יהודי האיגבו
יהודי האִיגְבּוֹ (Igbo Jews) או בשמם האחר "אִיבּוֹ בני-ישראל", הם קהילה דתית בתוך הקבוצה האתנית של בני האיגבו שבניגריה, אשר חלק מחבריה פועלים על פי הדת היהודית לאחר שאימצו את היהדות לאחרונה, וחלקם טוענים כי אבותיהם היו יהודים אשר היגרו מארץ ישראל לפני אלף חמש מאות שנים למערב אפריקה.
במחקרו של נועם כהן, חוקר ישראלי מאוניברסיטת לייפציג, מומחה בלימודי דת ולימודי אפריקה, "איגבולנד, מדינת היהודים?", טוען כהן כי הזהות היהודית של בני האיגבו בנויה משילוב של מסורות מקומיות, בעיקרן מתבססות על אֵרי, אשר לפי המסורת נטען כי היה אחד מהבנים של גד אשר היגר למערב אפריקה והקים את הקהילה היהודית של בני האיגבו. בנוסף, ישנן עדויות היסטוריות ליהדותם של בני האיגבו, למשל תיעודו של אולאדה אקוויאנו מהמאה ה־18. כהן ממשיך ומפרט כי לאורך המאה ה־20, ואף לפני כן, החל תהליך נרחב של התנצרות בקרב האיגבו, בעקבות המפגש עם מיסיונרים והקולוניאליזם.
עם זאת, במהלך המאה ה-20 קרו שני תהליכים בולטים אשר הובילו לתחייה מחודשת של הזהות היהודית בקרב בני האיגבו: ראשית, הקמת מדינת ישראל, ולאחר מכן הקמת הרפובליקה הדמוקרטית בניגריה ב-1999. לאחר 1948, ובדגש על האירועים שקרו כתוצאה ממלחמת ששת הימים ב־1967, התחזקה תחושת שייכות יהודית בקרב בני האיגבו. מחקרים מראים כי האירועים בישראל הובילו לתחושה הזדהות, והרצון של בני האיגבו לקבל עצמאות מניגריה גדל. התוצאות הקשות ממלחמת ביאפרה הובילו לדעיכה בדרישות הבדלניות של בני האיגבו אך החזרה לדמוקרטיה בניגריה לקראת סוף המאה ה-20, אפשרה לקבוצות בדלניות חדשות לצמוח, וחלקן—בדגש על ארגון העמים הילידיים של ביאפרה (IPOB)—ניכסו לעצמן זהות המבוססת על שבטי ישראל ויהדות.[1]
יהודי האיגבו אינם היחידים אשר טוענים לזיקה ליהדות ולהיותם צאצאים ליהודים במערב אפריקה. קיימות קהילות נוספות באזור זה המנהלות פולחן ואורח חיים יהודי. בין קהילות אלו ניתן למצוא את הקהילה היהודית ביורובאלאנד (אנ'), יהודי בית ישראל מגאנה, וכן קבוצות המשלבות נצרות באמונתם כמו בני היהדות המשיחית הטוענים שהם יהודים לכל דבר אך מאמינים בישו ולכן לא מוכרים כיהודים על ידי רוב הזרמים ביהדות ובישראל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר מקורות טוענים שנוכחות יהודית הייתה קיימת בניגריה עוד משנת 638 לפנה"ס.[דרוש מקור] ההשערה היא שיהודים גלו לאפריקה לאחר חורבן שני בתי המקדש בירושלים והקימו קהילות בכל רחבי אפריקה. האוכלוסייה היהודית המשיכה להתפרש דרומה לאפריקה הדרומית לסהרה, ומערבה לרוחבה של צפון היבשת, ככל הנראה בעקבות הכיבושים הערביים. אחת ההשערות היא, כי מקורם של יהודי האיגבו הוא מיהודים שנדדו אל האי ג'רבה שבתוניסיה לאחר חורבן בתי המקדש ומשם לשאר צפון אפריקה.
כיום קיימת ביקורת בתוך חברת האיגבו הלא-יהודית על יהודי האיגבו. חוקרים מסוימים בני האיגבו טוענים שעל האיגבו להיות גאים במוצאם הניגרי המקומי ולא לייחס לעצמם מוצא זר מכיוון שמוצאם הוא משבטים שחיו בניגריה לפני כ-5000 שנה ולא מגולי ישראל ויהודה. לדבריהם, הקשר הראשוני בין בני האיגבו לסיפורי המקרא ולעם ישראל נוצר עם הגעת המיסיון הנוצרי שהמיר את דת המקומיים לנצרות, וש"כיום רבים רוצים לטעון לקשר לעם ישראל בגלל שהתנ"ך הוא ב"אופנה".[2]
בני האיגבו מייחסים את עצמם לשלושה מתוך שנים עשר שבטי ישראל והם: שבט גד, שבט זבולון, ושבט מנשה. ההיסטוריה שבעל פה של בני השבט מדברת על לוחם אגדי בשם עֵרִי שהגיע מארץ ישראל. יהודי איגבו מייחסים זאת לעיתים לערי, בנו של גד ונכדו של יעקב, כפי שכתוב בספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ז.[3] חלק מהאיגבו טוענים שישנן משפחות בקרב יהודי האיגבו שהן צאצאים של משפחות הכהנים והלווים.
זיקה ליהדות - אמונות ומנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנהגים הדתיים של יהודי האיגבו כוללים:
- ברית מילה שמונה ימים לאחר הולדתו של בן זכר.
- שמירה על כשרות של מזון.
- פרידה בין הגבר לאישה בעת נידה.
- לבוש טלית וחבישת כיפה.
- חגיגת חגים המצוינים בתורה. לדוגמה - ראש השנה, יום כיפור ועוד.
- לאחרונה אימצו הקהילות היהודיות בניגריה גם חגים מאוחרים יותר שאינם מצוינים בתורה, ביניהם את חנוכה ופורים, חגים אשר מוסדו ביהדות רק לאחר ששבטי ישראל הוגלו.
האיגבו היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום ישנם 26 בתי כנסת ברחבי ניגריה ויהודי האיגבו מונים בהערכה בין 3,000 ל-40,000 איש, מתוך כ-235 מיליון אזרחי המדינה. ריכוזי היהודים הגדולים בניגריה נמצאים במרכז גיחון באבוג'ה, ובדרום המדינה - בעיקר בפורט הרקורט. המנהיג המוביל את יהודי האיגבו הוא רבי הווארד גורין הקונסרבטיבי, בוגר הסמינר היהודי לתאולוגיה בשנת 1976.[4]
ארגון העמים הילידיים של ביאפרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגון העמים הילידיים של ביאפרה (IPOB), הוקם ב־2012 על-ידי נאמדי קאנו, כתנועה שביססה את מאבק ההיפרדות שלה על טיעונים דתיים-יהודיים ומקדמת את רעיון הקמת המדינה היהודית השנייה בביאפרה. במאמרו, נועם כהן מגדיר את המאבק לעצמאות ביאפרה תחת קאנו כ"בדלנות גואלת" (redemptive separatism) מכיוון שהיא מבוססת לא רק על רצון גאופוליטי אלא נובעת, לטענת IPOB, מהבטחה אלוהית לשחרור פוליטי. הבדלנות שלהם מבוססת על נרטיבים יהודיים והארגון משתמש בסיפורים מקראיים (יציאת ממצרים, סיפור דוד וגוליית) ובניכוס של סמלים וסיפורים הקשורים לציונות ולניצחונות מדינת ישראל במלחמות מאז הקמתה על מנת ש-IPOB יצדיקו את רעיון הקמת "מדינה יהודית בביאפרה". כהן מראה כי ראיונות שביצע קאנו לתקשורת ישראלית הם חלק מאסטרטגיית ההכרה הבינלאומית. במחקר מודגש כי אמנם השיח מספק מקור תקווה, קישור היסטורי וסולידריות בתנועה, אך חוסר הכרה מוסדית ביהדותם (לדוגמה מהרבנות או מדינת ישראל) והשימוש הגובר באלימות מצד חלקים בתנועה מגבילים את החזון של הארגון.[1]
קשר עם ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשר הראשון של יהדות ניגריה עם שאר העולם היהודי קיבל מעמד רשמי בין השנים 1995 ל-1997, לאחר שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין שלח צוות חוקרים לניגריה בחיפוש אחר עשרת השבטים האבודים.[5]
מדינת ישראל ובג"ץ לא הכירו בקהילת יהודי האיגבו כצאצאי השבטים האבודים, הרבנות לא הכירה בהם כיהודים, ועל כן לא-חל עליהם חוק השבות.
קשר עם יהדות התפוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבנים ומחנכים מארצות הברית ביקרו לעיתים את הקהילה וקהילות יהודיות רבות תומכות ביהדות ניגריה על ידי שליחת ספרים, מחשבים ומאמרים יהודיים.[6][7] יהודי האיגבו פועלים לחיזוק קשרים עם הקהילה היהודית בבוסטון ונהנים מתמיכתה בהם.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האם נמצא שבט יהודי אבוד בניגריה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 במאי 2007
- Re-Emerging: The Jews of Nigeria
- Jews of Nigeria and Uganda (אורכב 26.01.2020 בארכיון Wayback Machine)
- Packing for Nigeria
- The Economist - Reading the Torah in Abuja
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Noam Cohen, Igboland, Jewishland? : separatism-based religion in the "Promised Land", Sacra Journal Vol. 23, 2025, עמ' 8-23
- ↑ Nigeria's Igbo Jews: 'Lost tribe' of Israel? כתבה בנושא באתר CNN.
- 1 2 האם נמצא שבט יהודי אבוד בניגריה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 במאי 2007
- ↑ Joanne Palmer, "How a Nice Jewish Boy Became a Chief Rabbi in Nigeria", United Synagogue of Conservative Judaism, 2006.
- ↑ Adeze Ajukwu "Interview with Sir Nat Okafor-Ogbaji" Kwenu June 8 2004.
- ↑ "Rabbi Returns to Nigeria for 3-Week Mission.." Tikvat Israel February 13 2006
- ↑ "Tikvat Israel ships scripture to Nigeria" Tikvat Israel January 11 2006.
| יהדות אפריקה | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אלג'יריה • הרי האטלס • לוב (בנגאזי • טריפולי) • מצרים • מרוקו • סודאן • תוניסיה (יהדות ג'רבה • יהדות קרתגו) |  |
| אחרות | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • ג'יבוטי • גינאה ביסאו • דרום אפריקה • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • כף ורדה • לסוטו • מאוריציוס • מאלי • מוזמביק • ניגריה • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • קניה | |
| ראו גם | אבאיודאיה • האיגבו • למבה | |