יצחק רפאל מלכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יצחק רפאל מולכו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק רפאל מולכו

יצחק רפאל מלכו[1] (כ"ג באב תרנ"ד, 25 באוגוסט 1894 סלוניקי20 במרץ 1976, ירושלים) היה עיתונאי, היסטוריון, מתרגם, פעיל ציוני, איש עסקים ואיש ציבור ישראלי יליד סלוניקי.[2] פעיל בקהילות הספרדים בירושלים ובישראל ובו בזמן אחד ממבקריהם החריפים. פרט לפעילותו הציונית והציבורית (שכללה לקראת 1948 בין השאר גם את הצבתו כסוגר רשימת מפלגת עליה חדשה של יוצאי גרמניה), תרם לחקר תולדות יהודי סלוניקי ולחקר ההיסטוריה והתרבות של יהדות ספרד בעברית, לדינו ובשפות אחרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסלוניקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק רפאל מולכו נולד במשפחה יהודית בסלוניקי, אז באימפריה העות'מאנית. בנם של רפאל מולכו, (שמו המקורי: אהרן, ובעקבות מחלה: רפאל) מצאצאי הרב יוסף מולכו, בעל "שולחן גבוה", ויפה, בת למשפחת די בוטון, הידועה גם כן ברבניה.[3]

למד לימודים מסורתיים וכלליים ב"תלמוד תורה הגדול" המודרני בניהולו של יצחק אפשטיין- מורה שהגיע מארץ ישראל כדי לקדם את הלימודים בעברית. בהמשך למד מלכו בבית ספר "אליאנס" ובבית המדרש "בית יוסף" אותו סיים עם תעודת הסמכה כ"שוחט ובודק".

בצעירותו התלהב מהרעיון הציוני, כתב מאמרים בעיתונות היהודית ביוון ובטורקיה בצרפתית ובלדינו. חתם לפעמים תחת שם העט "ילד עברי", "לוזיטאנוס" ועוד. שלח כתבות ומאמרים גם לעיתונים העבריים "הצפירה", "העולם", "הד היום" וכו'.

אחרי העברתה של העיר סלוניקי לידי יוון, נפגש עם השליחים והמרצים הציונים הרבים שביקרו בעיר הולדתו, וביניהם יוסף קלאוזנר, נחום סוקולוב, מרדכי בן הלל הכהן, בוריס ש"ץ, דוד בן-גוריון, יצחק בן צבי ואחרים. בשנת 1917 יחד עם אברהם רקנאטי הקים בסלוניקי את השבועון הציוני בשפה הצרפתית "פרו ישראל", שהופיע במשך עשר שנים.

יצחק רפאל מולכו הרצה על היסטוריה יהודית במועדון הציוני "קדימה" בסלוניקי. עשה נפשות למען ארגון גדוד יהודי (חמישי, לגדודים העבריים, אשר הוקמו בבריטניה וארצות הברית, שטרומפלדור וז'בוטינסקי הקימו קודם) אשר יתגייס לצד מעצמות ההסכמה סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה אך הפסקת האש הושגה בטרם גמר אמוני הגדוד. קודם לכן מולכו גייס תמיכה בעיקר ביוון, באיטליה ובצרפת בעד הצהרת בלפור והקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. למטרה זו התקבל בשנת 1918 גם אצל המלך אלכסנדרוס הראשון של יוון. לימים עוטר בשל כך מטעם ממשלת יוון.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מולכו בשכונת רחביה בירושלים

בשנת 1919 עלה מולכו לארץ ישראל והשתקע בירושלים. לאחר שנת מגורים אחת ביפו. בשנת 1921 נישא לשמחה בת יצחק יהודה כהן, אשר רכש את אדמות רחביה א' ו-ג' מהכנסייה האורתודוקסית, יחד עם עמיתים אמידים נוספים ששימשו כאנשי קש, עבור הכשרת היישוב (חכמישווילי, שלוש וקרסו).

בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[4].

בסוף שנות העשרים התגורר עם משפחתו בבית בשכונת רחביה, שנבנה על ידו בעזרת משכנתא, ושנודע לימים כ"בית מולכו", אך תחילתו בראשית העשור כצריף לאחסון הסרטים הדליקים בהם סחר, כשניהל עסק ליבוא, יצוא והפצת סרטים, בין השאר של אולפני מטרו גולדווין מאייר וגומון. יצר קשרי מסחר ברחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד עיראק ופרס.

מולכו היה מוכתר שכונת רחביה בתקופת המנדט הבריטי, ויזם את מתן שמות גדולי תור הזהב בספרד לרחובות השכונה.

אחרי פסח 1936 היה מולכו פעיל במסגרת הארגון "קדמה מזרחה" שדגל בניסיונות להתקרבות יהודית-ערבית, למרות הקשיים הניכרים של ימי המרד הערבי הגדול בארץ ישראל. לימים הצטרף גם לברית שלום.

בשנות ה-20 וה-30 סייע יצחק רפאל מולכו לצד יוסף אלמוגי ואבא חושי בעליית יהודים סלוניקאים לארץ ישראל.[5]

יצחק רפאל מולכו חיבר ביוגרפיות של אישים יהודים - כמו משה מונטיפיורי, יצחק לייב פרץ, שאול טשרניחובסקי, על מבשרי הציונות וחלוציה כמו הרב יהודה ביבאס או יוסף מרקו ברוך, על דוד ילין, הקדיש מאמצים רבים לחקר ספרות בשפה לדינו, למשל של כתבי יד שבתאיים.

היה הישראלי היחיד שבזמן שלטונו של פרנקו בספרד מונה כחבר ב״אקדמיה המלכותית ללשון הספרדית״ במדריד, והוזמן אחת לשנה להרצות באוניברסיטאות ועוד שם. בגין פעילותו התרבותית והמחקרית קיבל עיטורים גם ממשלת ספרד.

בשנת 1968 הוענק לו התואר יקיר ירושלים.

יצחק רפאל מולכו נקבר בירושלים בשנת 1976 בגיל 82.

בנו רפאל מלכו היה בנקאי ומנהל. נכדו יצחק מלכו הוא עורך דין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר ברחביה, בירושלים נקראת על שמו.

מבחר כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ימאים שאלוניקאים בישראל", ירושלים: דפוס אחוה, 1951. החבל הימי לישראל.
  • יהודי שאלוניקי במרוצת הדורות"
  • יוסף מרקו ברוך: על פי מקורות חדשים, ירושלים: דפוס אחוה, תש"ו (חוברת,‫ מתוך: "העולם", גיליון א-ב, י"ג תשרי תש"ו)
  • בהאיר המזרח: יהודי ארצות הקדם בתקופת התחיה הלאומית, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ-ישראלית צבי הרכבי, תש"ד-1943
  • הרב יהודה בן-שמואל ביבאס, אבי-אבות הציונות המדינית, מאה שנה למותו תרי"ז-תשי"ז, ירושלים: תשי"ז-1957
  • הרב יעקב מאיר ז"ל, פורסם ב "שאלוניקי, עיר ואם בישראל", עמ' 254
  • "השכונות היהודיות בשלוניקי", זיכרון שלוניקי, ב, עמ' 5–31
  • 23.03.1939,Le Passé des Juifs de Salonique et les études historiques, 17.03.1939; (עברם של יהודי סלוניקי והמחקרים ההיסטוריים) (בצרפתית)
  • Le Parler et La Littérature Judéo-Espagnols (השפה והספרות היהודית - שפניולית) (בצרפתית)
  • La Presse Judéo-Espagnole, ses débuts et son essor, Jerusalem; (העיתונות היהודית-שפניולית, התחלותיה ותנופתה, ירושלים, 1939) (בצרפתית)
  • La Presse Judéo-Espagnole de Salonique (העיתונות היהודית-שפניולית בסלוניקי), ירושלים, 23.7.1939 (בצרפתית)
  • על הכתיב הנכון של כינוי משפחתי מולכו - הצופה, ב בשבט 1940, עמוד 8
  • Valeurs et silhouettes israéliennes : suivies de Pages oubliées pour la jeunesse et le foyer Jerusalem ,"Ahva" Press ,1955 (ערכים ודמויות ישראליות, ואחר כך - דפים נשכחים לנוער ולבית, מבוא מאת חורחה גרסיה גרנדוס)(בצרפתית)
  • Grains de Beauté: Du Monde Sefaradi des dérnières générations Brochure No. 3-4.Édition de la Commission (נקודות חן: מהעולם הספרדי בדורות האחרונים, חוברת 3–4 מהספר "נקודות חן")
  • de Culture et Instruction de l'Union des Congrégations Sefardies d'Israël, Jerusalem, 1958
  • בעריכתו - Tesoro de los Judios Sefaradies: Estudios sobre la Historia de los Judios Sefaradies y su Cultura:
  • Anthology of Regulations in Ladino in Salonika, Sefunot 2 p. 26-60 1958 - עברית

Vol. I-II Jerusalén, 1959 בעברית ובלדינו (אוצר יהודי ספרד: לחקר תולדות יהודי ספרד ותרבותם)

  • על משפחת מורפורגו בשאלוניקי - ב"אוצר יהודי ספרד", 1966
  • שתי תעודות ממשפחת אמריליו (אוצר יהודי ספרד 1961, עמודים 145–148)
  • Información cultural del extranjero .Panorama del Estado de Israel, 1965, Granda - Siero, Asturias ,Librería Anticuaria Galgo (פנורמה של מדינת ישראל) (בספרדית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם הטל, פרסומי יצחק רפאל מלכו: (רשימה ביבליוגרפית), ירושלים: [חמו"ל], תשמ"ט 1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בקמץ קטן ובשווא נח, כמו באקרוסטיכונים שבשירי שלמה מלכו, או בשיבוש המקובל מולכו.
  2. ^ הוא העדיף לכתוב "שלוניקי", ראו ספרו "ימאים שאלוניקאים בישראל"
  3. ^ ראו הרחבה מפיו באוצר יהודי ספרד, ירושלים, כרך ה', עמ' 132-151
  4. ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  5. ^ ראו גם ספרו ״ימאים שאלוניקאים״