יש לי אהוב בסיירת חרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לי אהוב בסיירת חרוב

ביום הראשון כשקבענו פגישה,
הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה,
של איזשהו מעבר בירדן,
בבוקר חזר מנומנם וישן.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

(הבית הראשון בשיר)

יש לי אהוב בסיירת חרוב הוא שיר של להקת פיקוד מרכז, שכתב חיים חפר והלחין יאיר רוזנבלום, ואשר בוצע לראשונה בשנת 1970, בתוכניתה ה-18 של הלהקה, "ליד הירדן".[1]

השיר, שהוא לכאורה בלדה המתארת סיפור אהבה באופן היתולי, מתאר למעשה את פעולותיה המורכבות והחשובות, לפי השיר, של סיירת חרוב בזמן מלחמת ההתשה בבקעת הירדן. סיירת חרוב (גדוד 484), הייתה סיירת פיקודית, שפעלה בפיקוד המרכז בין השנים 19661974, ועסקה במשימות סיור ובמשימות מיוחדות שעיקרן תצפיות, מארבים חודרים מעבר לגבול ומרדפים אחר מחבלים ומסתננים באזורי יהודה ושומרון. עד פרסום השיר בשנת 1970 נחשבה לסודית והצנזורה הצבאית לא אישרה את פרסום שמה.

הביצוע של סולנית הלהקה, שלומית אהרון, שביצעה את הסולו לשיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב" (וכן לשיר "הימים האחרים"), הביא לפרסומה כבר בהופעותיה הראשונות בלהקה[2] והיה בין הגורמים שהזניקו את הקריירה שלה בהמשך.[3]

תוכן השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חוצה הוא מדבר וגם מים/ ועט על אויביו משמיים" (מתוך השיר). חייל סיירת נאה מראה, תמונת אילוסטרציה, 1967

השיר מורכב משבעה ‏בתים, שאחרי כל אחד מהם מושר הפזמון בן השורה "יש לי אהוב בסיירת חרוב". השיר מתאר את חוסר זמינותו של האהוב אל בת זוגו, במהלך ימות השבוע. ביום הראשון היה במארב ולא היה פנוי לה; ביום השני והשלישי היה בסיור ולא היה זמין; ביום רביעי וחמישי היה עסוק, וכן הלאה. הבתים מתארים את האהבה של הלוחם האהוב לשטח ולכלי הנשק, במקום לה. לדוגמה, במילים "כשלי הוא נשבע אחכה לך, מרדף יש ליד ים המלח"... "לבי במזרח כשהוא במארב" (משחק מילים עם השורה "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" של רבי יהודה הלוי), ועוד.

כתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימים התברר כי בכתיבת השיר היו מעורבים מאבקי כוחות של אלופי פיקוד, שהביאו לעקיפה של הצנזורה הצבאית. באותם ימים התנהלה תחרות בין הלהקות הצבאיות ובין שלושת אלופי הפיקודים הממונים עליהן. אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי (גנדי), התקנא באלוף פיקוד הדרום על כך שלהקת פיקוד דרום הכפופה לו הפיקה באותה תקופה את השיר "בסיירת שקד" (מלים: דליה רביקוביץ', לחן: רפי בן-משה), על סיירת שקד, שיר שהפך ללהיט בתוכניות הזמר ברדיו. מאחר שהיה מעוניין שלהקת פיקוד מרכז תתמודד באותו שדה קרב, פנה לחיים חפר בבקשה לכתוב שיר סוחף על סיירת חרוב – גולת הכותרת של פיקוד המרכז. כך נולד ההמנון לסיירת חרוב. בתוך זמן קצר יצאה גם להקת פיקוד צפון עם השיר "סיירת אגוז" (מילים: דודו ברק, לחן: אפי נצר), על סיירת אגוז.

בתמורה לכתיבת השיר ניאות זאבי להתיר ללהקת פיקוד מרכז לשיר את שירו השני של חיים חפר, שהיה שנוי במחלוקת, "הימים האחרים".[4] בטור שפרסם נחום ברנע בעיתון "דבר", תיאר את השתלשלות כתיבת השיר, וטען כי חשיפת שמה של סיירת חרוב הייתה חשיפת סוד צבאי שלא לצורך. עד אז אסרה הצנזורה הצבאית על אזכורה של סיירת חרוב, שקיומה ופעולותיה היו סודיים. לפי הפרסום בטורו של ברנע, זאבי החליט על דעת עצמו לבטל את הצנזורה הצבאית על אזכורה של הסיירת, לצורך פרסום השיר, ללא הליך מסודר, מבלי שהתקיימו דיונים על כך, ומבלי שהתקבלה החלטה מקצועית.[5] בעקבות כתיבת טור ביקורתי זה ספג ברנע, לדבריו, סדרת התנכלויות לו ולאמו, התנכלות שהופסקה רק בעקבות פניית עורכת "דבר", חנה זמר, לרמטכ"ל.[6]

בפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתאר את הלוחם המסור, האוהב את המדינה ואת הצבא יותר מאשר את אהובתו. במהלך השנים נעשו פרודיות שונות על השיר. בתוכנית הטלוויזיה של כאן 11, "היהודים באים", נעשתה באמצעות השיר פרודיה על הלהקות הצבאיות, תוך ביקורת קשה על הטרדות מיניות בצה"ל.

השיר בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרודיות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]