יוזף זיסקינד אופנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף זיס אופנהיימר, "היהודי זיס"

יוזף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר (נודע בקיצור כיוזף זיס אופנהיימר או בכינוי הגנאי יוד זיסהיהודי זיס; כנראה 1698 או 1699 היידלברג4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט) היה בנקאי יהודי ויועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, הועמד אופנהיימר למשפט והוצא להורג מסיבות מפוקפקות. הוא שימש השראה לרומן של ליאון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925, אשר בעקבותיו הופק בבריטניה ב-1934 סרט פרו-יהודי בעל אותו שם, בו גם השתמשו הנאצים כמודל לסרט תעמולה אנטישמי משנת 1940 בעל אותו שם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזף זיסקינד אופנהיימר גדל במשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בעיר היידלברג. בשנים 17131717 ערך אולי מסעות לערים אמסטרדם, וינה ופראג. בכל הקשור על חייו בשנים אלה רב הנסתר על הגלוי.

אופנהיימר נודע כאיש כספים וכבנקאי מראשית שנות ה-20 של המאה השמונה-עשר. הוא פעל בין השאר בשירותיהם של נסיכים בדרום מערב הקיסרות הרומית הקדושה של העם הגרמני. בשנת 1732 הכיר בבאד וילדבאד את קרל אלכסנדר מווירטמברג, שיועד לרשת את אברהרד לודוויג כדוכס ווירטמברג באותו הזמן. ב-31 באוקטובר 1733, התמנה קרל אלכסנדר לדוכס של וירטמברג ונזקק יותר לשירותיו של אופנהיימר, ומשום כך העניק לו סמכויות נוספות בתחום הכלכלה והפיננסים של ארצו. בשנת 1736 מונה אופנהיימר ליועץ פיננסי בכיר וליועצו הפוליטי של הדוכס. עוד בטרם עלה לכס הנסיכות, עבר קרל אלכסנדר אל הנצרות הקתולית מן הנצרות הפרוטסטנטית, וכך נוצרו במהלך ארבע שנות שלטונו (1733–1737) שתי סוגיות שלטוניות חריגות: ראשית, שלטון של דוכס קתולי על אוכלוסייה פרוטסטנטית, ושנית, מינויו של יהודי לעמדה משפיעה בשלטון. שתיהן הביאו למתח רב.

כדי להתאים את הכלכלה הכושלת של וירטמברג לבזבזנות האבסולוטית של קרל אלכסנדר, הנהיג אופנהיימר חידושים ברוח הכלכלה המרקנטילית. הוא ייסד תעשייה של טבק, משי ופורצלן וכן את הבנק הראשון של וירטמברג, שאותו ניהל בעצמו. הוא הנהיג מס על משכורות הפקידים ומכר בעמלות גבוהות את זכויות המסחר במלח, בעור וביין לסוחרים שונים, בהם גם יהודים. בנוסף סחר באבנים יקרות ובמתכות יקרות, החכיר את המטבעה הממלכתית, הנהיג הגרלות ומשחקי מזל ותיווך בסכסוכים חוקיים. בכל העיסוקים האלה היה מעורב אישית, כך שבמקביל להתעשרותה של קופת המדינה, הלך והתעשר גם הוא.

קרל אלכסנדר הקתולי אישר את כל חידושיו וצעדיו של אופנהיימר כשליט אבסולוטי, מבלי להיוועץ בנציגי המעמדות השונים (Landstände), שהיו פרוטסטנטיים, על אף שעמדה להם הזכות לאשר או לסרב להטלת מסים לפי החוקה של וירטמברג. על רקע המתיחות הפוליטית והתוך-נוצרית הזו, עוררו הרפורמות המוצלחות של אופנהיימר, מדיניות הכספים והמיסוי הקפדנית שלו ועושרו האישי צרות עין ושנאה בקרב פקידים ואזרחים רבים. אופנהיימר עצמו לא בחל בחיי מותרות וניהל אורח חיים פזרני. מציאות זו של יהודי מורם מעם, "המושך בחוטים" הפוליטיים וחי חיי עושר מופלגים, הביאה עליו שונאים רבים, בהם גם יהודי חצר אחרים, שהתחרו בו.

כאשר מת קרל אלכסנדר במפתיע ב-12 במרץ 1737 השתחרר הכעס האצור, ואופנהיימר נעצר עוד באותו יום.

הוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאתו להורג של יוזף זיס אופנהיימר, 4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט

אופנהיימר הועמד לדין באשמת בגידה, פגיעה בכבוד המלכות, גזל אוצר המדינה, קבלת שוחד וקיום יחסי מין עם נוצריות. בין השאר הואשם שבעל קטינה בת ארבע עשרה. על אף ששתי מיילדות העידו על שלמות בתוליה, נידון אופנהיימר ב-9 בינואר 1738 למיתה. במתן גזר הדין לא נקבעו מעשיו הפליליים, לא הובאו הוכחות לעבירות שבהן הואשם ולא ניתנו נימוקים. אין לראות בכך דבר יוצא דופן. כמו בפסקי דין במדינות מסויימות כיום (משפטים פליליים בארצות הברית, למשל), פסקי דין של בתי משפט באימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני היו תדיר קצרים ולא מפורטים.

במהלך מאסרו, ניסו מספר כמרים לשכנע את אופנהיימר להתנצר. הוא סירב. העינויים שעבר בבתי הסוהר היו מוגבלים בחריפותם ולא היה להם קשר כלשהו ליהדותו. ב-4 בפברואר 1738 נתלה בגרדום. בין החברים בקהילה היהודית הקטנה בווירטמברג ניסו מספר אנשים להצילו, אך אחרים נתנו עדויות אופי קשות נגדו במטרה להרוויח מנפילתו. לפני שנתלה, הותר לו להיפגש עם אחד מראשי הקהילה היהודית המקומית, מרדכי שלוס, אבל נמנע ממנו להיפגש עם רב. מעל 10,000 צופים נכחו בשעה שהוצא להורג מחוץ לשטוטגרט, במקום הידוע בכינוי "אוכף פראג" (Pragsättel). גופתו של אופנהיימר נותרה במשך שש שנים בכלוב ברזל צבוע צבע אדום, כ״אזהרה חמורה לדורות הבאים". רק בשנת 1744 התיר קרל אויגן, דוכס וירטמברג לטמון ללא טקס את שרידיו.

אופן ההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלוב שבו ננעלה גופתו של אופנהיימר לאחר שנתלה היה פרי מוחו של היועץ פוֹן פְּפְלוּג, חבר בוועדה שחקרה את אופנהיימר. כלוב הציפורים היה רמז ברור ליחסי האישות אסורים לכאורה בין אופנהיימר לנשים נוצריות (בשל קירבה לשונית בגרמנית בין ציפורים לכינוי סלנג ליחסי מין).

המרה בכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מאסרו שב אופנהיימר לאמונת אבותיו, התפלל ואכל אוכל כשר בלבד. לפי המסופר, ירק אופנהיימר על הקרקע כאשר ניגש אליו הכומר של העיר והציע לו להמיר את דתו. כך גם קרא לפני מותו את שמע ישראל. אחד משני הכמרים שנכח באירוע השיב לו: "בעוד כמה רגעים תיווכח כי ישו חי!".

היהודי זיס בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של היהודי זיס מחיים בגטו אל פסגת החברה וחצר המלוכה הייתה כמעט חסרת תקדים, שכן עד לזמנו הוטלו על היהודים מגבלות קשות. בשל כך שימש סיפורו בסיס ליצירות רבות.

בשנת 1827 הופיעה הנובלה "היהודי זיס" מאת וילהלם האוף אשר התבססה בעיקר על מסורת שמיעה ופרשנות מאוחרת, משום שתיקי המשפט המקוריים פורסמו רק בשנת 1919. אף על פי שהאוף תמך בהפרדה בין יהודים לגויים, הוא תקף את העוול שבגזר דינו של אופנהיימר. הרומן "היהודי זיס" מאת ליאון פויכטוונגר משנת 1925 זכה לפרסום כלל עולמי. מחזה על-פי הספר הוצג בתיאטרון "הבימה".

בהמשך לספר ביים לותר מנדס באנגליה בשנת 1934 את הסרט "היהודי זיס" (Jew Suess), שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית. בתפקיד כיכב השחקן הגרמני קונרד ויידט שגלה מגרמניה עקב התנגדותו לנאציזם.

ב-1940 הופק בגרמניה סרט בעל שם דומה אבל הפעם היה זה סרט תעמולה נאצי. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, יזם הפקת גרסה גרמנית שהיא אחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים שנוצרו אי פעם. למרבה האירוניה, סיפורו של אופנהיימר התפרסם יותר מכל בסרט תעמולה זה, שנקרא אף הוא "היהודי זיס" (Jud Süß), שאותו ביים פייט הרלן בשנת 1940 בגרמניה. את היהודי זיס גילם השחקן האוסטרי פרדיננד מריאן. הרלן וגבלס גייסו בכפייה למעלה ממאה ניצבים יהודים מטרזינשטט לסרט, שמטרתו הייתה להראות את הסכנה ביהודי המתבולל העוסק בכספים, ושהפך ליצירה האנטישמית הניצפית ביותר באירופה הנאצית. כעשרים מליון צופים חזו בו. היהודי זיס מוצג בו כדמות אפלה ורצחנית, מלאה בתככים ומזימות המרעילות את הלב הגרמני. מולו מוצגת הפשטות והיופי בעם הגרמני. אחרי מלחמת העולם השנייה, הואשם פייט הרלן בפשעים כנגד האנושות בגלל סרטו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]