ים גראו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ים גראו
Mar de Grau
Paracas National Reserve. Ica, Peru.jpg
מידע כללי
מיקום דרום האוקיינוס השקט, גובל בפרו במערב
סוג ים שולי
ים של האוקיינוס השקט
מידות
שטח 1,140,647 קילומטר רבוע
מידע נוסף
קואורדינטות 20°00′S 75°45′W / 20°S 75.75°W / -20; -75.75
מפה המציגה את מיקומו של ים גראו (צבוע בכחול), לחוף פרו (צבועה בצהוב)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ים גראוספרדית: Mar de Grau; נהגה - מאר דה גראו; מילולית: "הים של גראו") הוא שמו הרשמי של ים שולי באוקיינוס השקט בשליטתה של המדינה הדרום אמריקאית פרו[1].

אורכו של ים זה כ-3,079.50 קילומטרים[1]; שטחו של ים גראו 1,140,647 קילומטרים רבועים.

היים משתרע בין בוקה דה קפונז (ראש קפונז), שבצפון פרו, ועד פונטו קונקורדיה (נקודת קונקורדיה) שבדרום פרו (קו הרוחב של העיר טאקנה שבדרום פרו).

רוחבו של הים, מהחוף של פרו, ועד למרחק של 200 מיילים ימיים (370.4 קילומטרים) לתוך אוקיינוס השקט[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של ים שולי זה ניתן לו רשמית ב - 24 במאי 1984[1].

הים נקרא על שמו של מיגל גראו סמינאריו, קצין בצבא פרו, הנחשב בפרו ובבוליביה כגיבור של מלחמת האוקיינוס השקט שנלחם נגד צ'ילה. במהלך המלחמה הוביל גראו את ההגנה על חופי פרו ובוליביה והצליח לעצור את הצי הצ'יליאני במשך שישה חודשים רצופים, עד שנפל במהלך קרב אנגאמוס.

תחום כלכלי ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 הכריזה פרו על ים גראו כולו כאזור כלכלי שלה[2]. ארצות הברית התנגדה להכרזה זו[2].

פרו חתמה על אמנה עם צ'ילה בשנת 1954[2], ועם אקוודור בשנת 1975[2], והן מכירות בדרישתה של פרו[2].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ים גראו הוא האזור הכלכלי החשוב ביותר של פרו[1]. דיג המתבצע בשטח ים זה מהווה מרכיב רב משמעות בכלכלת פרו - פרו נחשבת לאחת מיצואניות הדגים הגדולות בעולם, בזכות היקף הדגה בים גראו[1].

כמו כן חופי הים מהווים בסיס מרכזי לתיירות אל פרו, ומרבית המלונות בפרו שוכנים לחופו של ים גראו[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 מידע גאוגרפי וכלכלי
  2. ^ 1 2 3 4 5 ראו ב"לקריאה נוספת" בספר "World SwordFish Fisheries", בעמוד 347