובין
- יעקב בר-און, יאיר רובין (קויה) שב לבמה וסוגר מעגל בהצגה "תולעים", באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נחמן בן-עמי, עירוב תחומים - "בלדה לזוג מפוצל" מאת מאיר ינאי - בתיאטרון "זוטא", מעריב, 7 בפברואר 1966
- ^ א. כנרתי, בין הקלעים, למרחב, 10 באוגוסט 1966
- ^ "האב" לסטרינדברג -בתיאטרון חיפה, על המשמר, 20 בדצמבר 1967
- ^ נחמן בן עמי, יש ויש וחסר - "המכתב האבוד" בתיאטרון חיפה, מעריב, 29 ביוני 1969
- ^ יורם קניוק, אחרי בכורה -מסכת של צופי פקין, דבר, 16 בספטמבר 1969
- ^ הצגות בכורה, מעריב, 26 ביוני 1970
- ^ נחמן בן-עמי, מלאכה קלה - "המסיבה" מאת מאיר ינאי - בתיאטרון "עידן", מעריב, 29 ביולי 1970
- ^ 2 מחזות חדשים על בימת "צוותא", על המשמר, 2 ביוני 1971
- ^ סטאפן גלברט, "הבכחאי" כטואגדיה מודרנית, על המשמר, 3 בפברואר 1971
יעקב העליון, "הצגה שלא תהיה דומה להצגה אחרת" - אומר אריה זקס על הצגתו "הבכחאי", מעריב, 31 בינואר 1971 - ^ הנה אתה בולבול הקבולבול, באתר בלינקר, 2016
- ^ ורדה צ'צ'יק, "יום אחד לפני", על המשמר, 22 במאי 1974
- ^ ויכוח עם קרלוס, מעריב, 4 באוקטובר 1981
- ^ רותי רובין, פיצוצים - "רימו אותי, ניצלו אותי, סחטו אותי", חדשות, 18 ביוני 1985
- ^ יאיר אשכנזי, "הטווס מסילואן" של תיאטרון יפו נבחרה להצגת השנה בפרינג', באתר הארץ, 14 בנובמבר 2015
- ^ הקולנוע ה"אחר" נותן אותותיו, מעריב, 11 בספטמבר 1969
- ^ א. חנני, תיק ירושלים סרט ישראלי חדש, מעריב, 11 בפברואר 1972
- ^ צביה בן-שלום, תרבות •אמנות - המשכנע בע״מ, על המשמר, 18 ביולי 1973
- ^ טלילה בן-זכאי, החמש של סלומוניקו, מעריב, 30 במאי 1975
- ^ אושרה שוורץ, סרטים ישראלים קצרים / אחד דל, אחד עשיר, חדשות, 12 באוגוסט 1992
- ^ רותה קופפר, מלאכים במושב, באתר הארץ, 29 בינואר 2003
- ^ נסים דיין, מצאתי פנינה בחופה של חיפה, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2002
- ^ רוגל אלפר, שכיית חמדה תלושה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2002
אורי קליין, חדש על המסך, באתר הארץ, 29 בינואר 2002
ניר קיפניס, לא עומד בקצב, באתר גלובס, 4 בפברואר 2002 - ^
מורן שריר, חסמב”ה ובריחת הסידן, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2013
- ^ לילי גלילי ואורי ניר, בלי רומנטיקה, בלי עוינות, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
